פודקאסט של גמ"ח יד שמשון על השקעה ב s&p 500
שוק ההון והשקעות
41
פוסטים
11
כותבים
1.6k
צפיות
11
עוקבים
-
-
האם יש מישהו שמרים את הכפפה
לסכם את עיקרי טענות של הרב טופרביץ,
ואת תשבות הרב לבקוביץ. -
-
כמה תגובות ראשוניות שלי:
א. עיקר הטענה היא שאנחנו לפני פיצוץ וקריסה גדולה, (גם אם השוק מתקן את עצמו זה יכול לקחת הרבה זמן. ואולי עדיף להשקיע בינתיים באג"ח וכדו'). טענה זו רלוונטית יותר למי שמושקע בסכום גדול עכשיו, או שרוצה להכניס סכום גדול בבת אחת. ועל אחת כמה וכמה במינוף. אבל - מי שעדיין בהתחלה, ומכניס כל חודש / שנה סכום קבוע, (מה שבנקל מציעים), אין לו מה לפחד מקריסה. אדרבה, קריסה כמה שיותר מוקדם תפעל לטובתו.
ב. הטענה שהשוק נהיה רובו פסיבי - זו טענה יפה מאד, וכבר נאמרה כמה פעמים. התשובה העקרונית על זה, זה שעצם ה"זכות" להיכלל במדד S&P היא לא בגלל שווי השוק הבורסאי של החברה, אלא בזכות הדוחו"ת הכספיים והמצב ה"אמיתי" של החברה. (כתבתי "אמיתי" במרכאות, כי את האמת האמיתית יודעים רק מנהלי החברה, וגם את עצמם הם יכולים לרמות....). ולכן, אם חברה נמצאת בתוך המדד, זה אומר שהמצב שלה טוב. נכון מאד שהנפח בתוך המדד נקבע לפי השווי הבורסאי, וזה מגדיל את הסיכון לבועה. אבל זה לא רק בועה.
ג. עוד תשובה שראיתי שעונים חסידי שוק ההון לטענה על כך שהשוק הופך לפסיבי, היא: "נכון. אז מה? אדרבה, כולם ישקיעו וישקיעו, והשוק יגדל. מצוין!". זו תשובה גרועה מאד. כי בסוף, בשביל לפדות את ההשקעה שלך ולהמיר אותה ממניות לכסף, צריך בסוף השרשרת מישהו שיסכים לקנות את המניה ולשלם עליה את המחיר הגבוה. בסוף סך כל הכסף המזומן בעולם שפנוי להיות מושקע בשוק ההון, גם אם הוא לא סופי, הוא מצטמצם בשלב כלשהו, ובהחלט יכול להגיע שלב של כמה טריליוני דולרים של פנסיות שנפדים בבת אחת, ואין מספיק ביקוש מיידי למניות. זה ייצור קריסה גדולה באופן מיידי.
ד. גם אם נאמר שהסכום להשקעה תמיד יגדל ככל שהשוק יגדל (דהיינו שבעצם יש כאן פירמידה אינסופית), עדיין צריך לזכור, שעברנו מהשקעה הגיונית ובעלת ערך במניה שיש מאחוריה ערך אמיתי, לקזינו גלובלי ששותפים בו כל יושבי כדור הארץ. אז אולי על הנייר המודל אמור לעבוד, אבל לפחות צריך להודות שלא בטוח שאנחנו משקיעים כאן בחברות, אלא בפירמידה. -
ה. עוד תשובה ששמעתי, זה שגם אם באמת המשקיעים הפסיביים מייצרים ביקוש מלאכותי למניות מסוימות, זה עצמו גורם למשקיעים אקטיביים לחזור לשוק, ולחפש מניות שיש עליהם ביקוש פסיבי, ולהשקיע בהם. לא מספיק הבנתי את התשובה הזו, כי בסה"כ היא טוענת שבמקום שהפסיביים יחקו את האקטיביים, אז האקטיביים יחקו את הפסיביים. לא הרווחנו כלום, זה עדיין ביקוש מלאכותי שנשען רק על ביקוש ולא על ערך אמיתי.
ו. שימו לב שטופורוביץ אומר "אני לא יודע אם זה (הנפילה. א.ב. ) יקרה בעוד חודש או בעוד 5 שנים". נו, אם בעוד 5 שנים תהיה נפילה של 40%, ועד אז השוק יעלה ב12% כל שנה, עדיין מי שהשקיע עכשיו יצא מורווח, (ומאחרי הנפילה הוא ימשיך להרוויח). לכן אסור! אף פעם! לנסות לתזמן כניסה לשוק. כי כבר 12 שנה מזהירים אותנו שהשוק דקה לפני קריסה, ומי ששמע בקול נביאי הזעם ומחכה עם הכסף שלו מתחת הבלטות הפסיד! גם אם בסוף תגיע הנפילה הגדולה, הוא הפסיד! (יציאה מהשוק לדעתי חייבים לתזמן לפי היכולות והצרכים, אבל אין כאן מקומו).
ז. הוי מחשב! הלכה למעשה, כשאנחנו שומעים טענות מכל סוג שהוא נגד השקעה פסיבית, צריך להעמיד את זה מול האופציה האחרת שלך: נדל"ן? (גם יש סיכונים, אולי גם שם יש בועה, לא מתאים לכל אחד, וכו'), לשבת ולא לעשות כלום? זה להיות טיפש יותר מכולם ולהרגיש חכם יותר מכולם.... להשקיע אקטיבית? בוודאי שא"א להמליץ על זה באופן ציבורי. אלא מאי? הוא מציע לשים באג"ח. בערך 3-4% שנתי ללא סיכון. אם הוא צודק, ואנחנו לפני קריסה, זה באמת הגיוני. (שוב: לסכום גדול בבת אחת, לא להשקעה סטטית מצטברת, עיין לעיל אות א').
ח. הערה עקרונית על שיווק ושכנוע ושיח ציבורי: לענ"ד חלק מחסידי שוק ההון נוקטים באמצעי שכנוע ושיח שגובלים בשקרים ובהונאה. גם אם בסוף המוצר שהם משווקים הוא נכון, הם משווקים אותו בצורה לא נכונה. כי בשיווק ובמחשבונים הם מספרים לנו על ממוצע של 10% שנתי, ומראים לנו גרפים היסטוריים. וכשדוחקים אותם לפינה ומראים להם שע"פ הגרפים והמכפילים אנחנו בסיכון לקריסה, הם אומרים: השקעה פסיבית לא בנויה על גרפים ועל היסטוריה. אלא על הבנה שהשוק בסוף תמיד צומח בטווח הארוך. ולא משנה כמה! הבנתם? בנאדם יכול לשים מיליון שקל, ואחרי 30 שנה ימצא את עצמו עם מיליון וחצי. העיקר ש"השוק צמח בטווח הארוך". ועל זה צעקתם עלינו שמי שעושה משהו אחר הוא משוגע? זה לא ישר ולא הגון.
