מגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה

[ועדת הדיור בצפון]

מחתנים? מתחתנים? זוגות צעירים?
ודאי זו לא הפעם הראשונה בה אתם נחשפים למידע על אפשרות מגורים בפריפריה.
בטח אתם מכירים חבר או שכן שגר באחת הקהילות או אולי אח או בן דוד שבחר להצפין או
להדרים ולבנות את ביתו באחת מערי הספר.
שמעתם סיפורים על איכות חיים, שקט ושלווה, לצד קשיי קליטה והתמודדויות שונות.
היום, אחרי 15 שנה שאלפי משפחות בחרו לגור ולגדל את ילדיהם, בצפת, חיפה, רכסים,
עפולה, כרמיאל, טבריה, אופקים, ירוחם, ונתיבות, קרית אתא, חריש, נוף הגליל או בית שאן,
האופציה שאתם תגורו גם כן באחת מהערים הללו, גדולה מאי פעם.
אתם מכירים מישהו שמוכן להצהיר שילדיו הקטנים יגורו בוודאות במרכז???
אבל למרות זאת, הצעד הזה, הוא בעצמו צעד לא פשוט, לעזוב את השכונה המוכרת לעיר
אחרת, אנשים חדשים, מוסדות לא מוכרים, או גם סגנונות שונים, אלו מעט מהדברים
שמקשים מאוד על ההחלטה, וגורמים לא אחת לדחייתה.
נוסף על כך גם שאלות בנושאי חינוך ורוחניות נכנסות לקלחת.
כתוספת לקושי והפחד משינוי כה גדול, יש צלע נוספת שלא מקלה על המתלבטים והיא
חוסר הידיעה.
העדר המידע המסודר על הפריפריה בכלל ועל כל קהילה בפרט, מהווה כר פורה לשמועות
וחצאי אמיתיות חסרות שחר, וככל שהמרחק גדל כך המידע מתעוות ומסתלף.
כשהקמת הקהילות מסתמכת על פעילות התנדבותית עצומה של אברכים צעירים בכל אתר
ואתר, ללא תמיכה ממסדית וכשמולם עומדים יזמים ובעלי ענין משופעים במזומנים וביכולת
שיווק אדירה, הקושי להעמיד דברים על דיוקם הוא גדול.
אשמח לנצל במה מכובדת זו להעלות נושאים לליבון, להביא נתונים מסודרים על התפתחות
הקהילות, על גודל השינוי שנוצר בציבור בעשור האחרון, ולהוכיח שהפתרון הגלום בפריפריה
מתאים לכם הרבה יותר ממה שנדמה לכם.
המשך יבוא

[פשוט יהודי]

@ועדת-הדיור-בצפון כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

מחתנים? מתחתנים? זוגות צעירים?
ודאי זו לא הפעם הראשונה בה אתם נחשפים למידע על אפשרות מגורים בפריפריה.
בטח אתם מכירים חבר או שכן שגר באחת הקהילות או אולי אח או בן דוד שבחר להצפין או
להדרים ולבנות את ביתו באחת מערי הספר.
שמעתם סיפורים על איכות חיים, שקט ושלווה, לצד קשיי קליטה והתמודדויות שונות.
היום, אחרי 15 שנה שאלפי משפחות בחרו לגור ולגדל את ילדיהם, בצפת, חיפה, רכסים,
עפולה, כרמיאל, טבריה, אופקים, ירוחם, ונתיבות, קרית אתא, חריש, נוף הגליל או בית שאן,
האופציה שאתם תגורו גם כן באחת מהערים הללו, גדולה מאי פעם.
אתם מכירים מישהו שמוכן להצהיר שילדיו הקטנים יגורו בוודאות במרכז???
אבל למרות זאת, הצעד הזה, הוא בעצמו צעד לא פשוט, לעזוב את השכונה המוכרת לעיר
אחרת, אנשים חדשים, מוסדות לא מוכרים, או גם סגנונות שונים, אלו מעט מהדברים
שמקשים מאוד על ההחלטה, וגורמים לא אחת לדחייתה.
נוסף על כך גם שאלות בנושאי חינוך ורוחניות נכנסות לקלחת.
כתוספת לקושי והפחד משינוי כה גדול, יש צלע נוספת שלא מקלה על המתלבטים והיא
חוסר הידיעה.
העדר המידע המסודר על הפריפריה בכלל ועל כל קהילה בפרט, מהווה כר פורה לשמועות
וחצאי אמיתיות חסרות שחר, וככל שהמרחק גדל כך המידע מתעוות ומסתלף.
כשהקמת הקהילות מסתמכת על פעילות התנדבותית עצומה של אברכים צעירים בכל אתר
ואתר, ללא תמיכה ממסדית וכשמולם עומדים יזמים ובעלי ענין משופעים במזומנים וביכולת
שיווק אדירה, הקושי להעמיד דברים על דיוקם הוא גדול.
אשמח לנצל במה מכובדת זו להעלות נושאים לליבון, להביא נתונים מסודרים על התפתחות
הקהילות, על גודל השינוי שנוצר בציבור בעשור האחרון, ולהוכיח שהפתרון הגלום בפריפריה
מתאים לכם הרבה יותר ממה שנדמה לכם.
המשך יבוא

זה קשור לכינוס שהיה אתמול במ"ע?

