דילוג לתוכן

מענה לטענות של דוד טופורוביץ

  • @סייעתא-דשמיא
    דבריך אכן נכונים,
    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,
    ולכן זה מצויין באתר פנסיה נט וגמל נט.
    מצד שני זה גם לא נכון לומר לבחור את המסלול שבחמש שנים אחרונות הביא את התשואה הכי גרועה. הרי אין שום וודאות שהוא באמת יתהפך לטובה.

    @צמיחה said:

    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,

    לא מכיר כזה המלצה. תוכל להפנות אותי?

    @שלוימה-לנדא said:

    בבקשה אפשר למדוד לפי ממוצע של עשר שנים אחרונות, הרעיון הוא בסך הכל מי מוכיח את עצמו באופן כללי עם תוצאות טובות, לא הכוונה לבדוק כל רגע מי עקף באחוז וחצי ולעבור אליו.

    למה נראה לך שעשר שנים כן אומר משהו על העתיד?
    כאמור גם מי שהוכיח את עצמו בעבר עם תוצאות טובות זה לא אומר כלום על העתיד, וזה תקף גם למסלולים שהוכיחו את עצמן ב10 שנים בדיוק כמו ב5 שנים.
    ואם אתה רוצה דוקא מחקר על תקופה ארוכה יותר של 10 שנים, אז מחקר שהובא בספר הליכת אקראי בוול סטריט (הוצאת משכל עמוד 178-179) בחן את התשואות של קרנות מנוהלות לפרקי זמן ארוכים יותר – עשור מול עשור. מה שהמחקר גילה זה שבאופן מובהק סטטיסטית, הסופרסטארים של עשור מסוים היו גרועים בעשור העוקב גם מהמדד וגם מהמתחרים שלהם. כלומר אפילו קרנות שהצליחו יפה מאוד במשך עשור שלם (!) לא הצליחו לשמור על הצלחתן לאורך זמן.
    והנה מחקרים נוספים:
    מחקר של Cahart משנת 1997 גילה שלא היו קרנות ששמרו על עקביות כאשר משווים אותן למדדי ייחוס המתייחסים לפקטורים כמו גודל וערך (אל דאגה, נדבר עוד על פקטורים בהמשך). מחקר נוסף משנת 2010 של זוכי פרס נובל יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ', בו הם בחנו נתונים של 22 שנה, הראה שזה קשה מאוד למנהלי השקעות אקטיביים לשמור על עקביות בלהכות את השוק, ורק כ-2% מהקרנות השיגו לאורך זמן תשואה עודפת מעל השוק שבכלל הצדיקה את דמי הניהול שלהם.
    ואנגארד ערכו מחקר משלהם בו הם בחנו יותר מ-1,000 קרנות מנוהלות אמריקאיות על פני תקופה של עשור, המחולקת לשני מקטעים של חמש שנים. אחרי 5 השנים הראשונות הם מיינו את תוצאות הקרנות לחמישונים (20% העליונים, אלה שבין 20-40% העליונים, ועד ה-20% הגרועים ביותר). לאחר מכן הסתכלו על 5 השנים העוקבות ובחנו את התוצאות של אותן קרנות בדיוק.
    התוצאות הראו שרק 19% מהקרנות בחמישון העליון נשארו שם ב-5 השנים הבאות. באופן כללי התוצאות הראו שלא משנה באיזה חמישון הייתה מדורגת אותה קרן, הייתה לה סבירות די דומה לסיים את 5 השנים העוקבות בכל אחד מהחמישונים, וכן סבירות גבוהה יחסית להיסגר או להתמזג לקרן אחרת.
    במילים אחרות, המחקר הראה בצורה ברורה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד. או כפי שהיטיב לתאר זאת יעקב רוטמן – בחירת קרן מנוהלת ע"ס תשואות העבר שקולה לבחירת קרן מנוהלת לפי צבע הלוגו של הגוף המנהל.
    מקור: מאמר של רונן מרגוליס.

  • יש על זה המון הסתייגויות , בין היתר בעיית גדול הקרן , רגולציה , משקיעים שמצפים לתשואה כל שנה וגורמים למנהלי ההשקעות להיות מאוד פאסיביים בהשקעות שלהם .
    תראה מה קרה לאטלשולר שהיא חברה מצוינת , כולם ברחו ממנה .

