דילוג לתוכן

המצוקה שהובילה להקמת הבורסה .

שוק ההון והשקעות
3 2 160 2
  • לפעמים ישנה תחושה שהבורסה היא זירה של מסכים,
    גרפים והימורים על תנודות של נכסים וחברות .
    המציאות ההיסטורית הפוכה לחלוטין.
    שוק ההון לא נולד כרעיון תיאורטי,
    אלא מתוך אילוץ ומצוקה תזרימית של יזמים ומדינות שרצו להוציא לפועל פרויקטים ענקיים, והבינו שהכיס שלהם פשוט קטן מדי.

    הסיפור מתחיל במאה ה-15.

    שוק התבלינים מהמזרח הרחוק היה שווה זהב,
    אך נתיבי המסחר היבשתיים נחסמו על ידי האימפריה העות'מאנית, שגבתה מסים כבדים.

    פורטוגל הייתה הראשונה ,היה לה אינטרס אסטרטגי:
    הרעיון היה לעקוף את החסימה ולמצוא נתיב ימי ישיר
    כדי להשיג שליטה בנתיב הסחר .
    הממלכה מימנה את מסעות הסחר האלו בעצמה,
    ישירות מקופת המדינה,
    אך המודל הריכוזי הזה הגיע מהר מאוד למגבלת הכוח שלו.

    קופת המלכות לא יכלה לעמוד לבדה בקצב בניית הספינות ובנזקים הכלכליים של אבדות וטביעות בלב ים.
    פרויקטים בסדר גודל כזה גדולים מכדי שגוף אחד יממן אותם לבד.

    ההולנדים זיהו את נקודת הכשל והחליטו להיכנס לשוק מלמטה. קבוצות של אנשים פרטיים, סוחרים ויזמים, התאגדו ושלחו ספינות באופן עצמאי.

    נקודת השבר שהובילה להקמת הבורסה .

    מסע סחר ימי באותם ימים נמשך קרוב לשנתיים, והסיכון על הכסף היה גבוה.
    ספינות נעלמו באוקיינוס, ולקח חודשים ארוכים רק כדי לדעת אם הסחורה בכלל קיימת.

    המשמעות עבור המשקיעים הייתה חוסר נזילות חריף ומתח קבוע.
    הכסף היה נעול, העלויות היו אסטרונומיות, וכדי לייצר שורת רווח נדרש הון ראשוני עצום שלא היה לאדם בודד.

    אם משקיע נקלע למצוקה כספית או רצה לפגוש את ההון שלו באמצע הדרך, לא הייתה לו שום דרך לצאת מההשקעה.

    כדי לפתור את המצוקה ולמנוע תחרות ששחקה את הרווחים, הממשלה ההולנדית איחדה בשנת 1602 את הגופים הפרטיים לחברה אחת:
    חברת הודו המזרחית ההולנדית.

    כדי לקיים צי קבוע נדרש הון עתק, והפתרון היה פתיחת האפשרות להשקיע בחברה לציבור הרחב.

    כדי לפתור את בעיית הנזילות, נקבע מנגנון:
    משקיע שרצה לצאת, יכול היה למכור את חלקו בספינה לאדם אחר עוד בזמן שהיא בלב ים.
    המקום הפיזי שבו התבצע החיבור הזה הפך לבורסה הראשונה באמסטרדם.
    המטרה הייתה לאפשר ליזמים לגייס הון ולמשקיעים לקבל נזילות.

    המבנה הכלכלי הזה מלווה אותנו עד היום.

    תחשבו למשל על פרויקט פינוי בינוי.
    מעבר לתוכניות ולידע, היזם צריך הון עתק כדי להתחיל לחפור באדמה ,
    הון שהחזר ההשקעה עליו ייקח שנים קדימה.
    בדיוק כמו אילון מאסק שצריך מיליארדים
    כדי לממן קווי ייצור פיזיים,
    גם יזם הנדל"ן מבין שהכיס הפרטי שלו לא יספיק.
    שניהם מגיעים בסוף לאותו מקום:
    הם מנפיקים חברות בבורסה כדי לפזר את הסיכון ולגייס את הכסף של הציבור ושל קרנות הפנסיה.

