דילוג לתוכן

מאמר 2: בין מינימליזם לרחבות הדעת – האם השפע הוא באמת נטל?

כלכלת המשפחה
1 1 101 1
  • במאמר הקודם עסקנו בשחרור מחפצים כדרך לחירות. אך כפי שצוין בתגובות, "חירות" היא מושג סובייקטיבי. עבור אחד, חדר ריק הוא שלווה; עבור אחר, הוא משדר קור ובדידות. אם המאמר הראשון דיבר על "ניקוי רעלים" מחפצים, הפעם נדבר על השקעה נבונה בנכסים רגשיים.

    1. השפע כמקור להשראה (רחבות הדעת)
    ישנו מושג שנקרא "מקסימליזם מחושב". ישנם אנשים שהספרייה העמוסה, אוסף הכלים או אפילו ערימת הבדים והיצירה בחדר, הם אלו שנותנים להם כוח. עבורם, חפצים הם לא "מניות גרועות", אלא זיכרונות חיים, פוטנציאל ליצירה ותחושת בעלות שמרחיבה את הלב.
    התובנה: הנכס הוא לא החפץ עצמו, אלא התחושה שהוא מעניק לך. אם חפץ גורם לך להרגיש "עשיר" ונינוח – הוא ממלא את תפקידו נאמנה.

    2. ההבדל בין "אגירה" ל"איסוף"
    המרחק בין רחבות דעת לבין עומס מעיק נמצא במילה אחת: שליטה.

    אגירה: חפצים ששולטים בנו, נערמים ללא סדר ויוצרים תחושת מחנק.

    איסוף/שפע: חפצים שנמצאים שם כי בחרנו בהם, כי הם יפים בעינינו וכי יש להם מקום (גם אם המקום הזה צפוף).
    כשאדם מרגיש שהחפצים שלו הם "נכסים", הוא דואג להם. הוא יודע מה יש לו. זהו לא נטל, אלא ביטוי של אישיות.

    3. הבית כראי של הנפש
    הפסיכולוגיה מלמדת שסביבה "סטרילית" מדי עלולה לעכב יצירתיות אצל סוגים מסוימים של אנשים. יש מי שזקוק לגירויים ויזואליים כדי לחשוב. עבורם, הניסיון לכפות מינימליזם הוא כמו לנסות לחיות בתוך קופסה ריקה.
    החופש האמיתי הוא לאו דווקא לזרוק הכל, אלא להחליט מה נשאר.

    4. המבחן: האם החפץ משרת אותי או שאני משרת אותו?
    כדי לדעת אם השפע בביתכם הוא "רחבות דעת" או "עומס", שאלו את עצמכם:

    האם אני נהנה להסתכל על המדף הזה, או שאני מרגיש אשמה כשאני עובר לידו?

    האם אני מוצא את מה שאני מחפש בתוך השפע, או שהשפע מסתיר ממני את הדברים החשובים?

    הסוד הוא לא בכמות הבלטות החשופות, אלא בתחושת הביתיות. מי שהשפע עושה לו טוב, שייהנה ממנו – זוהי זכותו על נכסיו. המטרה של התארגנות וסדר היא לא להפוך את הבית למוזיאון ריק, אלא לוודא שכל מה שנמצא בבית, נמצא שם כי הוא מוסיף לנו אור, שמחה ותחושת עושר אמיתית.

    השנה, במקום רק "לבער", בואו נלמד "להעריך" את מה שבאמת ראוי להישאר איתנו.

