דילוג לתוכן

"הנכס שהפך לנטל: למה הארונות שלכם הם ההשקעה הכי גרועה שלכם?"

כלכלת המשפחה
3 3 108 3
  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

  • מה יעשו הפאסיבים:)

  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

    @דוד-גולדברג מאמר יפה, אין חולק שסדר וארגון זה דבר שמוסיף הרבה לאיכות חיים ולמעלות שציינת אבל מינימליזם לא שיטה נכונה לכולם מיקבע שיותר בלטות זה יותר יפה יש אנשים שהשפע עושה להם רחבות הדעת דווקא ותחושת עושר ובעלות כמו על כמה נכסים.

נושאים מוצעים


  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    115 צפיות
    מ
    [image: 1775170697997-49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg] אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים. כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים. חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור... הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון. 1. דמי כיס חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים. הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי: "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!" הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם. 2. האפיקומן. בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה. "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב. "אופניים!" צעק הגדול. "רחפן!" צעק הקטן. חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!". הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש. ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי. בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה... 3. שיחת טלפון מהמלמד. אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק. "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?" "יותר גרוע," נאנח המלמד. "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה." התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי. "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה". 4. קניות בסופר. אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה. אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!". מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..." רגע ברצינות: חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים. הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'. כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה. השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש. אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.
  • 5 הצבעות
    9 פוסטים
    436 צפיות
    גיימרג
    @הקול-השפוי נכון ,רק בחסידויות זה התחיל כי הכל שם מגובש מלכתחילה.
  • 0 הצבעות
    7 פוסטים
    345 צפיות
    הקול השפויה
    @שבתי-בבית-ה כתב בלא לעולם חוסן- רשות המיסים מודיעה כי יצאה לגל מעצרים נגד "הדרייברים": @הקול-השפוי כתב בלא לעולם חוסן- רשות המיסים מודיעה כי יצאה לגל מעצרים נגד "הדרייברים": מדובר בשוק המגלגל מאות מיליונים בשנה וכולו בשחור, נראה לי מה שחריג זה ההתעלמות שהיתה עד היום, לא האכיפה. גם אם יש דברים לא טובים באנ"ש, לא צריך 'למרקר' את החרדים. לא דנתי אם טוב או לא טוב, אני חושב שאין מה לבוא בטענות על רשות המיסים על האכיפה הזאת.
  • מאמר נפלא ואקטואלי שפורסם ב"דרשו"

    כלכלת המשפחה
    1
    2 הצבעות
    1 פוסטים
    180 צפיות
    נ.ר.א.נ
    תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן אחד האנשים הכי אומללים על פני היקום, הוא אדם מאוד מפורסם, המתגורר בדירת פאר, מוקף באנשים שמשרתים אותו, ומחזיק בסכומי כסף שיספיקו לו ולנכדיו לחיות בטוב ובנעימים עוד שנים רבות. האיש הזה, לא מסוגל להעלות חיוך על שפתיו. רוב שעות היממה הוא ישן, מתוך דיכאון כבד, וכשהוא כן ער, הוא יושב באפס מעש, מסתכל מהחלון או סתם בוהה בחלל. לאיש הזה קוראים בשאר אל אסד, מי שעד לא מכבר היה נשיא סוריה. במשך קרוב לחצי יובל שנים הוא היה שליט מדינה, מעין מלך אשר על פיו יישק דבר. הרבה מאוד אנשים שילמו בחייהם משום שהעזו להמרות את פיו, מיליוני בני אדם עבדו אצלו וטרחו יומם ולילה כדי שרצונו יתמלא ושהחלטותיו יתקיימו. הוא גדל עם כפית של זהב בפה, ובמשך למעלה מיובל שנים התגורר בארמון פאר. שום דבר לא חסר לו וגם היום הוא מתגורר בדירה מפוארת ומאובזרת היטב. אז למה הוא כל כך עצוב? כי הוא איבד את השלטון… הוא הורגל להיות מלך, וחשב להוריד את המלוכה לבנו אחריו בבוא העת, ובמקום זאת הוא הודח בבושת פנים, ונשלח לבלות את שארית ימיו על אדמת ניכר. ** עכשיו ננסה לדמיין לנו אדם אחר, פקיד פשוט בחברה המייצרת כרטיסי זיכרון למצלמות. הוא קם בבוקר, אוכל משהו והולך לעבודה כדי לענות לטלפון, לסגור הזמנות, לרכז עסקאות, ולהרוויח משכורת סבירה של כמה אלפי דולרים בחודש. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, שולפים אותו מהעבודה האפרורית והמשעממת, ומעבירים אותו לדירת פאר, בדיוק כמו זאת שבה מתגורר נשיא סוריה המודח, בשאר אל אסד. אותם נתונים, אותם תנאים, יש לו משרתים שעושים את רצונו, בית רחב ידיים, חצר עם בריכה פרטית, פירות, ירקות חטיפים ופיצוחים, כל חפצו וכל מאווייו, ועוד כסף לבזבוזים וטיולים. כיצד ייראה אותו אדם? סביר להניח שהוא יהיה מאושר מאוד, שש ושמח על המתנה הנפלאה שקיבל. אז למה בשאר אל אסד עצוב ומדוכא מתנאי המחייה שלו, כשכל אחד אחר ישמח לקבל את מה שיש לו??? התשובה נעוצה כמובן בהרגלים ושאיפות. מי שהתרגל להיות שליט כמעט כל יכול, לחיות בארמונות פאר ולהחזיק בצי של רכבי יוקרה במרתף ביתו. מי שהתרגל שעל פיו ישק דבר, ובכל מקום שהוא עובד אנשים נעמדים דום מפניו ביראת כבוד. מי שהתרגל שכל מילה שלו מצוטטת בכלי התקשורת, וכל החלטה שלו משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם – יתקשה להסתפק בדירת פאר עם תנאי מחייה מפנקים. הוא רגיל להרבה הרבה יותר מזה. לעומתו, מי שחי בתנאים פשוטים יחסית, ובבת אחת עבר לחיות בדירת פאר עם תנאים טובים פי כמה וכמה, ירגיש מאושר. כלומר, הנוחות וההישגים שאנחנו משיגים בחיים, הם עניין יחסי. חשוב שנזכור את זה כשאנחנו מתלוננים שחם, או קר, או כשיוקר המחייה מאלץ אותנו לוותר על חלק מהתנאים אליהם הורגלנו במשך שנים. כדאי שנזכור שכל אחד ואחד מאתנו היום, ואפילו האנשים העניים ביותר, חי בתנאים הרבה יותר טובים ומפנקים מתנאי המחייה של העשיר הגדול ביותר בוורשה לפני 200 שנה. ולכן, במקום להתעצב ולהתבכיין על מה שאין – כדאי שנתרגל לשמוח ולהודות על מה שיש… דרשו
  • 3 הצבעות
    5 פוסטים
    352 צפיות
    ס
    @רואה-את-הנולד אם אתה לא הולך לכל רופא שיש בקופה אלא הולך לרופא שביררת עליו וקיבלת המלצות טובות (וכן, יש כמה כאלו...) לא חושב שיש מה לחשוש.