    אנחנו מוכרחים להבין שכן גם את הכסף שלנו המשקיעים הקטנים, החברות צריכות.
    הבורסה היא לא סיפור של מסכים, גרפים או הימורים.
    היא פלטפורמה שנולדה מצורך פרקטי:
    הדרך היחידה לחבר בין אלפי אנשים פרטיים, לייצר קבוצה אחת גדולה בעלת כוח כלכלי אדיר,
    לפזר את הסיכון ביניהם ולהפוך רעיונות ענק למציאות.

    מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות
    אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והערות a053311311@gmail.com .
    אפשר גם כאן בקבוצה .

  • וואו, מאמר מעולה. אהבתי ממש את החיבור ההיסטורי – לקחת נושא שבדך כלל נשמע כמו סיסמאות וגרפים באוויר, והסברת אותו בצורה הכי מוחשית ויפה שיש.

  • תודה רבה

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    21 צפיות
    יהודי גאהי
    שלו' וברכה, ברשותי יש קופת גמל פעילה [במיטב], ועוד אחת שאינה פעילה [בקופת גמל גל- שאינה כשרה, למיטב ידיעתי]. ביקשתי מקופת הגמל במיטב למשוך את הכספים מ'גל'. אבל הם אמרו לי שא"א לאחד את הקופות, רק אפשר לפתוח קופת גמל חדשה. האם זה נכון? למה לא לאחד? תודה.
  • מיתוסים בשוק ההון