  • @רבות-מחשבות

    @רבות-מחשבות said:

    @רבות-מחשבות said:

    @השומר said:

    שהוא טוען שהשקעה פסיבית זה טעות

    הוא לא טען שזה טעות באופן כללי
    הוא טען שברגע שרוב השוק נשלט ע"י הפסיביים זה יפסיק לעבוד
    בכינוס של יד שמשון הוא אמר ששנים היה חסיד של השקעה פסיבית באסאנדפי
    עד לפני שנתיים שראה שכל האברכים רצים לשם

    השוק נשלט על ידי האברכים?

    @מתיתיהו
    לא חכמה להתחיל מהפורום
    כנראה לא הקשבת לפודקאסט של ר' אריה ליבובויץ עם ר' דוד טופורוביץ
    הוא הביא שם נתונים מארה"ב {שכידוע ג"כ נשלט ע"י האברכים...]
    על כמות הכסף שנכנס בשנת 2025 לאסאנדפי מהקרנות הפסיביות
    וכמות הכסף שיצא ע"י משקיעים אקטביים הפער היה משהו כמו 200 מליארד דולר לטובת הפסיביים
    תעיין בתשובות הרב בואו חשבון על ענייה נכונה על טענות אלו

  • @מתיתיהו
    לא חכמה להתחיל מהפורום
    כנראה לא הקשבת לפודקאסט של ר' אריה ליבובויץ עם ר' דוד טופורוביץ
    הוא הביא שם נתונים מארה"ב {שכידוע ג"כ נשלט ע"י האברכים...]
    על כמות הכסף שנכנס בשנת 2025 לאסאנדפי מהקרנות הפסיביות
    וכמות הכסף שיצא ע"י משקיעים אקטביים הפער היה משהו כמו 200 מליארד דולר לטובת הפסיביים
    תעיין בתשובות הרב בואו חשבון על ענייה נכונה על טענות אלו

    @רבות-מחשבות
    נכון לא הקשבתי, אני רק הגבתי למה שכתבת בשמו שהיה חסיד של השקעה פאסיבית עד שראה שכל האברכים רצו לשם.

  • @צמיחה said:

    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,

    לא מכיר כזה המלצה. תוכל להפנות אותי?

    @שלוימה-לנדא said:

    בבקשה אפשר למדוד לפי ממוצע של עשר שנים אחרונות, הרעיון הוא בסך הכל מי מוכיח את עצמו באופן כללי עם תוצאות טובות, לא הכוונה לבדוק כל רגע מי עקף באחוז וחצי ולעבור אליו.