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    132 צפיות
    אסתר קונינסקיא
    אין אפשרות להעביר הכנסות בלי לפתוח תיק צריך לפתוח תיק בכל הרשויות-מס הכנסה ,מע"מ וביטוח לאומי שים לב שצריך להיות מבוטח בביטוח לאומי כעצמאי 10 חודשים לפני כדי לקבל דמי לידה מלאים/ 6 חודשים כדי לקבל דמי לידה חלקיים ניתן לפתוח רטרו עד חודשיים אחרונית במידה ואת ה מעוניין בשיחת ייעוץ- תיצור איתי קשר בפרטי בהצלחה
  • 4 הצבעות
    7 פוסטים
    83 צפיות
    רואה את הנולדר
    יש גם את מלבושי כבוד שעושים מכירות במחיר של 2000 ש"ח בערך
  • 11 הצבעות
    2 פוסטים
    186 צפיות
    איציק התותחא
    השקל שמעבר ל"פתיחת הדלת" בטור הקודם שברנו את האשליה המסוכנת של ה"חודשיים עבודה". עכשיו נגיע ישר לעיקר כי כאן נמצא ההבדל בין מי שרק שורד לבין מי שבאמת בונה חיים כלכליים. אני תמיד אומר ללקוחותי גם העסקיים וגם הפרטיים ברגע שסגרת את פתיחת הדלת של החודש, כל שקל נוסף הוא שלך. נקי. אמיתי. בלי מיסים סמויים של החיים. תיקחו את הדוגמא מהטור הקודם, הכנסה 5,000 ₪, הוצאות מחיה 4,500 ₪. עד 4,500 ₪ אתה עבדת רק כדי לא ליפול. כל השקלים האלה הם עבודה בשביל הבנק, המשכיר, החשמל ועבור יש חסד/אשר עד/רמי לוי. אבל מהשקל ה 4,501 זה השקל הראשון שלך. זה הכסף שיכול להתחיל לבנות לך עתיד. ועכשיו תעבירו את זה לעסק, אתה גאה במחזור של 50,000 ₪ בחודש. אבל אם שכירות, ארנונה, חשמל, משכורות, ספקים, פרסום וכל ההוצאות הקבועות אוכלות 48,000 ₪ =לא הרווחת כלום. עבדת חודש שלם רק כדי שהעסק יישאר פתוח. רק השקלים שמעבר ל 48,000 ₪ הם רווח נקי. רק הם נספרים באמת. השקל הזה, השקל שמעבר לפתיחת הדלת, הוא השקל החשוב, החזק והיקר ביותר בכל חודש. רוב האנשים מתמכרים למספר הגדול, להכנסה הגולמית, למחזור, ל"וואו". המצליחנים האמיתיים מתמקדים אך ורק בשקלים שנותרים אחרי שסגרו את הדלת. הלקח שכדאי לקחת הביתה, תדע בדיוק מהו סף פתיחת הדלת שלך. ואז תשנה את כל השאלות שלך, לא "איך אני מגדיל הכנסה?" אלא "איך אני מגדיל כמה שיותר את השקלים שמעבר לקו הזה?" כי שם ורק שם מתחיל החופש והשקט הנפשי.
  • 3 הצבעות
    7 פוסטים
    379 צפיות
    אבי ר.א
    @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: והגר"ח ענה לו שעל מנהל גמ"ח לבחון אך ורק את יכולת ההחזר של הלווה ומעבר לכך אין זה בסמכותו @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: וכמדומני שזה כן מוטל על בעל הגמ"ח לבחון/ להריח האם השגת התשואה היא באמצעים קונבנציונליים או שלא ובזה מאחריותו, עליו לא לסייע לדבר שבעיני רוב האנשים הוא מעשה טיפשי קצת סתירה. @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: אינני מובן מה הבעייתיות בלקיחת הלוואה לצורך חיסכון עלות למשכנתא/השגת תשואה כנראה שעיקר הנושא הוא על תשואה, ובזה יכול להיות שיש קדימה לאדם שצריך את זה לכדי חייו, וודאי שאדם שצריך להעמיד אותו עכשיו עדיף על להעמיד אחר לעוד 20 שנה.
  • 6 הצבעות
    1 פוסטים
    126 צפיות
    ד
    מה החוב שלנו באמת אומר עלינו? רמז: הרבה פחות ממה שחושבים. אנשים נלחצים מהמספר של החוב — אבל המספר כמעט לא משנה. הדבר החשוב באמת הוא היחס בין החוב לבין ההכנסה שלנו. אותו חוב בדיוק יכול להיות קליל עבור אדם אחד וכבד מאוד עבור אחר. בדיוק ככה הבנק מסתכל על משכנתא: לא רק כמה הדירה עולה, אלא האם היחס מאפשר לעמוד בהחזרים גם כשהחיים זזים. וזה נכון בכל מקום: במשקי בית, בעסקים ואפילו במדינות. הבעיה היא לא החוב — אלא כשאין מספיק הכנסה שתישען עליו. וזה מה שהופך משפחות בישראל לרגישות יותר לשינויים בריבית וליוקר המחיה. בסוף, יחס החוב הוא לא שיפוט. הוא פשוט מראה שמספר לנו את האמת על המצב שלנו. וכדאי שכל אחד ישאל: לא כמה אני חייב — אלא האם זה מתאים למה שאני מרוויח. לכן בתור התחלה כל משפחה צריך לבדוק מהו היחס בין החוב [משכנתא, הלוואות[בנקים,בני משפחה,גמ"ח] לבין כלל ההכנסות של המשפחה אם היחס בין החוב להכנסות הוא בסביבות 40 % זה אומר שאתם מאוזנים והלוואות שלקחתם הם ברמה סבירה.