    שוק ההון והשקעות כל המאמרים
    9
    3 הצבעות
    9 פוסטים
    151 צפיות
    שמש מרפאש
    @הגיוני כתב: @י.-סנדרס כתב: משקיע חודשי עקבי קונה בממוצע נמוך בזמן ירידות וזקוק לעליית ערך נמוכה בהרבה כדי לחזור לאיזון ולרווח. סליחה שאני תופס אותך ככה על איזה משפט. אבל בעיני זה אחד המיתוסים הכי מצויים... זה לא נכון. לחכות שיצטבר סכום ולא להשקיע בינתיים זה ודאי לא חכם. אבל להשקיע דווקא חודשי כך תרויח יותר בקלות וכדו' זה ג"כ לא נכון. מי שיש לו הרבה שישקיע כל מה שיש לו בבת אחת אאכ הוא מפחד או אין לו אפשרות לקחת סיכון אז שישקיע סכום של חצי ממה שיש לו אבל סתם לחלק לחודשי ממה שיש לך כבר אין לזה שום טעם הסיכון היחיד שאתה מונע ע"י ההפקדה החודשית הוא, משום שחצי מהזמן הכסף בעו"ש ולא בשוק ההון. אבל לומר שעדיף חודשי בגלל שככה אתה מפקיד גם בירידות זה לא נכון. כי הרי בגלל זה אתה משקיע גם בעליות והרבה יותר מסתבר שתשקיע בהמשך בעליות מאשר בירידות, אא"כ אתה ממש צופה ירידה באופק שתרד מתחת למחיר השוק היום, אלא שבמצב כזה אני הייתי ממליץ לך לחכות עם הכסף ולהכניס הכל בירידה שתתרחש. מקווה שהובנתי. ושוב, סליחה שאני תופס אותך על הנקודה הזאת. קח את זה כ"הערה בונה", וכפינוק שמאיר את העינים. בסהכ זה נראה שאתה עושה עבודה טובה ויודע מה שאתה אומר רק כל פעם שאני רואה את הטענה על די סי אי שזה גורם שתפקיד גם בירידות לכן זה עדיף, זה מקפיץ בי משהו. שניכם צודקים. להשקעה בב"א יש יתרון כי כל ההכסף מושקע כל הזמן. לDCA יש יתרון שהיא גורמת למשקיע להנות גם מהירידות. סטטיסטית והיסטורית ברוב המקרים השקעה בב"א מנצחת, אבל בתקופות של ירידות ודשדוש ה-DCA מנצח. בנוסף יש יתרון פסיכולוגי עצום ל-DCA - כי אז הירידות לא גרומות לפומו או לבהלה אלא הן דווקא חיוביות (בהנחה שזה לא מגיע בסוף התקופה, ואז נכנסים לבעיה אחרת שמכונה סיכון רצף תשואות).
  • 1 הצבעות
    1 פוסטים
    54 צפיות
    ד
    במאמר הקודם https://forum.benakel.org/topic/1621/מה-כולם-מדברים-פתאום-על-זהב-ומה-באמת-עומד-מאחוריו הבטחתי שנדבר על היתרונות והחסרונות של הזהב. התחלתי לכתוב אותם כרשימה, אבל די מהר הבנתי שזה מפספס את העיקר. הדרך הנכונה באמת להבין את היתרונות והחסרונות של הנכס הזה היא דרך התשואות שלו לאורך השנים. כשמסתכלים על המספרים בשטח, התמונה הרחבה פשוט נהיית הרבה יותר ברורה. מה קורה כשצוללים למספרים? כשפתחתי את נתוני התשואה ההיסטוריים, גיליתי תמונה שהפתיעה אותי. על פניו, ראיתי נתון שנראה מרשים: לפי נתון של מועצת הזהב בין 1971 ל־2025 הזהב נתן תשואה ממוצעת של כ־9% בשנה, בזמן ששוק המניות עשה באותה תקופה סביב ה־10%. נשמע כמעט כמו תחליף למניות. אבל כשבדקתי לעומק, גיליתי