    למה נראה לך שעשר שנים כן אומר משהו על העתיד?
    כאמור גם מי שהוכיח את עצמו בעבר עם תוצאות טובות זה לא אומר כלום על העתיד, וזה תקף גם למסלולים שהוכיחו את עצמן ב10 שנים בדיוק כמו ב5 שנים.
    ואם אתה רוצה דוקא מחקר על תקופה ארוכה יותר של 10 שנים, אז מחקר שהובא בספר הליכת אקראי בוול סטריט (הוצאת משכל עמוד 178-179) בחן את התשואות של קרנות מנוהלות לפרקי זמן ארוכים יותר – עשור מול עשור. מה שהמחקר גילה זה שבאופן מובהק סטטיסטית, הסופרסטארים של עשור מסוים היו גרועים בעשור העוקב גם מהמדד וגם מהמתחרים שלהם. כלומר אפילו קרנות שהצליחו יפה מאוד במשך עשור שלם (!) לא הצליחו לשמור על הצלחתן לאורך זמן.
    והנה מחקרים נוספים:
    מחקר של Cahart משנת 1997 גילה שלא היו קרנות ששמרו על עקביות כאשר משווים אותן למדדי ייחוס המתייחסים לפקטורים כמו גודל וערך (אל דאגה, נדבר עוד על פקטורים בהמשך). מחקר נוסף משנת 2010 של זוכי פרס נובל יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ', בו הם בחנו נתונים של 22 שנה, הראה שזה קשה מאוד למנהלי השקעות אקטיביים לשמור על עקביות בלהכות את השוק, ורק כ-2% מהקרנות השיגו לאורך זמן תשואה עודפת מעל השוק שבכלל הצדיקה את דמי הניהול שלהם.
    ואנגארד ערכו מחקר משלהם בו הם בחנו יותר מ-1,000 קרנות מנוהלות אמריקאיות על פני תקופה של עשור, המחולקת לשני מקטעים של חמש שנים. אחרי 5 השנים הראשונות הם מיינו את תוצאות הקרנות לחמישונים (20% העליונים, אלה שבין 20-40% העליונים, ועד ה-20% הגרועים ביותר). לאחר מכן הסתכלו על 5 השנים העוקבות ובחנו את התוצאות של אותן קרנות בדיוק.
    התוצאות הראו שרק 19% מהקרנות בחמישון העליון נשארו שם ב-5 השנים הבאות. באופן כללי התוצאות הראו שלא משנה באיזה חמישון הייתה מדורגת אותה קרן, הייתה לה סבירות די דומה לסיים את 5 השנים העוקבות בכל אחד מהחמישונים, וכן סבירות גבוהה יחסית להיסגר או להתמזג לקרן אחרת.
    במילים אחרות, המחקר הראה בצורה ברורה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד. או כפי שהיטיב לתאר זאת יעקב רוטמן – בחירת קרן מנוהלת ע"ס תשואות העבר שקולה לבחירת קרן מנוהלת לפי צבע הלוגו של הגוף המנהל.
    מקור: מאמר של רונן מרגוליס.

    @סייעתא-דשמיא said:

    @צמיחה said:

    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,

    לא מכיר כזה המלצה. תוכל להפנות אותי?

    א. שמעתי את זה מאבנר סטפק.
    ב. למה זה מה שמופיע בגמל נט ופנסיה נט.

  • @צמיחה said:

    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,

    לא מכיר כזה המלצה. תוכל להפנות אותי?

    @שלוימה-לנדא said:

    בבקשה אפשר למדוד לפי ממוצע של עשר שנים אחרונות, הרעיון הוא בסך הכל מי מוכיח את עצמו באופן כללי עם תוצאות טובות, לא הכוונה לבדוק כל רגע מי עקף באחוז וחצי ולעבור אליו.

    למה נראה לך שעשר שנים כן אומר משהו על העתיד?
    כאמור גם מי שהוכיח את עצמו בעבר עם תוצאות טובות זה לא אומר כלום על העתיד, וזה תקף גם למסלולים שהוכיחו את עצמן ב10 שנים בדיוק כמו ב5 שנים.
    ואם אתה רוצה דוקא מחקר על תקופה ארוכה יותר של 10 שנים, אז מחקר שהובא בספר הליכת אקראי בוול סטריט (הוצאת משכל עמוד 178-179) בחן את התשואות של קרנות מנוהלות לפרקי זמן ארוכים יותר – עשור מול עשור. מה שהמחקר גילה זה שבאופן מובהק סטטיסטית, הסופרסטארים של עשור מסוים היו גרועים בעשור העוקב גם מהמדד וגם מהמתחרים שלהם. כלומר אפילו קרנות שהצליחו יפה מאוד במשך עשור שלם (!) לא הצליחו לשמור על הצלחתן לאורך זמן.
    והנה מחקרים נוספים:
    מחקר של Cahart משנת 1997 גילה שלא היו קרנות ששמרו על עקביות כאשר משווים אותן למדדי ייחוס המתייחסים לפקטורים כמו גודל וערך (אל דאגה, נדבר עוד על פקטורים בהמשך). מחקר נוסף משנת 2010 של זוכי פרס נובל יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ', בו הם בחנו נתונים של 22 שנה, הראה שזה קשה מאוד למנהלי השקעות אקטיביים לשמור על עקביות בלהכות את השוק, ורק כ-2% מהקרנות השיגו לאורך זמן תשואה עודפת מעל השוק שבכלל הצדיקה את דמי הניהול שלהם.
    ואנגארד ערכו מחקר משלהם בו הם בחנו יותר מ-1,000 קרנות מנוהלות אמריקאיות על פני תקופה של עשור, המחולקת לשני מקטעים של חמש שנים. אחרי 5 השנים הראשונות הם מיינו את תוצאות הקרנות לחמישונים (20% העליונים, אלה שבין 20-40% העליונים, ועד ה-20% הגרועים ביותר). לאחר מכן הסתכלו על 5 השנים העוקבות ובחנו את התוצאות של אותן קרנות בדיוק.
    התוצאות הראו שרק 19% מהקרנות בחמישון העליון נשארו שם ב-5 השנים הבאות. באופן כללי התוצאות הראו שלא משנה באיזה חמישון הייתה מדורגת אותה קרן, הייתה לה סבירות די דומה לסיים את 5 השנים העוקבות בכל אחד מהחמישונים, וכן סבירות גבוהה יחסית להיסגר או להתמזג לקרן אחרת.
    במילים אחרות, המחקר הראה בצורה ברורה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד. או כפי שהיטיב לתאר זאת יעקב רוטמן – בחירת קרן מנוהלת ע"ס תשואות העבר שקולה לבחירת קרן מנוהלת לפי צבע הלוגו של הגוף המנהל.
    מקור: מאמר של רונן מרגוליס.

