דילוג לתוכן

מאמר 2: בין מינימליזם לרחבות הדעת – האם השפע הוא באמת נטל?

כלכלת המשפחה
1 1 145 1
  • במאמר הקודם עסקנו בשחרור מחפצים כדרך לחירות. אך כפי שצוין בתגובות, "חירות" היא מושג סובייקטיבי. עבור אחד, חדר ריק הוא שלווה; עבור אחר, הוא משדר קור ובדידות. אם המאמר הראשון דיבר על "ניקוי רעלים" מחפצים, הפעם נדבר על השקעה נבונה בנכסים רגשיים.

    1. השפע כמקור להשראה (רחבות הדעת)
    ישנו מושג שנקרא "מקסימליזם מחושב". ישנם אנשים שהספרייה העמוסה, אוסף הכלים או אפילו ערימת הבדים והיצירה בחדר, הם אלו שנותנים להם כוח. עבורם, חפצים הם לא "מניות גרועות", אלא זיכרונות חיים, פוטנציאל ליצירה ותחושת בעלות שמרחיבה את הלב.
    התובנה: הנכס הוא לא החפץ עצמו, אלא התחושה שהוא מעניק לך. אם חפץ גורם לך להרגיש "עשיר" ונינוח – הוא ממלא את תפקידו נאמנה.

    2. ההבדל בין "אגירה" ל"איסוף"
    המרחק בין רחבות דעת לבין עומס מעיק נמצא במילה אחת: שליטה.

    אגירה: חפצים ששולטים בנו, נערמים ללא סדר ויוצרים תחושת מחנק.

    איסוף/שפע: חפצים שנמצאים שם כי בחרנו בהם, כי הם יפים בעינינו וכי יש להם מקום (גם אם המקום הזה צפוף).
    כשאדם מרגיש שהחפצים שלו הם "נכסים", הוא דואג להם. הוא יודע מה יש לו. זהו לא נטל, אלא ביטוי של אישיות.

    3. הבית כראי של הנפש
    הפסיכולוגיה מלמדת שסביבה "סטרילית" מדי עלולה לעכב יצירתיות אצל סוגים מסוימים של אנשים. יש מי שזקוק לגירויים ויזואליים כדי לחשוב. עבורם, הניסיון לכפות מינימליזם הוא כמו לנסות לחיות בתוך קופסה ריקה.
    החופש האמיתי הוא לאו דווקא לזרוק הכל, אלא להחליט מה נשאר.

    4. המבחן: האם החפץ משרת אותי או שאני משרת אותו?
    כדי לדעת אם השפע בביתכם הוא "רחבות דעת" או "עומס", שאלו את עצמכם:

    האם אני נהנה להסתכל על המדף הזה, או שאני מרגיש אשמה כשאני עובר לידו?

    האם אני מוצא את מה שאני מחפש בתוך השפע, או שהשפע מסתיר ממני את הדברים החשובים?

    הסוד הוא לא בכמות הבלטות החשופות, אלא בתחושת הביתיות. מי שהשפע עושה לו טוב, שייהנה ממנו – זוהי זכותו על נכסיו. המטרה של התארגנות וסדר היא לא להפוך את הבית למוזיאון ריק, אלא לוודא שכל מה שנמצא בבית, נמצא שם כי הוא מוסיף לנו אור, שמחה ותחושת עושר אמיתית.

    השנה, במקום רק "לבער", בואו נלמד "להעריך" את מה שבאמת ראוי להישאר איתנו.

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    297 צפיות
    אסתר קונינסקיא
    אין אפשרות להעביר הכנסות בלי לפתוח תיק צריך לפתוח תיק בכל הרשויות-מס הכנסה ,מע"מ וביטוח לאומי שים לב שצריך להיות מבוטח בביטוח לאומי כעצמאי 10 חודשים לפני כדי לקבל דמי לידה מלאים/ 6 חודשים כדי לקבל דמי לידה חלקיים ניתן לפתוח רטרו עד חודשיים אחרונית במידה ואת ה מעוניין בשיחת ייעוץ- תיצור איתי קשר בפרטי בהצלחה
  • 3 הצבעות
    7 פוסטים
    509 צפיות
    אבי ר.א
    @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: והגר"ח ענה לו שעל מנהל גמ"ח לבחון אך ורק את יכולת ההחזר של הלווה ומעבר לכך אין זה בסמכותו @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: וכמדומני שזה כן מוטל על בעל הגמ"ח לבחון/ להריח האם השגת התשואה היא באמצעים קונבנציונליים או שלא ובזה מאחריותו, עליו לא לסייע לדבר שבעיני רוב האנשים הוא מעשה טיפשי קצת סתירה. @משה-עוזיאל כתב בהאם עדיך לקחת הלוואה מגמ"ח או מהבנק?!: אינני מובן מה הבעייתיות בלקיחת הלוואה לצורך חיסכון עלות למשכנתא/השגת תשואה כנראה שעיקר הנושא הוא על תשואה, ובזה יכול להיות שיש קדימה לאדם שצריך את זה לכדי חייו, וודאי שאדם שצריך להעמיד אותו עכשיו עדיף על להעמיד אחר לעוד 20 שנה.
  • 11 הצבעות
    18 פוסטים
    2k צפיות
    חופש כלכליח
    כ-450 אלף משקי בית עברו מחברת החשמל לספקי חשמל פרטיים מאז פתיחת השוק. בראש רשימת הערים עם הכי הרבה משקי בית שעברו לספק פרטי - מודיעין עילית.
  • 2 הצבעות
    11 פוסטים
    8k צפיות
    מ
    מה ההפרש בין המכירה של גור למכירה של סורוצקין?
  • מאמר נפלא ואקטואלי שפורסם ב"דרשו"