משהו אחר. משיא המחיר של 1980 ועד 2020, התשואה השנתית של הזהב ירדה לאזור ה 2.6% עד 3.8% בלבד, לצד עשורים שלמים שבהם הוא נתן תשואה שלילית . וכשהסתכלתי עוד יותר אחורה, במחקר של UBS שבדק את התשואה לאחר ניקוי אינפלציה משנת 1900 ועד היום, מגלים שהזהב הניב סך הכל כ־1.3% בשנה . כל מה שראינו מראה שאין לזהב התנהגות קבועה שאפשר להישען עליה. אפשר אולי לנסות להעריך אותו בתקופות מוגדרות או לטווחים קצרים סביב אירועים מסוימים, אבל אי אפשר להעריך אותו כמו חברה, או כמו כלכלה שצומחת לאורך זמן. היו תקופות שבהן הוא עלה מאוד, ולצידן עשורים של תשואה שלילית. הוא לא מתנהג כמו עסק פעיל שמייצר ערך, ולכן אי אפשר לגזור עליו הנחות עבודה של תיק השקעות רגיל . האם הוא שומר עלינו מאינפלציה? לפי מחקר של מועצת הזהב העולמית בטווח הקצר הקשר הוא נורא נמוך . בטווח הארוך כן רואים שהזהב שומר על ערך וזו הסיבה שמאז ביטול תקן הזהב ואולי קצת קודם מאז שהדולר הפך למטבע עולמי הוא עלה בצורה משמעותית . מה קורה לזהב בזמני משבר? בזמן שבשגרה הזהב יכול לדשדש תקופות ממושכות, במשברים הגדולים הוא מתעורר ומאזן את התיק. אפשר היה לראות את זה במשבר הדוט-קום בתחילת שנות האלפיים כשהמניות צנחו והזהב עלה ב167 אחוז וראינו את זה במשבר הסאב-פריים ב־2008 כשהבורסה נחתכה בחצי והזהב עלה ביותר מ־20%. למה בנק ישראל לא מחזיק זהב? אחרי כל מה שראינו, השאלה הזו הופכת להרבה יותר ברורה. הזהב תנודתי. ראינו שיש עשורים שבהם הוא עולה, אבל יש גם עשורים שבהם הוא נשחק ונותן תשואה שלילית. מעבר לזה, היום שוק הזהב מתנהל במידה רבה דרך חוזים פיננסיים ממונפים ולא רק בקנייה פיזית, ויש גם חוסר שקיפות עולמי לגבי כמה זהב באמת מוחזק במדינות כמו רוסיה או סין. כל הסיבות האלה הופכות אותו לתנודתי יותר ופחות כמו שנראה לנו במבט ראשון נכס שמייצר לנו שקט תמידי . אז רגע מה המקום של הזהב בתיק ההשקעות ?? בניגוד להשקעה במדד מניות רחב, שבו אפשר להעריך בסבירות גבוהה שהכלכלה והחברות יצמחו בעוד עשרים שנה, בזהב קשה מאוד לצפות את התוצאה. השקעה בזהב אינה השקעה בפעילות כלכלית שמייצרת רווחים, אלא תנועה שמגיבה בעיקר לחששות של השוק, לחוסר יציבות עולמית . לכן הוא לא בנוי לשמש כבסיס שעליו נשען תיק פסיבי לטווח ארוך. לצד זה, כגורם מאזן שממתן תנודות ומספק שכבת הגנה מסוימת בזמני משבר יש מי שבוחר לתת לו מקום מדוד ומוגדר בתיק. במאמר הבא נרד לפרקטיקה: איך מחזיקים זהב בפועל, מה ההבדל בין זהב פיזי באונקיות לאחזקה דרך קרנות סל ואילו עלויות צריך לקחת בחשבון. אין באמור המלצה או שידול לפעולה . מעוניינים לעשות סדר בתיק ההשקעות שלכם? מוזמנים ליצור איתי קשר: מייל: a053311311@gmail.com טלפון: 053-5247983
  • גרפים S&P