    @סייעתא-דשמיא
    זה דבר נכון שהמציאות מוכיחה שאין מי שמצליח להוביל בצורה קבועה.
    וזה דבר ברור ופשוט, כי אף אחד לא נביא ולא בן נביא, ולא יודע מה ילד יום ואיזה מניות יביאו השנה את התשואה הכי טובה.

    דבר נוסף מנהלי המסלולים והקרנות יכולים לשנות כל הזמן את מדיניות ההשקעה ואת תמהילי ההשקעה, ולכן לא בהכרח שמה שהיה עד היום יהיה גם מהיום.

    מצד שני אין אופציה לבחור מסלול וקרן אם לא על סמך תשואות העבר.
    הרי אין היגיון בללחוץ על מה שנלחץ בלי להסתכל, צריך להכיר איך השוק עובד ומה ההיגיון בכל דבר ולפ"ז לבחור. לדוגמא להעדיף סיכון גבוה לטווח ארוך יותר מאשר סיכון בינוני וסיכון מועט.

  • @צמיחה said:

    ואני באמת לא יודע למה ההמלצה של המומחים היא כן לבדוק את 3 שנים ו-5 שנים אחרונות,

    לא מכיר כזה המלצה. תוכל להפנות אותי?

    @שלוימה-לנדא said:

    בבקשה אפשר למדוד לפי ממוצע של עשר שנים אחרונות, הרעיון הוא בסך הכל מי מוכיח את עצמו באופן כללי עם תוצאות טובות, לא הכוונה לבדוק כל רגע מי עקף באחוז וחצי ולעבור אליו.