או במילים אחרות: להגיד לנו "גם מי שנכנס בשיא הבועה דקה לפני הנפילה, בסוף בטווח של 20 שנה תמיד הרוויח". זה משפט נכון לכשעצמו, אבל אולי תספר לנו כמה הוא הרוויח? ותהיה הגון ותגיד לאברך ששומע אותך, והולך לשים סכום גדול במדד, שיש סיכוי הגיוני שאנחנו לפני נפילה, ועוד 20 שנה יהיה לך פחות מפי 2 מהיום, ולא פי 6 כמו שמחשבים לך במחשבונים. זה עדיין רווח, אבל תלוי מה האפשרות שעומדת מול זה, ואת מה אותו אברך מסכן בינתיים (האם שווה לחיות 20 שנה בדוחק, בשביל להרוויח 500,000 ש"ח ב20 שנה? שאלה טובה. לי אין תשובה ברורה).
המשך אולי יבוא.... -
א איש בנימין התייחס לנושא זה ב
-
מענה ממוקד לכל הטענות +2 דוחות שמסכמות את הטענות בונוס! מצגת. המיטב של AI
סיכום הטענות ופירוקן+דוחות ומצגת
הטענות הכלליות ומענים: הטענה הראשונה גורסת כי מכפילי הרווח (PE) בשיא ולכן זו בועה. התשובה המנצחת היא שהשוואה למכפילים של 1929 או 2008 היא "השוואת תפוחים למכוניות". הכלכלה כיום מתבססת על נכסים בלתי מוחשיים; בעוד שב-1929 החברות הגדולות היו חברות פלדה ורכבות עם הוצאות עתק על ציוד, היום חברות כמו גוגל, אנבידיה או מיקרוסופט מוכרות תוכנה ודאטה עם שולי רווח אדירים והוצאות ייצור אפסיות, ולכן חברות כאלו ראויות למכפיל גבוה יותר כי פוטנציאל הצמיחה שלהן כמעט אינסופי. כמו כן, מכפיל רווח הוא תמונת ראי של הריבית, ובעולם שבו הריבית הריאלית עדיין נמוכה יחסית להיסטוריה, המניות הן הנכס היחיד שמייצר תשואה עודפת.הטענה השנייה היא שהריכוזיות גבוהה מדי (10 חברות הן 40% מהמדד). התשובה המנצחת היא שהריכוזיות היא לא "באג" אלא הפיצ'ר הכי חזק של המדד. ה-S&P 500 הוא מדד של "הישרדות הכשירים ביותר", ואם חברות יפסיקו להרוויח או שהטכנולוגיה שלהן תתיישן, המשקל שלהן במדד יירד באופן אוטומטי. הריכוזיות משקפת רווחיות ריאלית – החברות הללו הן באמת הכי רווחיות בהיסטוריה האנושית והן מכונות לייצור מזומנים, בניגוד ל"בועה" של הבטחות כמו בשנת 2000.
הטענה השלישית טוענת שהשוק הפסיבי הפך ל"מטוס ללא טייס" ללא קובעי מחיר. התשובה המנצחת היא שכל עוד יש דולר אחד שנסחר באופן אקטיבי, יש קביעת מחיר. למרות שהקרנות הפסיביות מחזיקות הרבה כסף, רוב המסחר היומי (כ-90%) עדיין מתבצע על ידי גופים אקטיביים, אלגוריתמים וסוחרים מקצועיים, והם אלו שקובעים את המחיר בכל שנייה. אם השוק היה הופך ללא יעיל, המשקיעים האקטיביים היו אמורים להכות את המדד בקלות, אך רוב מנהלי ההשקעות האקטיביים עדיין מפגרים אחרי ה-S&P 500.
הטענה הרביעית משווה את המצב הנוכחי למפולת 1929. התשובה המנצחת היא שב-1929 לא היה פדרל ריזרב (Fed) מודרני, לא היה ביטוח פיקדונות (FDIC), ולא הייתה רשת ביטחון כלכלית. הבנקים המרכזיים היום יודעים להזרים נזילות לשוק ברגעי משבר (כפי שראינו בקורונה וב-2008). כמו כן, התמדה היא המפתח: גם מי שהשקיע בשיא של 1929, אם הוא פשוט לא מכר והמשיך להשקיע, בסוף הרוויח הון, והבעיה היא בפסיכולוגיה של המשקיע.
הטענה החמישית היא שאברכים יפסידו את כספם כי ימכרו בפאניקה. התשובה המנצחת היא שזו טענה נגד התנהגות, לא נגד השקעה. התשובה הנכונה היא לנהל סיכונים על ידי החזקת כסף מזומן בצד ל-6-12 חודשים ("קרן חירום") כדי שלא יהיה צורך לגעת במניות כשהשוק למטה. במקום להפחיד את הציבור, צריך ללמד אותו איך להחזיק חזק בירידות, שכן הסיכון הכי גדול הוא לא להיות בשוק ולהחמיץ את ימי העליות הגדולים ביותר שבאים תמיד אחרי המפולות.
סיכום כללי: "זמן בשוק" (Time in the market) תמיד מנצח את "תזמון השוק" (Timing the market). הניסיון לצאת עכשיו ולחכות למפולת הוא הימור מסוכן – ייתכן שהשוק יעלה עוד 50% לפני שירד ב-20%, ומי שיצא עכשיו יישאר מאחור עם כסף שנשחק באינפלציה.
מענה פרטני וממוקד לטענות המקצועיות: כדי לענות לטענות של הרב טופורוביץ' ברמה המקצועית והטכנית ביותר, צריך להיכנס לעומקן של נוסחאות הערכת השווי ולהבין מדוע המדדים שהוא מציג ("מכפיל רווח", "מדד באפט") הם לעיתים קרובות מטעים בעולם הכלכלי של 2026.
-
טענת מכפיל הרווח (P/E) וה-CAPE: הטענה היא שהמכפיל עומד על 29 או 40 (במדד שילר), וזה גבוה היסטורית. המענה המקצועי הוא שמכפיל רווח הוא תמיד פונקציה של הריבית במשק. בנוסחת היוון תזרימי מזומנים (DCF), הרווח העתידי מחולק בריבית, וככל שהריבית נמוכה יותר (והריבית הריאלית בעשור האחרון נמוכה משמעותית מזו של שנות ה-80 או ה-90), המכפיל חייב להיות גבוה יותר מתמטית. כמו כן, המדד ב-1929 או ב-1980 הורכב מחברות תעשייה כבדה שדורשות השקעות עתק בציוד ולכן המכפיל שלהן נמוך. היום, ה-S&P 500 נשלט על ידי חברות טכנולוגיה (Asset-Light) עם שולי רווח של 30%-40%, וחברה שצומחת ב-20% בשנה ברווח נקי ראויה למכפיל 30 הרבה יותר מחברת פלדה שצומחת ב-2%.
-
טענת "מדד באפט" (שווי שוק מול תוצר - GDP): הטענה היא ששווי הבורסה הוא 230% מהתוצר האמריקאי, וזה שיא מסוכן. המענה המקצועי הוא שזו השוואה של "תפוחים לברגים". ה-GDP האמריקאי מודד ייצור בתוך ארה"ב, בעוד שחברות ה-S&P 500 מייצרות כמעט 50% מההכנסות שלהן מחוץ לארה"ב, ולכן אין היגיון כלכלי להשוות את השווי הגלובלי שלהן רק לתוצר המקומי של ארה"ב. בנוסף, חלקן של הרווחים התאגידיים מתוך התוצר עלה דרמטית בזכות אוטומציה וגלובליזציה, ואם החברות מרוויחות יותר מכל דולר של תוצר, השווי שלהן ביחס לתוצר חייב לעלות.