    שוק ההון והשקעות אס אנד פי 500
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    120 צפיות
    חיסכון לחתונהח
    נראה לי שכוונתו של @צמיחה היא שגם מענין זה לא כי... כמו לקרוא סיפור על איש שמת וקם ומת וקם ומת וקם וכו' וכו' וכו' לא כ"כ מענין ה500 עמודים שחוזרים על עצמם כשאתה יודע שעוד שניה הוא שוב מת ואח"כ קם....השאלה היא מה יקרה בסוף...ואת הסוף עדין לא כתבו...
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    110 צפיות
    ד
    אני רוצה לדבר דבר על תחושת חוסר הצדק שמלווה כל אדם שעובד קשה למחייתו כשהוא מביט בעולם ההשקעות. מצד אחד, יש את האדם שקם בכל בוקר, מזיע, פותר בעיות, נותן שירות או בונה מוצר. הוא מחליף את הזמן והאנרגיה שלו בכסף. מצד שני, יש את המשקיע הפסיבי. הוא יושב בבית, אולי אפילו ישן, ובמשך עשורים הוא רואה את ההון שלו צומח ב-10% בשנה בממוצע רק כי הוא מחזיק מדד כלשהו. זה נראה כמו תקלה במערכת. לפי כל היגיון מוסרי, כסף אמור להיות תגמול על מאמץ. אם אדם אחד לא מתאמץ והשני כן, למה שהעולם ייתן להם פרס דומה, או אפילו יתגמל את המשקיע יותר? כדי לפצח את זה, אנחנו חייבים לשאול שאלה פשוטה מה זה בכלל כסף? לפני שנצלול לעומק, צריך להבין מושג יסודי שנקרא " עלות חלופית " זהו המחיר של "הדלת שנסגרה". בכל פעם שאתם בוחרים לעשות דבר אחד, אתם מוותרים על כל שאר הדברים שיכולתם לעשות באותו זמן ובאותו כסף. אם יש לכם 100 שקלים ובחרתם לקנות בהם חולצה, העלות של החולצה היא לא רק ה-100 שקלים, אלא כל מה שהייתם יכולים לעשות איתם ולא עשיתם – למשל, להשקיע אותם או לקנות ארוחה. בכל בחירה בחיים יש ויתור, והוויתור הזה הוא המחיר האמיתי שאנחנו משלמים. ברמה העמוקה ביותר, כסף הוא בסך הכל השפה שבה אנחנו מתרגמים את הוויתורים האלה. כסף הוא לא "דבר" שיש לו ערך בפני עצמו, הוא דרך להעביר ערך מאדם לאדם. כשאתם עובדים, אתם מוותרים על חלק מהחיים שלכם עכשיו על הזמן והנוחות ומקבלים בתמורה "אישור" שמאפשר לכם לקבל בעתיד ערך שמישהו אחר יצר. א ם בניתי למישהו בית, נתתי לו ערך ממשי. בתמורה, הוא נותן לי כסף, שזה בעצם הערך שמישהו אחר נתן לו קודם. מכאן מתחיל המנגנון של שוק ההון. שוק ההון הוא לא מקום שבו כסף "מוליד" כסף משום מקום. שוק ההון הוא מערכת שמחברת בין אנשים שיש להם עודף של "ערך אגור" (כסף שהם עבדו בשבילו ולא בזבזו) לבין חברות שזקוקות לערך הזה כדי לצמוח. כשאתם משקיעים בצורה פסיבית, אתם מעמידים את העבודה שלכם מהעבר לטובת העתיד של מישהו אחר. אבל למה שהשוק ישלם לכם על זה 10% אם אתם "רק יושבים בבית"? התשובה היא שהשוק מוכן לתגמל אתכם ביוקר לא בגלל ששכחתם מהכסף, אלא בגלל שביצעתם עבודה שרוב האנשים נכשלים בה: נשיאת נטל האי-ודאות. הסיבה שהתשואה הזו קיימת היא שהשקעה פסיבית היא לא באמת קלה. אם היא הייתה באמת נטולת מאמץ, התשואה עליה הייתה נשחקת לאפס מזמן. העובדה שהשוק ממשיך לשלם "משכורת" גבוהה למשקיעים פסיביים לאורך עשורים היא ההוכחה לכך שיש כאן מאמץ כביר, גם אם הוא לא נראה כמו זיעה. הקושי הוא לא קושי של עשייה, אלא קושי של אי-עשייה. המוח שלנו מתוכנת להגיב כשיש סכנה, לפעול כשהשוק יורד, ולנסות "לתקן" כשמדברים בחדשות על משברים או על תנודות בדולר. בכל רגע כזה, המשקיע הפסיבי נדרש לשלם מחיר מנטלי כבד: לוותר על תחושת השליטה. הוא צריך לצפות בערך שעליו הוא עמל נשחק על המסך, ולבחור באופן אקטיבי לא לעשות דבר. זו העבודה האמיתית. התשואה היא הפיצוי על כך שהסכמתם להישאר בתוך חוסר הוודאות ולא נשברתם. המערכת מעבירה הון מאנשים תגובתיים שחייבים לפעול ולשנות, לאנשים בעלי משמעת שמוכנים לשאת את מחיר ההמתנה. בסופו של דבר, אין ארוחות חינם. הרווח בבורסה הוא לא מתנה, הוא שכר עבור שירות שקשה מאוד לספק: יציבות פסיכולוגית. אתם לא מרוויחים כי "לא עשיתם כלום", אתם מרוויחים כי הייתם מוכנים להיות בולמי הזעזועים של הכלכלה. ככל שהעולם נהיה רועש ותזזיתי יותר, הערך של היכולת הזו רק עולה והשוק ימשיך לשלם לכם על המאמץ הזה בהתאם. אין באמור המלצה או שידול בשום צורה שהיא. מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות? אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות. a053311311@gmail.com