    למה נראה לך שעשר שנים כן אומר משהו על העתיד?
    כאמור גם מי שהוכיח את עצמו בעבר עם תוצאות טובות זה לא אומר כלום על העתיד, וזה תקף גם למסלולים שהוכיחו את עצמן ב10 שנים בדיוק כמו ב5 שנים.
    ואם אתה רוצה דוקא מחקר על תקופה ארוכה יותר של 10 שנים, אז מחקר שהובא בספר הליכת אקראי בוול סטריט (הוצאת משכל עמוד 178-179) בחן את התשואות של קרנות מנוהלות לפרקי זמן ארוכים יותר – עשור מול עשור. מה שהמחקר גילה זה שבאופן מובהק סטטיסטית, הסופרסטארים של עשור מסוים היו גרועים בעשור העוקב גם מהמדד וגם מהמתחרים שלהם. כלומר אפילו קרנות שהצליחו יפה מאוד במשך עשור שלם (!) לא הצליחו לשמור על הצלחתן לאורך זמן.
    והנה מחקרים נוספים:
    מחקר של Cahart משנת 1997 גילה שלא היו קרנות ששמרו על עקביות כאשר משווים אותן למדדי ייחוס המתייחסים לפקטורים כמו גודל וערך (אל דאגה, נדבר עוד על פקטורים בהמשך). מחקר נוסף משנת 2010 של זוכי פרס נובל יוג'ין פאמה וקנת' פרנץ', בו הם בחנו נתונים של 22 שנה, הראה שזה קשה מאוד למנהלי השקעות אקטיביים לשמור על עקביות בלהכות את השוק, ורק כ-2% מהקרנות השיגו לאורך זמן תשואה עודפת מעל השוק שבכלל הצדיקה את דמי הניהול שלהם.
    ואנגארד ערכו מחקר משלהם בו הם בחנו יותר מ-1,000 קרנות מנוהלות אמריקאיות על פני תקופה של עשור, המחולקת לשני מקטעים של חמש שנים. אחרי 5 השנים הראשונות הם מיינו את תוצאות הקרנות לחמישונים (20% העליונים, אלה שבין 20-40% העליונים, ועד ה-20% הגרועים ביותר). לאחר מכן הסתכלו על 5 השנים העוקבות ובחנו את התוצאות של אותן קרנות בדיוק.
    התוצאות הראו שרק 19% מהקרנות בחמישון העליון נשארו שם ב-5 השנים הבאות. באופן כללי התוצאות הראו שלא משנה באיזה חמישון הייתה מדורגת אותה קרן, הייתה לה סבירות די דומה לסיים את 5 השנים העוקבות בכל אחד מהחמישונים, וכן סבירות גבוהה יחסית להיסגר או להתמזג לקרן אחרת.
    במילים אחרות, המחקר הראה בצורה ברורה שתשואות העבר לא מעידות על העתיד. או כפי שהיטיב לתאר זאת יעקב רוטמן – בחירת קרן מנוהלת ע"ס תשואות העבר שקולה לבחירת קרן מנוהלת לפי צבע הלוגו של הגוף המנהל.
    מקור: מאמר של רונן מרגוליס.

    @סייעתא-דשמיא
    לכאורה הבדיקה הנ"ל לא נעשתה על ה S&P 500, שבו בבדיקה ל150 שנה אחורה בטווח של 20 שנה היה ממוצע של 10 אחוז רווח.
    כנראה שהבדיקה הנ"ל נעשתה על קרנות ששונות במהותן מממדים כלליים כ- S&P 500.
    כך שכנראה אין לזה קשר להמלצת המומוחים להשקיע במדדים עולמיים.

  • @סייעתא-דשמיא
    לכאורה הבדיקה הנ"ל לא נעשתה על ה S&P 500, שבו בבדיקה ל150 שנה אחורה בטווח של 20 שנה היה ממוצע של 10 אחוז רווח.
    כנראה שהבדיקה הנ"ל נעשתה על קרנות ששונות במהותן מממדים כלליים כ- S&P 500.
    כך שכנראה אין לזה קשר להמלצת המומוחים להשקיע במדדים עולמיים.

    @בן-צבי
    אני דיברתי על מסלולים אקטיביים כתגובה להמלצה של @שלוימה-לנדא להשקיע שם, לא על מסלולים פאסיביים.

  • @י.-סנדרס said:

    יישר כח גדול

  • סיימתי לשמוע עכשיו ואני ממש מתפעל מהצורה הרהוטה והמנומקת של הדברים השבת מצוין לטענות על הגבול הליצניות שלו.

  • @י.-סנדרס יישר כוח, מדהים, בהיר ביותר.
    אגב ההיכרות הבסיסית שלי עם שוק ההון היה אחר שקניתי וקראתי את הספר איך מחתנים ילדים,
    תודה רבה.

  • @י.-סנדרס יישר כוח, מדהים, בהיר ביותר.
    אגב ההיכרות הבסיסית שלי עם שוק ההון היה אחר שקניתי וקראתי את הספר איך מחתנים ילדים,
    תודה רבה.

    @בן-צבי said:

    @י.-סנדרס יישר כוח, מדהים, בהיר ביותר.
    אגב ההיכרות הבסיסית שלי עם שוק ההון היה אחר שקניתי וקראתי את הספר איך מחתנים ילדים,
    תודה רבה.