-
טענת הריכוזיות (Concentration Risk): הטענה היא ש-10 חברות הן 40% מהמדד, וזה יוצר סיכון עצום. המענה המקצועי הוא שהריכוזיות היא תוצאה של "כלכלת רשת" (Network Effects), שבה המנצח לוקח הכל. בעולם דיגיטלי, חברה כמו מיקרוסופט או גוגל שולטת בשוק ללא תחרות אמיתית, והריכוזיות משקפת את המציאות העסקית שבה הכוח נצבר אצל המנצחות הגדולות. מדד ה-S&P 500 הוא מדד מבוסס שווי שוק, וזהו מנגנון סינון אוטומטי אשר נותן משקל גבוה לחברות שהשוק מאמין בהן. ברגע שחברה נחלשת, היא נדחקת למטה ומשקלה יורד (כפי שקרה ל-Intel או ל-IBM).
-
טענת "מטוס ללא טייס" (אובדן קביעת המחיר): הטענה היא שההשקעה הפסיבית מנפחת מחירים ללא קשר לערך הכלכלי כי הכל קנייה אוטומטית. המענה המקצועי הוא שהמחיר נקבע ב"שוליים" (At the margin). גם אם 50% מהנכסים הם פסיביים, ה-50% האקטיביים הם אלו שמבצעים את רוב נפח המסחר היומי. אם מניות המדד היו באמת "יקרות מדי" בצורה לא הגיונית, כל קרן גידור בעולם הייתה עושה "שורט" על המדד וקונה מניות מחוץ למדד. העובדה שהאקטיביים עדיין מפסידים למדד מוכיחה שהמחיר שהמדד משקף הוא כנראה המחיר הנכון ביותר.
-
ההשוואה ל-1929 ולבועת הדוט-קום (2000): הטענה היא שאנחנו באותו מצב לפני התרסקות. המענה המקצועי הוא שההבדל הוא בתזרים המזומנים (Cash Flow). בועת 2000 התאפיינה בכך שחברות נסחרו במכפילים מטורפים בלי שהיה להן דולר אחד של רווח. היום (2026), ענקיות הטכנולוגיה הן החברות הכי רווחיות בהיסטוריה, ומחזיקות מאות מיליארדי דולרים במזומן בקופה. הצמיחה של חברות כמו אנבידיה מבוססת רווח, לא מבוססת אוויר.
שורת המחץ וסיכום טכני: מי שבורח לאג"ח ממשלתיות בגלל "פחד ממפולת" מבצע פעולה של תזמון שוק (Market Timing). מחקרים מוכיחים שוב ושוב שמשקיעים שמנסים לצאת לפני המפולת, בדרך כלל מפסידים את הזינוקים הכי גדולים שקורים רגע לפני או רגע אחרי, ובסוף חוזרים לשוק במחיר גבוה יותר מזה שיצאו בו. הטענות של הרב טופורוביץ' נשענות על מודלים של "העולם הישן". בעולם החדש של אינטליגנציה מלאכותית, שולי רווח גבוהים וריביות נמוכות היסטורית, המדדים שהוא מציג פשוט לא רלוונטיים באותה צורה.
דו_ח אנליזה ומענה_ השקעה פסיבית במדד ה-S&P 500 – ניתוח הטענות וההפרכות הכלכליות.pdf
דוח מסכם_ סיכוני ההשקעה הפסיבית במדד ה-S&P 500 בעת הזאת – טענות הרב דוד טופורוביץ.pdf
מצגת
יש לי איזה תקלה כרגע אעלה ב''ה מאוחר יותר חבל זה ממש יפה -
-
ועכשיו תבקש ממנו טענות הפוכות כולל דוחו"ת ומצגת.
לא רציני. -
ועכשיו תבקש ממנו טענות הפוכות כולל דוחו"ת ומצגת.
לא רציני.לא רציני.
מאד רציני תעיין ותראה! דברים כדרבנות!!!
-
לא רציני.
מאד רציני תעיין ותראה! דברים כדרבנות!!!
@מחוץ-לקופסא
לא רציני להביא טענות בויכוח מAI.
AI הוא כלי עזר לא כלי נשק.
מהסיבה הפשוטה, שהוא יכול לכתוב כל מה שתבקש. ואם תבקש הפוך, הוא יכתוב לך הפוך.
אפשר להעזר בו למידע, לניתוח, לניסוח.
אבל כשאתה מבקש ממנו במפורש, לפרק טענות של צד שני, אין מה להתפעל מהמצגות והדוחו"ת שהוא מפיק. הוא היה עושה את זה גם הפוך. -
לא נראה לי שהכוונה להוכיח מזה שגם הAI חושב כך,
אלא, במקום לעשות מחקר ולהביא את הטיעונים הנגדיים הוא ביקש מהAI שיעשה את העבודה,
עכשיו הציבור יקרא וישפוט. -
יצויין שזה לא שאילתה פשוטה ששאלתי בצאט, זה סיכומים של תוצאות מחקר מקיף על מקורות במגוון כלי AI
-
מענה ממוקד לכל הטענות +2 דוחות שמסכמות את הטענות בונוס! מצגת. המיטב של AI
סיכום הטענות ופירוקן+דוחות ומצגת
הטענות הכלליות ומענים: הטענה הראשונה גורסת כי מכפילי הרווח (PE) בשיא ולכן זו בועה. התשובה המנצחת היא שהשוואה למכפילים של 1929 או 2008 היא "השוואת תפוחים למכוניות". הכלכלה כיום מתבססת על נכסים בלתי מוחשיים; בעוד שב-1929 החברות הגדולות היו חברות פלדה ורכבות עם הוצאות עתק על ציוד, היום חברות כמו גוגל, אנבידיה או מיקרוסופט מוכרות תוכנה ודאטה עם שולי רווח אדירים והוצאות ייצור אפסיות, ולכן חברות כאלו ראויות למכפיל גבוה יותר כי פוטנציאל הצמיחה שלהן כמעט אינסופי. כמו כן, מכפיל רווח הוא תמונת ראי של הריבית, ובעולם שבו הריבית הריאלית עדיין נמוכה יחסית להיסטוריה, המניות הן הנכס היחיד שמייצר תשואה עודפת.הטענה השנייה היא שהריכוזיות גבוהה מדי (10 חברות הן 40% מהמדד). התשובה המנצחת היא שהריכוזיות היא לא "באג" אלא הפיצ'ר הכי חזק של המדד. ה-S&P 500 הוא מדד של "הישרדות הכשירים ביותר", ואם חברות יפסיקו להרוויח או שהטכנולוגיה שלהן תתיישן, המשקל שלהן במדד יירד באופן אוטומטי. הריכוזיות משקפת רווחיות ריאלית – החברות הללו הן באמת הכי רווחיות בהיסטוריה האנושית והן מכונות לייצור מזומנים, בניגוד ל"בועה" של הבטחות כמו בשנת 2000.