[דוד גולדברג]

@ועדת-הדיור-בצפון כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

המשך יבוא

בקרוב?

[ועדת הדיור בצפון]

3 סקירות חדשות בפורום

[טריידר]

למה אברכים חרדים לא עוברים בהמוניהם לגור בפריפריה הזולה?

אז ככה (כמה תובנות חלקיות) :

1. כי בפריפריה אין "שכנים עם כובע שחור כמו שלי":
מה תעשה אשתו אם היא רואה מישהי הולכת עם מטפחת מקושטת?! זה יכול לגרום לזעזוע רוחני. הקהילה זה לא תוספת – זה החמצן.

2. כי ב"ב זה לא מיקוד, זה מצב נפשי:
גם אם תקנה לו וילה בנוף הגליל, הוא ירגיש שעשו לו גלות. אין דף יומי בכניסה למקוה, אין קיוסק של שטייגעניסט, אין מי שיגיד לו "א גוטע שאבעס" במנגינה הנכונה.

3. כי "רֶב יוֹסֶה גר שם?" לא? אז גם אני לא:
אברכים לא בוחרים דירה לפי נוף, אלא לפי מי כבר גר שם. אף אחד לא רוצה להיות האברך הראשון שיגיע, אלא רק ה-301 כשהשכונה כבר מלאה.

בשורה התחתונה?
זה לא עניין של נדל"ן – זה עניין של זהות. בפריפריה אין תחושת "אני חלק ממשהו גדול וקדוש" – אז מעדיפים לשלם שכירות כמו משכנתא על פנטהאוז בתל אביב... ולקוות למשיח, או לפטור מארנונה.

מצחיק? כן.
עצוב? גם.

מה אתם חושבים ?
@ועדת-הדיור-בצפון

[ועדת הדיור בצפון]

בכנס על הפריפריה שנערך לאחרונה כיבד בנוכחותו מרא דאתרא דגבעת המורה, הגר"נ רוטשליד שליט"א, אחד הרבנים שיותר מוסרים נפש על הענין ושהפריחה העצומה בפריפריה היא בזכותו ורשומה על שמו, והוא אמר 2 נקודות שתפסו את תשומת ליבי:

א. מוזמנים לבקר כדי לגלות שאנשים כמוכם כבר גרים בפריפריה.
ב. קשה לך להגיע לבד, תגבש את החברים שלך ותבואו יחד.

אין תירוצים

[שמואל]

@ועדת-הדיור-בצפון כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

ב. קשה לך להגיע לבד, תגבש את החברים שלך ותבואו יחד.

@טריידר כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

3. כי "רֶב יוֹסֶה גר שם?" לא? אז גם אני לא:
   אברכים לא בוחרים דירה לפי נוף, אלא לפי מי כבר גר שם. אף אחד לא רוצה להיות האברך הראשון שיגיע, אלא רק ה-301 כשהשכונה כבר מלאה.

[טריידר]

@ועדת-הדיור-בצפון כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

אשמח לנצל במה מכובדת זו להעלות נושאים לליבון, להביא נתונים מסודרים על התפתחות
הקהילות,

עושה רושם שאתם עוסקים עם קהילות ליטאיות מיינסטרים בלבד, נכון ?

[ועדת הדיור בצפון]

הסקירה תקיף את כל ההתישבות החרדית בארץ בעז"ה

[אחשדרפן]

@טריידר כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:

למה אברכים חרדים לא עוברים בהמוניהם לגור בפריפריה הזולה?

אז ככה (כמה תובנות חלקיות) :

1. כי בפריפריה אין "שכנים עם כובע שחור כמו שלי":
מה תעשה אשתו אם היא רואה מישהי הולכת עם מטפחת מקושטת?! זה יכול לגרום לזעזוע רוחני. הקהילה זה לא תוספת – זה החמצן.

2. כי ב"ב זה לא מיקוד, זה מצב נפשי:
גם אם תקנה לו וילה בנוף הגליל, הוא ירגיש שעשו לו גלות. אין דף יומי בכניסה למקוה, אין קיוסק של שטייגעניסט, אין מי שיגיד לו "א גוטע שאבעס" במנגינה הנכונה.