    גם שלי בין היתר
    ספר מאד ברור

  • לחסומים דרך יוטיוב

  • פוסט זה נמחק!
  • מצו"ב מצגת של הבינה שמישהו שלח לי,
    עפ"י ההרצאה של יהודה סנדרס,
    יישר כוח.
    מצגת סיכום ההרצאה של יהודה סנדרס.pdf

  • @בן-צבי תודה רבה!

    1. דבר ראשון לא בדיוק הבנתי מה ההיתר לשמוע הרצאה עם מוזיקה ברקע בספירת העומר [אולי יש לי איזה טעות ואשמח לשמוע],
    2. חוץ מזה אני רוצה להעיר על המחמאות על הצורה הרהוטה והמנומקת, אני לא חושב שזה חכם להקשיב דווקא למי שמדבר בצורה רהוטה [ועם רקע יפהפה] אלא להקשיב להגיון מאחורי הדברים,
    3. אני לא שולל את הטענות של י. סנדרס אבל הצורה שהוא מציג את הדברים של דוד טופורוביץ כאילו הם שטויות רחוק מהלהיות אמת, יש הרבה הגיון לפחות בחלק מהטענות שלו, וזה שיש לו מה לענות לא אומר שאין מה לענות חזרה ואין לדבר סוף,
    4. מעבר לזה אני לא מעוניין להיכנס לעצם הויכוח על העובדות של דוד טופורוביץ עם י. סנדרס אלא רק לחזור על נקודה אחת שאי אפשר להימלט ממנה בסופו של דבר מי שמשקיע בs&p הוא משקיע בשוק ההון לפי הבנתו [ולפי הבנת אנשים רבים אחרים] ושיקח את זה בחשבון, מי שמעוניין לתת לאנשי מקצוע לעשות בשבילו את העבודה אז s&p זה לא המקום.
    1. דבר ראשון לא בדיוק הבנתי מה ההיתר לשמוע הרצאה עם מוזיקה ברקע בספירת העומר [אולי יש לי איזה טעות ואשמח לשמוע],
    2. חוץ מזה אני רוצה להעיר על המחמאות על הצורה הרהוטה והמנומקת, אני לא חושב שזה חכם להקשיב דווקא למי שמדבר בצורה רהוטה [ועם רקע יפהפה] אלא להקשיב להגיון מאחורי הדברים,
    3. אני לא שולל את הטענות של י. סנדרס אבל הצורה שהוא מציג את הדברים של דוד טופורוביץ כאילו הם שטויות רחוק מהלהיות אמת, יש הרבה הגיון לפחות בחלק מהטענות שלו, וזה שיש לו מה לענות לא אומר שאין מה לענות חזרה ואין לדבר סוף,
    4. מעבר לזה אני לא מעוניין להיכנס לעצם הויכוח על העובדות של דוד טופורוביץ עם י. סנדרס אלא רק לחזור על נקודה אחת שאי אפשר להימלט ממנה בסופו של דבר מי שמשקיע בs&p הוא משקיע בשוק ההון לפי הבנתו [ולפי הבנת אנשים רבים אחרים] ושיקח את זה בחשבון, מי שמעוניין לתת לאנשי מקצוע לעשות בשבילו את העבודה אז s&p זה לא המקום.

    @שלוימה-לנדא said:

    מי שמשקיע בs&p הוא משקיע בשוק ההון

    משקיע ומרוויח, ברור.

    @שלוימה-לנדא said:

    מי שמעוניין לתת לאנשי מקצוע לעשות בשבילו את העבודה אז s&p זה לא המקום.

    דווקא, לדעת רוב ככל אנשי המקצוע בהשקעה פסיבית זה בדיוק המקום.