הטענה השלישית טוענת שהשוק הפסיבי הפך ל"מטוס ללא טייס" ללא קובעי מחיר. התשובה המנצחת היא שכל עוד יש דולר אחד שנסחר באופן אקטיבי, יש קביעת מחיר. למרות שהקרנות הפסיביות מחזיקות הרבה כסף, רוב המסחר היומי (כ-90%) עדיין מתבצע על ידי גופים אקטיביים, אלגוריתמים וסוחרים מקצועיים, והם אלו שקובעים את המחיר בכל שנייה. אם השוק היה הופך ללא יעיל, המשקיעים האקטיביים היו אמורים להכות את המדד בקלות, אך רוב מנהלי ההשקעות האקטיביים עדיין מפגרים אחרי ה-S&P 500.
הטענה הרביעית משווה את המצב הנוכחי למפולת 1929. התשובה המנצחת היא שב-1929 לא היה פדרל ריזרב (Fed) מודרני, לא היה ביטוח פיקדונות (FDIC), ולא הייתה רשת ביטחון כלכלית. הבנקים המרכזיים היום יודעים להזרים נזילות לשוק ברגעי משבר (כפי שראינו בקורונה וב-2008). כמו כן, התמדה היא המפתח: גם מי שהשקיע בשיא של 1929, אם הוא פשוט לא מכר והמשיך להשקיע, בסוף הרוויח הון, והבעיה היא בפסיכולוגיה של המשקיע.
הטענה החמישית היא שאברכים יפסידו את כספם כי ימכרו בפאניקה. התשובה המנצחת היא שזו טענה נגד התנהגות, לא נגד השקעה. התשובה הנכונה היא לנהל סיכונים על ידי החזקת כסף מזומן בצד ל-6-12 חודשים ("קרן חירום") כדי שלא יהיה צורך לגעת במניות כשהשוק למטה. במקום להפחיד את הציבור, צריך ללמד אותו איך להחזיק חזק בירידות, שכן הסיכון הכי גדול הוא לא להיות בשוק ולהחמיץ את ימי העליות הגדולים ביותר שבאים תמיד אחרי המפולות.
סיכום כללי: "זמן בשוק" (Time in the market) תמיד מנצח את "תזמון השוק" (Timing the market). הניסיון לצאת עכשיו ולחכות למפולת הוא הימור מסוכן – ייתכן שהשוק יעלה עוד 50% לפני שירד ב-20%, ומי שיצא עכשיו יישאר מאחור עם כסף שנשחק באינפלציה.
מענה פרטני וממוקד לטענות המקצועיות: כדי לענות לטענות של הרב טופורוביץ' ברמה המקצועית והטכנית ביותר, צריך להיכנס לעומקן של נוסחאות הערכת השווי ולהבין מדוע המדדים שהוא מציג ("מכפיל רווח", "מדד באפט") הם לעיתים קרובות מטעים בעולם הכלכלי של 2026.
-
טענת מכפיל הרווח (P/E) וה-CAPE: הטענה היא שהמכפיל עומד על 29 או 40 (במדד שילר), וזה גבוה היסטורית. המענה המקצועי הוא שמכפיל רווח הוא תמיד פונקציה של הריבית במשק. בנוסחת היוון תזרימי מזומנים (DCF), הרווח העתידי מחולק בריבית, וככל שהריבית נמוכה יותר (והריבית הריאלית בעשור האחרון נמוכה משמעותית מזו של שנות ה-80 או ה-90), המכפיל חייב להיות גבוה יותר מתמטית. כמו כן, המדד ב-1929 או ב-1980 הורכב מחברות תעשייה כבדה שדורשות השקעות עתק בציוד ולכן המכפיל שלהן נמוך. היום, ה-S&P 500 נשלט על ידי חברות טכנולוגיה (Asset-Light) עם שולי רווח של 30%-40%, וחברה שצומחת ב-20% בשנה ברווח נקי ראויה למכפיל 30 הרבה יותר מחברת פלדה שצומחת ב-2%.
-
טענת "מדד באפט" (שווי שוק מול תוצר - GDP): הטענה היא ששווי הבורסה הוא 230% מהתוצר האמריקאי, וזה שיא מסוכן. המענה המקצועי הוא שזו השוואה של "תפוחים לברגים". ה-GDP האמריקאי מודד ייצור בתוך ארה"ב, בעוד שחברות ה-S&P 500 מייצרות כמעט 50% מההכנסות שלהן מחוץ לארה"ב, ולכן אין היגיון כלכלי להשוות את השווי הגלובלי שלהן רק לתוצר המקומי של ארה"ב. בנוסף, חלקן של הרווחים התאגידיים מתוך התוצר עלה דרמטית בזכות אוטומציה וגלובליזציה, ואם החברות מרוויחות יותר מכל דולר של תוצר, השווי שלהן ביחס לתוצר חייב לעלות.
-
טענת הריכוזיות (Concentration Risk): הטענה היא ש-10 חברות הן 40% מהמדד, וזה יוצר סיכון עצום. המענה המקצועי הוא שהריכוזיות היא תוצאה של "כלכלת רשת" (Network Effects), שבה המנצח לוקח הכל. בעולם דיגיטלי, חברה כמו מיקרוסופט או גוגל שולטת בשוק ללא תחרות אמיתית, והריכוזיות משקפת את המציאות העסקית שבה הכוח נצבר אצל המנצחות הגדולות. מדד ה-S&P 500 הוא מדד מבוסס שווי שוק, וזהו מנגנון סינון אוטומטי אשר נותן משקל גבוה לחברות שהשוק מאמין בהן. ברגע שחברה נחלשת, היא נדחקת למטה ומשקלה יורד (כפי שקרה ל-Intel או ל-IBM).
-
טענת "מטוס ללא טייס" (אובדן קביעת המחיר): הטענה היא שההשקעה הפסיבית מנפחת מחירים ללא קשר לערך הכלכלי כי הכל קנייה אוטומטית. המענה המקצועי הוא שהמחיר נקבע ב"שוליים" (At the margin). גם אם 50% מהנכסים הם פסיביים, ה-50% האקטיביים הם אלו שמבצעים את רוב נפח המסחר היומי. אם מניות המדד היו באמת "יקרות מדי" בצורה לא הגיונית, כל קרן גידור בעולם הייתה עושה "שורט" על המדד וקונה מניות מחוץ למדד. העובדה שהאקטיביים עדיין מפסידים למדד מוכיחה שהמחיר שהמדד משקף הוא כנראה המחיר הנכון ביותר.
-
ההשוואה ל-1929 ולבועת הדוט-קום (2000): הטענה היא שאנחנו באותו מצב לפני התרסקות. המענה המקצועי הוא שההבדל הוא בתזרים המזומנים (Cash Flow). בועת 2000 התאפיינה בכך שחברות נסחרו במכפילים מטורפים בלי שהיה להן דולר אחד של רווח. היום (2026), ענקיות הטכנולוגיה הן החברות הכי רווחיות בהיסטוריה, ומחזיקות מאות מיליארדי דולרים במזומן בקופה. הצמיחה של חברות כמו אנבידיה מבוססת רווח, לא מבוססת אוויר.