    כלכלת המשפחה
    1
    2 הצבעות
    1 פוסטים
    259 צפיות
    נ.ר.א.נ
    תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן אחד האנשים הכי אומללים על פני היקום, הוא אדם מאוד מפורסם, המתגורר בדירת פאר, מוקף באנשים שמשרתים אותו, ומחזיק בסכומי כסף שיספיקו לו ולנכדיו לחיות בטוב ובנעימים עוד שנים רבות. האיש הזה, לא מסוגל להעלות חיוך על שפתיו. רוב שעות היממה הוא ישן, מתוך דיכאון כבד, וכשהוא כן ער, הוא יושב באפס מעש, מסתכל מהחלון או סתם בוהה בחלל. לאיש הזה קוראים בשאר אל אסד, מי שעד לא מכבר היה נשיא סוריה. במשך קרוב לחצי יובל שנים הוא היה שליט מדינה, מעין מלך אשר על פיו יישק דבר. הרבה מאוד אנשים שילמו בחייהם משום שהעזו להמרות את פיו, מיליוני בני אדם עבדו אצלו וטרחו יומם ולילה כדי שרצונו יתמלא ושהחלטותיו יתקיימו. הוא גדל עם כפית של זהב בפה, ובמשך למעלה מיובל שנים התגורר בארמון פאר. שום דבר לא חסר לו וגם היום הוא מתגורר בדירה מפוארת ומאובזרת היטב. אז למה הוא כל כך עצוב? כי הוא איבד את השלטון… הוא הורגל להיות מלך, וחשב להוריד את המלוכה לבנו אחריו בבוא העת, ובמקום זאת הוא הודח בבושת פנים, ונשלח לבלות את שארית ימיו על אדמת ניכר. ** עכשיו ננסה לדמיין לנו אדם אחר, פקיד פשוט בחברה המייצרת כרטיסי זיכרון למצלמות. הוא קם בבוקר, אוכל משהו והולך לעבודה כדי לענות לטלפון, לסגור הזמנות, לרכז עסקאות, ולהרוויח משכורת סבירה של כמה אלפי דולרים בחודש. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, שולפים אותו מהעבודה האפרורית והמשעממת, ומעבירים אותו לדירת פאר, בדיוק כמו זאת שבה מתגורר נשיא סוריה המודח, בשאר אל אסד. אותם נתונים, אותם תנאים, יש לו משרתים שעושים את רצונו, בית רחב ידיים, חצר עם בריכה פרטית, פירות, ירקות חטיפים ופיצוחים, כל חפצו וכל מאווייו, ועוד כסף לבזבוזים וטיולים. כיצד ייראה אותו אדם? סביר להניח שהוא יהיה מאושר מאוד, שש ושמח על המתנה הנפלאה שקיבל. אז למה בשאר אל אסד עצוב ומדוכא מתנאי המחייה שלו, כשכל אחד אחר ישמח לקבל את מה שיש לו??? התשובה נעוצה כמובן בהרגלים ושאיפות. מי שהתרגל להיות שליט כמעט כל יכול, לחיות בארמונות פאר ולהחזיק בצי של רכבי יוקרה במרתף ביתו. מי שהתרגל שעל פיו ישק דבר, ובכל מקום שהוא עובד אנשים נעמדים דום מפניו ביראת כבוד. מי שהתרגל שכל מילה שלו מצוטטת בכלי התקשורת, וכל החלטה שלו משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם – יתקשה להסתפק בדירת פאר עם תנאי מחייה מפנקים. הוא רגיל להרבה הרבה יותר מזה. לעומתו, מי שחי בתנאים פשוטים יחסית, ובבת אחת עבר לחיות בדירת פאר עם תנאים טובים פי כמה וכמה, ירגיש מאושר. כלומר, הנוחות וההישגים שאנחנו משיגים בחיים, הם עניין יחסי. חשוב שנזכור את זה כשאנחנו מתלוננים שחם, או קר, או כשיוקר המחייה מאלץ אותנו לוותר על חלק מהתנאים אליהם הורגלנו במשך שנים. כדאי שנזכור שכל אחד ואחד מאתנו היום, ואפילו האנשים העניים ביותר, חי בתנאים הרבה יותר טובים ומפנקים מתנאי המחייה של העשיר הגדול ביותר בוורשה לפני 200 שנה. ולכן, במקום להתעצב ולהתבכיין על מה שאין – כדאי שנתרגל לשמוח ולהודות על מה שיש… דרשו