3. כי "רֶב יוֹסֶה גר שם?" לא? אז גם אני לא:
אברכים לא בוחרים דירה לפי נוף, אלא לפי מי כבר גר שם. אף אחד לא רוצה להיות האברך הראשון שיגיע, אלא רק ה-301 כשהשכונה כבר מלאה.

בשורה התחתונה?
זה לא עניין של נדל"ן – זה עניין של זהות. בפריפריה אין תחושת "אני חלק ממשהו גדול וקדוש" – אז מעדיפים לשלם שכירות כמו משכנתא על פנטהאוז בתל אביב... ולקוות למשיח, או לפטור מארנונה.

מצחיק? כן.
עצוב? גם.

מה אתם חושבים ?
@ועדת-הדיור-בצפון

נראה לי שהתשובה העיקרית והפשוטה.
חוסר יכולת לקחת אחריות על עצמנו, אנו מצפים מאברך צעיר שיבין את המציאות בה הוא חי, ומתוך התמונה הכוללת שיגיע להחלטה מושכלת.
לא חונכנו לקרוא את המציאות ולהחליט על פיה. אנחנו מורגלים בסיפורים על כל מיני מופתים וניסים, ורגילים לחיות על פי אידיאולוגיות ואמונות שונות ולא לפי המציאות.
ולכן המציאות לא מבלבלת אותנו, אתה יכול להראות לאברך את המצב, אבל בכלל לא נגעת בו, זה לא מדבר אליו, הוא רגיל לחשוב רק במושגים של 'השתדלות' שלא באמת עוזרת אלא רק כי אנו מצווים, והמציאות נקבעת רק לפי רצון ה', ולא לפי איך שנראה בעיני בשר.
אחשדרפן הוא סך הכל רץ מהיר, ולא הוגה דעות, ולכן אני לא יכול להתווכח עם התפיסה הזו, אבל אם היא נכונה, באמת אין שום סיבה לעבור לפריפריה, אפילו אם זה רק טיפ טיפה פחות נח. ואם היא לא נכונה, אז קודם כל צריך שיעשו שינוי תפיסה, ואז תראה את הפריפריה מוצפת, כי תכלס' אין שום פיתרון הנראה לעין.

[דרור]

מההיכרות שלי עם בני פריפריה,
לפחו אחד מבני הזוג, בנים להורים שעברו בעצמם לפרויקטים דאז.
לדעתי מסביר הרבה על הגישה לחיים, על הנורמות המשפחתיות, ואולי גם על הדור השני לעוני (במידה מסוימת).

[ועדת הדיור בצפון]

נורא קל להאשים את הזוגות הצעירים בציבור החרדי שלא יוצאים לפריפריה, על זה שהם לא לוקחים אחריות על החיים שלהם ושהם לא מתאימים את צורת החיים שלהם ליכולת הפרנסה.

אבל

הנה כמה נקודות שצריך לזכור:
א. קשה לעזוב מקום מוכר, זה הסביבה, החברה, בית הכנסת, הרגלי קניות, ועוד ועוד, לעבור מהמרכז לפריפריה זה שינוי עצום!
ב. קשה לעזוב את המשפחה, הרי מי שכבר יש לו בן משפחה בפריפריה לא מתלבט, (נתון שעלה באופן מוחלט מסקר שערכנו).
ג. הפריפריה לא מקום נוצץ, ישן, רחוק, לא הומוגני, כמה שמאשימים אותנו שאנחנו מנסים ליפות את הפריפריה, אין טעם כי זה לא עובד.
ד. במקרים רבים הסביבה לא מעודדת את המהלך, ההורים רוצים (בצדק) שהילדים ישארו בסביבה, הרבנים מעלים שאלות בנושאי רוחניות, וכן הלאה.
ה. יש לזכור כי היועצים של הזוגות הצעירים שמתלבטים אם לעבור או לא, לא עשו צעד כזה בעצמם אף פעם.

בקיצור, צריך להצדיע לכל זוג שעוזב את ה'מקום הבטוח' שלו ויוצא אל הלא נודע, כמעט בלי עידוד מהסביבה, שיש לו את כל הסיבות לא לעשות כלום, ולהתגלגל כמו כולם, עד שמגיע שלב שבאמת הפתרון של הפריפריה כבר לא מתאים, כי להעביר ילדים מוסדות ולחפש מקום עבודה חדש כשכל חודש מצטברות הוצאות של משפחה גדולה, זה כבר שיקול אחר.

בעיית הדיור לזוגות צעירים זו בעיקר הבעיה של הזוגות הצעירים, ושל עוד כמה 'משוגעים לדבר'.

ואחרי כל זאת יש להזכיר את אלפי הזוגות הצעירים, רק בעשור האחרון, ואת הוריהם, ומורי דרכם, שלמרות כל הנאמר לעיל בחרו בצעד הזה, ובזכותם הפריפריה פורחת.