שורת המחץ וסיכום טכני: מי שבורח לאג"ח ממשלתיות בגלל "פחד ממפולת" מבצע פעולה של תזמון שוק (Market Timing). מחקרים מוכיחים שוב ושוב שמשקיעים שמנסים לצאת לפני המפולת, בדרך כלל מפסידים את הזינוקים הכי גדולים שקורים רגע לפני או רגע אחרי, ובסוף חוזרים לשוק במחיר גבוה יותר מזה שיצאו בו. הטענות של הרב טופורוביץ' נשענות על מודלים של "העולם הישן". בעולם החדש של אינטליגנציה מלאכותית, שולי רווח גבוהים וריביות נמוכות היסטורית, המדדים שהוא מציג פשוט לא רלוונטיים באותה צורה.
דו_ח אנליזה ומענה_ השקעה פסיבית במדד ה-S&P 500 – ניתוח הטענות וההפרכות הכלכליות.pdf
דוח מסכם_ סיכוני ההשקעה הפסיבית במדד ה-S&P 500 בעת הזאת – טענות הרב דוד טופורוביץ.pdf
מצגת
יש לי איזה תקלה כרגע אעלה ב''ה מאוחר יותר חבל זה ממש יפההעובדה שהאקטיביים עדיין מפסידים למדד מוכיחה שהמחיר שהמדד משקף הוא כנראה המחיר הנכון ביותר
אפשר להתווכח עם זה. המדד הוא עדיין הכי טוב, בגלל הבועה, וכרגע הבועה יעילה יותר מכל מסחר אקטיבי. האזהרה היא מקריסה. אין טענה שעכשיו המדד לא מרויח יפה.
התשובה המנצחת היא שכל עוד יש דולר אחד שנסחר באופן אקטיבי, יש קביעת מחיר. למרות שהקרנות הפסיביות מחזיקות הרבה כסף, רוב המסחר היומי (כ-90%) עדיין מתבצע על ידי גופים אקטיביים, אלגוריתמים וסוחרים מקצועיים, והם אלו שקובעים את המחיר בכל שנייה. אם השוק היה הופך ללא יעיל, המשקיעים האקטיביים היו אמורים להכות את המדד בקלות,
כנ"ל. הבועה כרגע עובדת. ועובדת טוב. האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים, וקונים מניות של החברות המבוקשות, כי הם מעריכים, ומעריכים נכון, שיהיה להם ביקוש. הביקוש הגדול נוצר מהפסיביים. זה מטוס ללא טייס ששווה לטוס אחריו, כי הוא מביא דברים שווים. הטייסים האחרים (האקטיביים), טסים אחריו. השאלה היא האם זה יכול להמשיך כך לנצח, או שבשלב מסוים משהו יחרוק בהסדר הזה. אני לא יודע. אתה לא יודע. חובת ההוכחה מוטלת על מי שטוען שבוודאי זה טוב.
חברות כאלו ראויות למכפיל גבוה יותר כי פוטנציאל הצמיחה שלהן כמעט אינסופי.
חברות הללו הן באמת הכי רווחיות בהיסטוריה האנושית והן מכונות לייצור מזומנים, בניגוד ל"בועה" של הבטחות כמו בשנת 2000.
ב-1929 לא היה פדרל ריזרב (Fed) מודרני, לא היה ביטוח פיקדונות (FDIC), ולא הייתה רשת ביטחון כלכלית. הבנקים המרכזיים היום יודעים להזרים נזילות לשוק ברגעי משבר
הסברות הללו יכולות להיות נכונות מאד. אבל הן סברות. חסידי שוק ההון שכנעו ומשכנעים אנשים להשקיע במדד בגלל גרפים והיסטוריה, ואמרו לנו: במקום להסתמך על סברות (הדירות באזור הזה אמורות לעלות, המניה הזו עם עתיד מבטיח, המוצר הזה אמור להיות לו ביקוש, וכדומה), תסתמו את הראש, ותלכו עם הנתונים. והנתונים היבשים מראים שהמדד תמיד עולה.
בא מישהו, וטוען לך 2 טענות: א', לא כל מה שהיה נכון פעם בהכרח יהיה נכון היום. כי השתנו דברים. ב', גם לפי ההיסטוריה, יכול להיות שאנחנו לפני משבר. ואתה עונה לו עם סברות. אולי סברות טובות, אבל סברות. אז תודה לפחות ש(אולי) הגרף לא רלוונטי. זאת נקודת הטענה המרכזית. ||(נקודה למדנית מדי בשביל AI....)|| -
-
העובדה שהאקטיביים עדיין מפסידים למדד מוכיחה שהמחיר שהמדד משקף הוא כנראה המחיר הנכון ביותר
אפשר להתווכח עם זה. המדד הוא עדיין הכי טוב, בגלל הבועה, וכרגע הבועה יעילה יותר מכל מסחר אקטיבי. האזהרה היא מקריסה. אין טענה שעכשיו המדד לא מרויח יפה.
התשובה המנצחת היא שכל עוד יש דולר אחד שנסחר באופן אקטיבי, יש קביעת מחיר. למרות שהקרנות הפסיביות מחזיקות הרבה כסף, רוב המסחר היומי (כ-90%) עדיין מתבצע על ידי גופים אקטיביים, אלגוריתמים וסוחרים מקצועיים, והם אלו שקובעים את המחיר בכל שנייה. אם השוק היה הופך ללא יעיל, המשקיעים האקטיביים היו אמורים להכות את המדד בקלות,
כנ"ל. הבועה כרגע עובדת. ועובדת טוב. האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים, וקונים מניות של החברות המבוקשות, כי הם מעריכים, ומעריכים נכון, שיהיה להם ביקוש. הביקוש הגדול נוצר מהפסיביים. זה מטוס ללא טייס ששווה לטוס אחריו, כי הוא מביא דברים שווים. הטייסים האחרים (האקטיביים), טסים אחריו. השאלה היא האם זה יכול להמשיך כך לנצח, או שבשלב מסוים משהו יחרוק בהסדר הזה. אני לא יודע. אתה לא יודע. חובת ההוכחה מוטלת על מי שטוען שבוודאי זה טוב.
חברות כאלו ראויות למכפיל גבוה יותר כי פוטנציאל הצמיחה שלהן כמעט אינסופי.
חברות הללו הן באמת הכי רווחיות בהיסטוריה האנושית והן מכונות לייצור מזומנים, בניגוד ל"בועה" של הבטחות כמו בשנת 2000.
ב-1929 לא היה פדרל ריזרב (Fed) מודרני, לא היה ביטוח פיקדונות (FDIC), ולא הייתה רשת ביטחון כלכלית. הבנקים המרכזיים היום יודעים להזרים נזילות לשוק ברגעי משבר
הסברות הללו יכולות להיות נכונות מאד. אבל הן סברות. חסידי שוק ההון שכנעו ומשכנעים אנשים להשקיע במדד בגלל גרפים והיסטוריה, ואמרו לנו: במקום להסתמך על סברות (הדירות באזור הזה אמורות לעלות, המניה הזו עם עתיד מבטיח, המוצר הזה אמור להיות לו ביקוש, וכדומה), תסתמו את הראש, ותלכו עם הנתונים. והנתונים היבשים מראים שהמדד תמיד עולה.
