דילוג לתוכן

מה קורה כשהורים הופכים לכספומט?

כלכלת המשפחה
18 9 130 8
  • השבוע עמדתי בתור במאפייה.
    לפניי עמד בחור צעיר.
    כשהגיע תורו לשלם שאל את המוכר:
    "אפשר להקריא מספר אשראי?".
    המוכר הנהן, והנער שלף מהזיכרון מספר כרטיס אשראי מלא,
    תוקף, שלוש ספרות ומספר זהות.
    הוא לקח את השלל ויצא.
    המקרה הזה אינו חריג.
    פעמים רבות אני נתקל במשפחות שבהן לילדים יש גישה כמעט חופשית לאשראי.
    ילדים ובני נוער מכירים את מספר הכרטיס בעל פה
    ומשתמשים בו כאילו מדובר בכסף שאין לו סוף.
    במקרים אחרים ההורים הופכים לכספומט:
    יש צורך בהוצאה, לוחצים במקום הנכון והופ הכסף יוצא.
    להורים שמנציחים את המצב הזה אני תמיד אומר:
    הנזק לחשבון הבנק הוא כאין וכאפס לעומת הנזק החינוכי.
    הבעיה האמיתית היא המסר שהילדים מקבלים;
    הוצאות בלי בלמים ובלי הבנה שלכל מוצר יש מחיר בעולם האמיתי.
    כאשר הילדים שלנו מתרגלים שכל רצון מתורגם מיידית לקנייה,
    ושהארנק של אבא ואמא הוא משאב אינסופי,
    מה בדיוק יכין אותם לעתיד?
    לא פעם אני פוגש זוגות צעירים שמגיעים להדרכה בעקבות סחרור כלכלי
    כבר בשנים הראשונות לנישואיהם.
    כמובן שלא כל הקשיים מתחילים בילדות,
    אך במקרים רבים אפשר לזהות הרגלים שנרכשו במשך שנים
    והפכו לטבע שני.
    מה באמת צריך ללמד?
    לפני שאכתוב את הפתרון, אקדים שתמיד הייתה לי רתיעה מהמושג "חינוך פיננסי".
    להבנתי, המושג "חינוך" הוא קדוש:
    חינוך לתורה ויראת שמיים, לערכים ולמידות טובות.
    הביטוי "חינוך פיננסי" נשמע לי לעיתים כמו מושג שיובא מעולמות אחרים.
    יצא לי להשתתף בהרצאות מקצועיות בנושא,
    שבהן נטען שילד בן שמונה צריך כבר לדעת להרוויח כסף בעצמו,
    וילדה בת תשע להבין אינפלציה וריבית.
    אני חושב אחרת.
    ילדינו אינם צריכים להבין מהי ריבית בנק ישראל, ממה היא נגזרת
    וכיצד אינפלציה משפיעה על השוק.
    הם גם לא אמורים ללמוד כיצד לנהל תקציב מורכב.
    אבל הם כן זקוקים להרגלים נכונים בהתנהלות היומיומית,
    כאלה שייתנו להם את הכוחות לעמוד מול תרבות הצריכה
    וחוסר החשיבה על השלכות של החלטות כספיות.
    כוח הדוגמה האישית
    ילד לומד פחות ממה שאנחנו אומרים לו
    ויותר ממה שהוא רואה אותנו עושים.
    כשהוא רואה הורים שמפגינים אחריות כלכלית,
    מקפידים על יושרה בממון ולא מעגלים פינות,
    הוא סופג שיעור לחיים.
    כך גם לגבי ההבחנה בין "צורך" ל"רצון".
    אין צורך להעביר את הילד סדנה מיוחדת.
    הילד ילמד זאת מתוך הדוגמה האישית שלנו,
    לאו דווקא משום שאין לנו,
    אלא משום שזה מה שהערכים שלנו מכתיבים לנו.
    זה החינוך הערכי הטוב ביותר שנוכל להעניק לו.
    הכלי המעשי ביותר
    וכאשר מבינים שהמטרה איננה להפוך את הילד למומחה לכלכלה
    אלא לאדם אחראי,
    אפשר לעבור לכלי המעשי ביותר שאני מכיר: דמי כיס.
    מגדירים סכום קבוע עבור הוצאותיו האישיות של הילד,
    אחת לשבוע או לחודש,
    ומבהירים לו: "זה הסכום שלך, ואתה מחליט מה לעשות איתו".
    ברגע שהסכום מוגבל, הילד מתחיל לחשוב.
    הוא מנהל משא ומתן עם עצמו:
    האם לקנות עכשיו או לחסוך למשהו משמעותי יותר?
    זהו בדיוק המעבר מניהול של ההורים לניהול עצמי.
    העיקרון הזה עובד מצוין גם בהוצאות גדולות יותר,
    כמו קניית ביגוד לחגים.
    במקום להיגרר לוויכוחים, מגדירים תקציב ברור.
    הילד יכול לבחור אם לרכוש חליפה אחת יקרה
    או כמה פריטים זולים יותר.
    ברגע שהמסגרת קשיחה,
    הוא מפסיק להתווכח עם ההורה
    ומתחיל לחשב מסלול מול עצמו.
    אחריות בתוך גבולות
    כסף כמובן אינו "רשות".
    גם אם הכסף הגיע מדמי כיס או מבייביסיטר,
    אנחנו כהורים צריכים להיות הכתובת להתייעצות
    ובמסגרת הערכים של הבית.
    כמובן שנידרש לעיתים לגמישות בהוצאות בלתי צפויות,
    בדיוק כפי שיש חריגות מזמני השינה או החזרה הביתה.
    אבל בהתנהלות היומיומית חשוב שיהיה סדר.
    יש כאלה שנרתעים מהפתרון הזה
    כי הם מרגישים שבכך הם לכאורה חושפים את הילד למצב הכלכלי של הבית.
    האמת היא שאין לכך קשר.
    הילד מבין שיש מסגרת,
    בדיוק כפי שיש כללים בתחומים אחרים של החיים.
    הוא לומד שלא פועלים מתוך אימפולסיביות
    אלא מתוך שיקול דעת.
    וכשיום אחד הילד שלכם יעמוד בעצמו בתור במאפייה,
    השאלה לא תהיה אם הוא יודע בעל פה את מספר האשראי,
    אלא אם הוא יודע לקבל החלטה נכונה לפני שהוא שולף אותו.
    אשמח שתשתפו אותי כיצד אתם מתנהלים מול הילדים בנושא הכסף,
    והאם מצאתם נוסחה משלכם להעברת אחריות כלכלית.
    בהצלחה רבה!