    1. דבר ראשון לא בדיוק הבנתי מה ההיתר לשמוע הרצאה עם מוזיקה ברקע בספירת העומר [אולי יש לי איזה טעות ואשמח לשמוע],
    2. חוץ מזה אני רוצה להעיר על המחמאות על הצורה הרהוטה והמנומקת, אני לא חושב שזה חכם להקשיב דווקא למי שמדבר בצורה רהוטה [ועם רקע יפהפה] אלא להקשיב להגיון מאחורי הדברים,
    3. אני לא שולל את הטענות של י. סנדרס אבל הצורה שהוא מציג את הדברים של דוד טופורוביץ כאילו הם שטויות רחוק מהלהיות אמת, יש הרבה הגיון לפחות בחלק מהטענות שלו, וזה שיש לו מה לענות לא אומר שאין מה לענות חזרה ואין לדבר סוף,
    4. מעבר לזה אני לא מעוניין להיכנס לעצם הויכוח על העובדות של דוד טופורוביץ עם י. סנדרס אלא רק לחזור על נקודה אחת שאי אפשר להימלט ממנה בסופו של דבר מי שמשקיע בs&p הוא משקיע בשוק ההון לפי הבנתו [ולפי הבנת אנשים רבים אחרים] ושיקח את זה בחשבון, מי שמעוניין לתת לאנשי מקצוע לעשות בשבילו את העבודה אז s&p זה לא המקום.

    @שלוימה-לנדא המחמאות לסנדרס הם על תוספת הרהיטות וההנמקה המסודרת כיון שזה שהטענות של טפורביץ מגוחכות היה כבר מובן לרבים לפני
    בקשר למוזיקה זה בסך בכל רעש רקע והשאלה לא מה ההיתר אלא האם אסור גם טענות בקשר לסוגיה הנ"ל צריכות להיות עניניות ולא סתם רעש רקע.

נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    49 צפיות
    ד
    אני רוצה לדבר דבר על תחושת חוסר הצדק שמלווה כל אדם שעובד קשה למחייתו כשהוא מביט בעולם ההשקעות. מצד אחד, יש את האדם שקם בכל בוקר, מזיע, פותר בעיות, נותן שירות או בונה מוצר. הוא מחליף את הזמן והאנרגיה שלו בכסף. מצד שני, יש את המשקיע הפסיבי. הוא יושב בבית, אולי אפילו ישן, ובמשך עשורים הוא רואה את ההון שלו צומח ב-10% בשנה בממוצע רק כי הוא מחזיק מדד כלשהו. זה נראה כמו תקלה במערכת. לפי כל היגיון מוסרי, כסף אמור להיות תגמול על מאמץ. אם אדם אחד לא מתאמץ והשני כן, למה שהעולם ייתן להם פרס דומה, או אפילו יתגמל את המשקיע יותר? כדי לפצח את זה, אנחנו חייבים לשאול שאלה פשוטה מה זה בכלל כסף? לפני שנצלול לעומק, צריך להבין מושג יסודי שנקרא " עלות חלופית " זהו המחיר של "הדלת שנסגרה". בכל פעם שאתם בוחרים לעשות דבר אחד, אתם מוותרים על כל שאר הדברים שיכולתם לעשות באותו זמן ובאותו כסף. אם יש לכם 100 שקלים ובחרתם לקנות בהם חולצה, העלות של החולצה היא לא רק ה-100 שקלים, אלא כל מה שהייתם יכולים לעשות איתם ולא עשיתם – למשל, להשקיע אותם או לקנות ארוחה. בכל בחירה בחיים יש ויתור, והוויתור הזה הוא המחיר האמיתי שאנחנו משלמים. ברמה העמוקה ביותר, כסף הוא בסך הכל השפה שבה אנחנו מתרגמים את הוויתורים האלה. כסף הוא לא "דבר" שיש לו ערך בפני עצמו, הוא דרך להעביר ערך מאדם לאדם. כשאתם עובדים, אתם מוותרים על חלק מהחיים שלכם עכשיו על הזמן והנוחות ומקבלים בתמורה "אישור" שמאפשר לכם לקבל בעתיד ערך שמישהו אחר יצר. א ם בניתי למישהו בית, נתתי לו ערך ממשי. בתמורה, הוא נותן לי כסף, שזה בעצם הערך שמישהו אחר נתן לו קודם. מכאן מתחיל המנגנון של שוק ההון. שוק ההון הוא לא מקום שבו כסף "מוליד" כסף משום מקום. שוק ההון הוא מערכת שמחברת בין אנשים שיש להם עודף של "ערך אגור" (כסף שהם עבדו בשבילו ולא בזבזו) לבין חברות שזקוקות לערך הזה כדי לצמוח. כשאתם משקיעים בצורה פסיבית, אתם מעמידים את העבודה שלכם מהעבר לטובת העתיד של מישהו אחר. אבל למה שהשוק ישלם לכם על זה 10% אם אתם "רק יושבים בבית"? התשובה היא שהשוק מוכן לתגמל אתכם ביוקר לא בגלל ששכחתם מהכסף, אלא בגלל שביצעתם עבודה שרוב האנשים נכשלים בה: נשיאת נטל האי-ודאות. הסיבה שהתשואה הזו קיימת היא שהשקעה פסיבית היא לא באמת קלה. אם היא הייתה באמת נטולת מאמץ, התשואה עליה הייתה נשחקת לאפס מזמן. העובדה שהשוק ממשיך לשלם "משכורת" גבוהה למשקיעים פסיביים לאורך עשורים היא ההוכחה לכך שיש כאן מאמץ כביר, גם אם הוא לא נראה כמו זיעה. הקושי הוא לא קושי של עשייה, אלא קושי של אי-עשייה. המוח שלנו מתוכנת להגיב כשיש סכנה, לפעול כשהשוק יורד, ולנסות "לתקן" כשמדברים בחדשות על משברים או על תנודות בדולר. בכל רגע כזה, המשקיע הפסיבי נדרש לשלם מחיר מנטלי כבד: לוותר על תחושת השליטה. הוא צריך לצפות בערך שעליו הוא עמל נשחק על המסך, ולבחור באופן אקטיבי לא לעשות דבר. זו העבודה האמיתית. התשואה היא הפיצוי על כך שהסכמתם להישאר בתוך חוסר הוודאות ולא נשברתם. המערכת מעבירה הון מאנשים תגובתיים שחייבים לפעול ולשנות, לאנשים בעלי משמעת שמוכנים לשאת את מחיר ההמתנה. בסופו של דבר, אין ארוחות חינם. הרווח בבורסה הוא לא מתנה, הוא שכר עבור שירות שקשה מאוד לספק: יציבות פסיכולוגית. אתם לא מרוויחים כי "לא עשיתם כלום", אתם מרוויחים כי הייתם מוכנים להיות בולמי הזעזועים של הכלכלה. ככל שהעולם נהיה רועש ותזזיתי יותר, הערך של היכולת הזו רק עולה והשוק ימשיך לשלם לכם על המאמץ הזה בהתאם. אין באמור המלצה או שידול בשום צורה שהיא. מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות? אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות. a053311311@gmail.com
  • 8 הצבעות
    6 פוסטים
    324 צפיות
    דל גאהד
    @ביזנייעס כל מילה! לך בכחך זה ותביא לנו עוד ניתוחים מבריקים, מדוייקים ועושי-סדר כאלו. יישר כח!
  • 15 הצבעות
    46 פוסטים
    1k צפיות
    מ
    @צמיחה said: רק השבוע האחרון קיבלתי שאלה ממישהו שכבר לקח משכנתא של 700 אל"ש עבור השקעה בסנופי, והוא רוצה למנף בעוד מיליון ש"ח. הרצון להתעשר מהר - ממש מסוכן. הדגשתי כמה פעמים, שכל הלוואה חדשה צריכה להיות כזאת שתהיה מסוגל להחזיר אותה גם אם תפסיד את כל הכסף.
  • 0 הצבעות
    23 פוסטים
    705 צפיות
    צ
    @השתדלות הדמי ניהול הם על כל הצבירה, כלומר קרן ותשואה.
  • 16 הצבעות
    7 פוסטים
    1k צפיות
    מתכנן פיננסימ
    @טריידר חזק ביותר!! אני תמיד טוען שהסיבה שבציבור האברכים יש יותר נפילות בהשקעות מפוקפקות, זה בגלל שהם מעולם לא עבדו על כסף, והם חושבים שיש כסף קל. מי שעובד יודע ש"בזעת אפך תאכל לחם" וכסף לא גודל על העצים. אגב- יש מקרה אחד שכן יש שמה כסף קל והוא: לשכנע אחרים שיש כסף קל.