בא מישהו, וטוען לך 2 טענות: א', לא כל מה שהיה נכון פעם בהכרח יהיה נכון היום. כי השתנו דברים. ב', גם לפי ההיסטוריה, יכול להיות שאנחנו לפני משבר. ואתה עונה לו עם סברות. אולי סברות טובות, אבל סברות. אז תודה לפחות ש(אולי) הגרף לא רלוונטי. זאת נקודת הטענה המרכזית. ||(נקודה למדנית מדי בשביל AI....)||(נקודה למדנית מדי בשביל AI....)
הוא לא נשאר חייב...
הטענות שהעלה המקשה בפורום הן אכן חדות, אינטליגנטיות ונוגעות בשורש הפילוסופי והכלכלי של השקעות. הוא בעצם מציב פה "מלכודת לוגית": אם אתם חסידי מדדים שמאמינים רק לגרף עיוור, אל תתחילו להסביר לי "סברות" למה הפעם הגרף צודק למרות שהוא נראה כמו בועה.בוא נפרק את הטענות שלו אחת לאחת, בשפה מקצועית אבל בגובה העיניים, ונוכיח שה"סברות" אינן סותרות את הגרף – הן פשוט המספרים שמרכיבים אותו.
- טענת ה"זנב שמקשקש בכלב" (האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים)
טענת המקשה: "הבועה כרגע עובדת. האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים וקונים מניות כי הם יודעים שיהיה להם ביקוש. זה מטוס ללא טייס שהאקטיביים טסים אחריו."
המענה המקצועי: הטענה הזו מתעלמת ממושג יסוד בכלכלה שנקרא "גילוי מחיר" (Price Discovery).
כדי שהטענה של המקשה תהיה נכונה, צריכה להתקיים הנחה שכל הכסף החכם בעולם (קרנות גידור, בנקי השקעות) פשוט החליט "להיכנע" ולקנות מניות מנופחות רק בגלל שקרנות הפנסיה קונות אותן. אבל שוק ההון לא עובד ככה, בגלל מנגנון המכירה בחסר (Short Selling) והארביטראז' (Arbitrage).הסבר המונחים: אם "המטוס ללא טייס" (הכסף הפסיבי) מנפח מניה כמו אנבידיה או אפל למחיר שאין לו שום קשר למציאות, נוצר "ארביטראז'" – עיוות במחיר. משקיעים אקטיביים מקצועיים "חיים" על העיוותים האלה. הם יבצעו "שורט" (יהמרו נגד המניה) בסכומי עתק, וירוויחו מיליארדים כשהבועה תתפוצץ.
העובדה בשטח: הסיבה שהאקטיביים קונים את החברות הגדולות היא לא בגלל "שהפסיביים קונים", אלא בגלל הפונדמנטלס (Fundamentals - נתוני הבסיס של החברה). כשאנבידיה מדווחת על עלייה של 265% בהכנסות, האקטיביים קונים כי יש שם מזומן אמיתי שנכנס לקופה, לא בגלל שקרן סל פסיבית עיוורת הזרימה כסף. הטייסים האקטיביים לא טסים עיוורים אחרי המטוס – הם בודקים לו את המנוע (הדוחות הכספיים) בכל רבעון.
- טענת ה"סברות מול נתונים יבשים" (הנקודה הלמדנית)
טענת המקשה: "שכנעתם אותנו להשקיע במדד בגלל הנתונים היבשים והגרף... עכשיו, כשמישהו אומר שאולי אנחנו לפני משבר, אתם עונים עם 'סברות' (פדרל ריזרב, חברות טכנולוגיה). אז תודו שהגרף כבר לא רלוונטי!"
המענה המקצועי:
כאן נמצא הכשל הלוגי העמוק ביותר של המקשה.
הגרף ההיסטורי של ה-S&P 500 (שעולה כבר 100 שנה) הוא לא ציור של קו עולה שמנותק מהמציאות. הגרף הזה הוא ייצוג חזותי של נתון אחד בלבד: צמיחת הרווח למניה (EPS Growth - Earnings Per Share) של הכלכלה האמריקאית.הסבר המונח: כשחסידי המדד אומרים "חברות טכנולוגיה מייצרות יותר מזומנים מחברות פלדה", זו אינה "סברא" (תיאוריה או ניחוש). זהו נתון אמפירי יבש. הגרף ממשיך לעלות כי החברות שמככבות בו היום מרוויחות הרבה יותר כסף מהחברות שכיכבו בו ב-1990.
מי כאן ממציא סברות? למעשה, זה בדיוק הפוך! חסיד ההשקעה הפסיבית אומר: "אני לא מתעסק בסברות. אני שם כסף על ה-500 החברות הגדולות ביותר. הנתונים מראים שהיצרנות האנושית עולה ולכן הגרף עולה". מי שמשתמש ב"סברות" הוא דווקא המבקר! הוא זה שמביא "סברא" שההשקעה הפסיבית שברה את השוק, הוא זה שמביא "סברא" שהריכוזיות מסוכנת, והוא זה שמביא "סברא" שהפעם "זה שונה".
הגרף רלוונטי מתמיד, כי המנגנון שמניע אותו – מנגנון הסינון העצמי (Self-Cleansing Mechanism) – עדיין עובד. אם מחר טכנולוגיית ה-AI תקרוס, חברות הטכנולוגיה ייפלו, המחיר שלהן יירד, והן פשוט יוחלפו במדד על ידי חברות תרופות או בנקים. הגרף ייפגע בטווח הקצר, ויתקן בטווח הארוך, בדיוק כפי שעשה תמיד.
- שאלת "חובת ההוכחה"
טענת המקשה: "השאלה האם זה יכול להמשיך לנצח... אני לא יודע. אתה לא יודע. חובת ההוכחה מוטלת על מי שטוען שבוודאי זה טוב."
המענה המקצועי:
בעולם הסטטיסטיקה והפיננסים, חובת ההוכחה לעולם אינה מוטלת על מי שנשען על נתונים של למעלה מ-100 שנות מדידה (Empirical Evidence).יש לנו נתונים מתועדים של עשרות משברים: מלחמות עולם, משבר הנפט, אינפלציה דו-ספרתית בשנות ה-70, התפוצצות בועת האינטרנט (2000), וקריסת מערכת הבנקאות (2008).
ההנחה ש"השוק בסופו של דבר מתקן וצומח" היא הנחת העבודה הבסיסית (The Default Hypothesis) של הכלכלה המודרנית, כי היא מבוססת על הגידול באוכלוסייה, בחדשנות ובאשראי.
המונח המקצועי - Mean Reversion (חזרה לממוצע): ההיסטוריה מוכיחה שגם כשהשוק סוטה מאוד למעלה (בועה) או למטה (שפל), הוא חוזר בסוף למגמת הצמיחה הממוצעת שלו. מי שטוען שהפעם המנגנון "נשבר" בגלל עודף כסף פסיבי (תופעה שנקראת בשפה המקצועית Inelastic Market Hypothesis – השערת השוק הקשיח), עליו חובת ההוכחה להראות שכללי הכלכלה הקפיטליסטית פסקו מלעבוד. עד כה, נביאי הזעם של "הפעם זה שונה" הפסידו בכל עשור מחדש.
השורה התחתונה למקשה:
אנחנו לא מתעלמים מהגרף ועוברים לסברות. אנחנו פשוט מסבירים למה הגרף נראה ככה.
אם אתה מודה ש"אין טענה שעכשיו המדד לא מרוויח יפה", ואתה רק מזהיר מפני "קריסה עתידית" שאתה מודה ש"אינך יודע" מתי תקרה – אתה בעצם מציע לעסוק בתזמון שוק (Market Timing). ופה הנתונים היבשים, לא הסברות, זועקים באופן חד משמעי: מתוך כל אלו שניסו לצאת מהשוק ולחכות ל"קריסה", 95% הפסידו הון עצום ביחס לאלו שפשוט סתמו את האף, כיבו את החדשות, והמשיכו לתת לגרף לעשות את שלו.||ספויילר|| - טענת ה"זנב שמקשקש בכלב" (האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים)
-
בקצרה יותר,
הגרף מוכיח שהסברות על כוחה של הכלכלה העולמית נכון -
(נקודה למדנית מדי בשביל AI....)
הוא לא נשאר חייב...
הטענות שהעלה המקשה בפורום הן אכן חדות, אינטליגנטיות ונוגעות בשורש הפילוסופי והכלכלי של השקעות. הוא בעצם מציב פה "מלכודת לוגית": אם אתם חסידי מדדים שמאמינים רק לגרף עיוור, אל תתחילו להסביר לי "סברות" למה הפעם הגרף צודק למרות שהוא נראה כמו בועה.בוא נפרק את הטענות שלו אחת לאחת, בשפה מקצועית אבל בגובה העיניים, ונוכיח שה"סברות" אינן סותרות את הגרף – הן פשוט המספרים שמרכיבים אותו.
- טענת ה"זנב שמקשקש בכלב" (האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים)
טענת המקשה: "הבועה כרגע עובדת. האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים וקונים מניות כי הם יודעים שיהיה להם ביקוש. זה מטוס ללא טייס שהאקטיביים טסים אחריו."
המענה המקצועי: הטענה הזו מתעלמת ממושג יסוד בכלכלה שנקרא "גילוי מחיר" (Price Discovery).
כדי שהטענה של המקשה תהיה נכונה, צריכה להתקיים הנחה שכל הכסף החכם בעולם (קרנות גידור, בנקי השקעות) פשוט החליט "להיכנע" ולקנות מניות מנופחות רק בגלל שקרנות הפנסיה קונות אותן. אבל שוק ההון לא עובד ככה, בגלל מנגנון המכירה בחסר (Short Selling) והארביטראז' (Arbitrage).הסבר המונחים: אם "המטוס ללא טייס" (הכסף הפסיבי) מנפח מניה כמו אנבידיה או אפל למחיר שאין לו שום קשר למציאות, נוצר "ארביטראז'" – עיוות במחיר. משקיעים אקטיביים מקצועיים "חיים" על העיוותים האלה. הם יבצעו "שורט" (יהמרו נגד המניה) בסכומי עתק, וירוויחו מיליארדים כשהבועה תתפוצץ.
העובדה בשטח: הסיבה שהאקטיביים קונים את החברות הגדולות היא לא בגלל "שהפסיביים קונים", אלא בגלל הפונדמנטלס (Fundamentals - נתוני הבסיס של החברה). כשאנבידיה מדווחת על עלייה של 265% בהכנסות, האקטיביים קונים כי יש שם מזומן אמיתי שנכנס לקופה, לא בגלל שקרן סל פסיבית עיוורת הזרימה כסף. הטייסים האקטיביים לא טסים עיוורים אחרי המטוס – הם בודקים לו את המנוע (הדוחות הכספיים) בכל רבעון.
- טענת ה"סברות מול נתונים יבשים" (הנקודה הלמדנית)
טענת המקשה: "שכנעתם אותנו להשקיע במדד בגלל הנתונים היבשים והגרף... עכשיו, כשמישהו אומר שאולי אנחנו לפני משבר, אתם עונים עם 'סברות' (פדרל ריזרב, חברות טכנולוגיה). אז תודו שהגרף כבר לא רלוונטי!"
המענה המקצועי:
כאן נמצא הכשל הלוגי העמוק ביותר של המקשה.
הגרף ההיסטורי של ה-S&P 500 (שעולה כבר 100 שנה) הוא לא ציור של קו עולה שמנותק מהמציאות. הגרף הזה הוא ייצוג חזותי של נתון אחד בלבד: צמיחת הרווח למניה (EPS Growth - Earnings Per Share) של הכלכלה האמריקאית.הסבר המונח: כשחסידי המדד אומרים "חברות טכנולוגיה מייצרות יותר מזומנים מחברות פלדה", זו אינה "סברא" (תיאוריה או ניחוש). זהו נתון אמפירי יבש. הגרף ממשיך לעלות כי החברות שמככבות בו היום מרוויחות הרבה יותר כסף מהחברות שכיכבו בו ב-1990.
מי כאן ממציא סברות? למעשה, זה בדיוק הפוך! חסיד ההשקעה הפסיבית אומר: "אני לא מתעסק בסברות. אני שם כסף על ה-500 החברות הגדולות ביותר. הנתונים מראים שהיצרנות האנושית עולה ולכן הגרף עולה". מי שמשתמש ב"סברות" הוא דווקא המבקר! הוא זה שמביא "סברא" שההשקעה הפסיבית שברה את השוק, הוא זה שמביא "סברא" שהריכוזיות מסוכנת, והוא זה שמביא "סברא" שהפעם "זה שונה".
הגרף רלוונטי מתמיד, כי המנגנון שמניע אותו – מנגנון הסינון העצמי (Self-Cleansing Mechanism) – עדיין עובד. אם מחר טכנולוגיית ה-AI תקרוס, חברות הטכנולוגיה ייפלו, המחיר שלהן יירד, והן פשוט יוחלפו במדד על ידי חברות תרופות או בנקים. הגרף ייפגע בטווח הקצר, ויתקן בטווח הארוך, בדיוק כפי שעשה תמיד.
- שאלת "חובת ההוכחה"
טענת המקשה: "השאלה האם זה יכול להמשיך לנצח... אני לא יודע. אתה לא יודע. חובת ההוכחה מוטלת על מי שטוען שבוודאי זה טוב."
המענה המקצועי:
בעולם הסטטיסטיקה והפיננסים, חובת ההוכחה לעולם אינה מוטלת על מי שנשען על נתונים של למעלה מ-100 שנות מדידה (Empirical Evidence).יש לנו נתונים מתועדים של עשרות משברים: מלחמות עולם, משבר הנפט, אינפלציה דו-ספרתית בשנות ה-70, התפוצצות בועת האינטרנט (2000), וקריסת מערכת הבנקאות (2008).
ההנחה ש"השוק בסופו של דבר מתקן וצומח" היא הנחת העבודה הבסיסית (The Default Hypothesis) של הכלכלה המודרנית, כי היא מבוססת על הגידול באוכלוסייה, בחדשנות ובאשראי.
המונח המקצועי - Mean Reversion (חזרה לממוצע): ההיסטוריה מוכיחה שגם כשהשוק סוטה מאוד למעלה (בועה) או למטה (שפל), הוא חוזר בסוף למגמת הצמיחה הממוצעת שלו. מי שטוען שהפעם המנגנון "נשבר" בגלל עודף כסף פסיבי (תופעה שנקראת בשפה המקצועית Inelastic Market Hypothesis – השערת השוק הקשיח), עליו חובת ההוכחה להראות שכללי הכלכלה הקפיטליסטית פסקו מלעבוד. עד כה, נביאי הזעם של "הפעם זה שונה" הפסידו בכל עשור מחדש.
השורה התחתונה למקשה:
אנחנו לא מתעלמים מהגרף ועוברים לסברות. אנחנו פשוט מסבירים למה הגרף נראה ככה.
אם אתה מודה ש"אין טענה שעכשיו המדד לא מרוויח יפה", ואתה רק מזהיר מפני "קריסה עתידית" שאתה מודה ש"אינך יודע" מתי תקרה – אתה בעצם מציע לעסוק בתזמון שוק (Market Timing). ופה הנתונים היבשים, לא הסברות, זועקים באופן חד משמעי: מתוך כל אלו שניסו לצאת מהשוק ולחכות ל"קריסה", 95% הפסידו הון עצום ביחס לאלו שפשוט סתמו את האף, כיבו את החדשות, והמשיכו לתת לגרף לעשות את שלו.||ספויילר||@מחוץ-לקופסא
צר לי. הוא חוזר על עצמו.
הוא אמנם מסביר את הטענה שלי יותר טוב ממני, אבל הוא לא עונה עליה באמת. כדרכו של AI, הוא חוזר על עצמו במה שנראה בצורתו החיצונית כמו טיעון.
אני מסכים שאני בנוי על סברות, אבל לי מותר. כי אני רק מטיל ספק, ואני טוען שאולי הגרפים לא מוכיחים על העתיד.
חוץ מזה, אני ממש ממש מעדיף לא להתווכח עם AI. זה מטריח. אני הרבה יותר ישמח לדעת מה אתה חושב, מאשר לדעת שבינה מלאכותית יכולה לכתוב את אותו דבר באלפי וריאציות יצירתיות מבלי להתעייף....הגרף מוכיח שהסברות על כוחה של הכלכלה העולמית נכון
גרף לא יכול להוכיח סברות חדשות שלא עלו פעם. הוא יכול להכריע רק בסברות ישנות.
- טענת ה"זנב שמקשקש בכלב" (האקטיביים נגררים אחרי הפסיביים)
-
@איש-בנימין הוא הסביר יפה הפודקאס הזה בא עם טענות לוגיות נגד הקביעה של הפאסיביות ויש לכל טענה לוגית תשובה לוגית מלאה! שזאת אומרת שדחו את כל הקושיית על השיטה הפאסיבית ואין הבדל שעושה נפק''מ בין כל שנות הסטיטיקה.
-
ש שואף ליותר התייחס לנושא זה ב
-
ש שואף ליותר התייחס לנושא זה ב
-
@איש-בנימין הוא הסביר יפה הפודקאס הזה בא עם טענות לוגיות נגד הקביעה של הפאסיביות ויש לכל טענה לוגית תשובה לוגית מלאה! שזאת אומרת שדחו את כל הקושיית על השיטה הפאסיבית ואין הבדל שעושה נפק''מ בין כל שנות הסטיטיקה.
@מחוץ-לקופסא
זה שלכל טענה יש תשובה זה לא מספיק. כבר הסברתי.
כי התשובות הן אולי נכונות, אבל כל עוד שהן בגדר תיאוריה, גם אם היא מסתברת ונשמעת טוב, אבל כבר אין לנו הוכחה מנתוני העבר.
ובפרט שחלק מהתשובות לא מסבירות למה המדד אמור להיות אותו דבר כמו פעם, אלא הפוך, למה מה שהיה פעם לא רלוונטי היום. (לדוגמא התשובה על ההשוואה לבועות קודמות). -
המשקפיים הפאסיביים
בעולם ההשקעות המודרני, אנו חיים בתוך סערה בלתי פוסקת של מידע. קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך ים של כותרות מרעישות, מהדורות חדשות כלכליות שמשדרות תחושת דחיפות תמידי...
הפורום הכלכלי החרדי הראשון (forum.benakel.org)
Hello! It looks like you're interested in this conversation, but you don't have an account yet.
Getting fed up of having to scroll through the same posts each visit? When you register for an account, you'll always come back to exactly where you were before, and choose to be notified of new replies (either via email, or push notification). You'll also be able to save bookmarks and upvote posts to show your appreciation to other community members.
With your input, this post could be even better 💗
הרשמה התחברות
 { const baseUrl = 'https://www.google.co.il/search?q=site:forum.benakel.org'; const m = location.pathname.match(/^\/(topic|category)\/(\d+)/); const type = m ? m[1] : null; const id = m ? m[2] : null; let searchInput; function search(path = '') { const query = searchInput.value.trim(); if (query) { window.open(`${baseUrl}${path}%20${encodeURIComponent(query)}`, '_blank'); } } const buttons = {}; buttons.searchAll = { id: 'bb-search-all', label: `חיפוש ${type ? 'בכל הפורום' : ''}`, className: type ? 'btn-secondary' : 'btn-primary', callback: () => search() }; if (type === 'topic') { buttons.searchTopic = { label: 'חיפוש בנושא זה', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/topic/${id}`) }; } else if (type === 'category') { buttons.searchCategory = { label: 'חיפוש בקטגוריה זו', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/category/${id}`) }; } buttons.cancel = { label: 'ביטול', className: 'btn-default', 'data-bs-dismiss': 'modal' }; const dialog = bootbox.dialog({ title: '<div style="text-align:center;"><img src="/assets/uploads/system/site-logo.svg" width="80" alt="חיפוש בגוגל"></div>', message: '<input id="bb-inp" class="bootbox-input bootbox-input-text form-control" placeholder="הקלידו כדי לחפש בגוגל" autocomplete="off"/>', buttons, backdrop: true, show: true, onEscape: true }); dialog.on('shown.bs.modal', function () { searchInput = document.getElementById('bb-inp'); if (searchInput) { searchInput.focus(); searchInput.addEventListener('keydown', function (e) { if (e.key === 'Enter') { e.preventDefault(); const query = this.value.trim(); if (query) { search(); dialog.modal('hide'); } } else if (e.key === 'Escape') { e.preventDefault(); dialog.modal('hide'); } }); } const searchAllButton = document.getElementById('bb-search-all'); if (searchAllButton) { searchAllButton.title = 'לחצו על אנטר כדי לחפש'; } }); })(); void 0;){kind=link}