    @יהודה-נפוסי אני חושב שזה יגרום לילד לרדוף אחרי כסף כטענת דוד גולדברג, ולדעתי זה מה שגורם לתופעה המבוזה שילדים ביום פורים אוספים כסף לעצמם ועוד בצורה מבוזה. (חוץ משהמושג נהמא דכיסופא נפרץ מעט בשנים האחרונות)

  • לדעתי מגיל ישיבה קטנה וסמינר (אחרי היסודי) טוב להתחיל עם דמי כיס בצורה כזאת או אחרת וזה מפתח את תחושת האחריות והמודעות אצל הילד.
    אחד מגדולי המשגיחים בדורנו שמוכר בחוכמת חייו וצידקותו אמר לי שזה השיטה לעניין הנ"ל וכך עשה עם ילדיו ולמיטב ידעתי אפילו בצורה קשוחה.
    תרבות השנור לא קשורה לזה זה בעיה מגזרית אצלינו לצערינו אם ילד רואה את אביו רץ לחלוקת שונות ומשונות כל השנה הוא מתחנך בהתאם.

  • לדעתי מגיל ישיבה קטנה וסמינר (אחרי היסודי) טוב להתחיל עם דמי כיס בצורה כזאת או אחרת וזה מפתח את תחושת האחריות והמודעות אצל הילד.
    אחד מגדולי המשגיחים בדורנו שמוכר בחוכמת חייו וצידקותו אמר לי שזה השיטה לעניין הנ"ל וכך עשה עם ילדיו ולמיטב ידעתי אפילו בצורה קשוחה.
    תרבות השנור לא קשורה לזה זה בעיה מגזרית אצלינו לצערינו אם ילד רואה את אביו רץ לחלוקת שונות ומשונות כל השנה הוא מתחנך בהתאם.

    @השומר ואז כשיש לו כסף... הוא לא ישאל אותך מה לעשות. לדעתי טוב יותר פשוט לדאוג לילדים

  • @השומר ואז כשיש לו כסף... הוא לא ישאל אותך מה לעשות. לדעתי טוב יותר פשוט לדאוג לילדים

    @מבין-עניין לא הבנתי אם הוא יבזבז את הקיצבה מה ישאר לו למה שצריך? אנחנו כמובן מדברים שזה כלי מסוים לחינוך למודעות לכסף וניהול לחנך צריך לעוד הרבה ענינים וכמובן בעוד כלים.

  • כשאתה נותן לילד תקציב קשיח משלו, אתה בעצם הופך אותו ל"מנהל כלכלי" קטן. במקום שהוא יחיה בתמימות של ילדות, שבה אבא ואמא הם הכתובת לכל דבר, הוא מתחיל לעסוק מגיל צעיר בחשבונאות ובחומריות: "כמה יש לי בקופה?", "האם שווה לי לקנות את זה?". זה מייצר אצל הילד פנקסנות ורדיפה סביב כסף, שהיא ההפך הגמור ממידת ההסתפקות במועט.

    הבעיה עם הילד במאפייה היא לא שיש לו את מספר האשראי, אלא חוסר הציות. החינוך האמיתי הוא לא ללמד את הילד לנהל כסף, אלא ללמד אותו לשמוע מההורים את המילה "לא" – ולקבל אותה בהבנה, גם בלי שיש לו ארנק פרטי בכיס.

    @דוד-גולדברג said:

    זה מייצר אצל הילד פנקסנות ורדיפה סביב כסף, שהיא ההפך הגמור ממידת ההסתפקות במועט

    ומה עם הילד בן 20/30/60 ששומע קורס בכלכלת המשפחה ומתחיל לנהל את הבית שלו כמו שאמר המרצה, אצלו זה לא גורם לאותו הדבר בדיוק?

  • אתה משווה בין ילד בן 12-18 {נניח זרקתי סתם מספרים כל מקרה לגופו . וכן בכוונה אני בפנים}
    לבין אדם בן 25 ?
    לא שאני חושב שביום אחד גדלים אבל ברור לי שהחיים מבגרים{ואגב עצמאות כלכלית זה אחד הדברים המבגרים-לטוב ולמוטב}

  • @מבין-עניין לא הבנתי אם הוא יבזבז את הקיצבה מה ישאר לו למה שצריך? אנחנו כמובן מדברים שזה כלי מסוים לחינוך למודעות לכסף וניהול לחנך צריך לעוד הרבה ענינים וכמובן בעוד כלים.

    @השומר אם תיגמר לו הקיצבה... הוא ילך לעבוד. במקרה הרע... יגנוב וד"ל.
    "מה שצריך" קונים ההורים. מה שצריך זה גם אופניים ונגן חדש (אתה גם צריך רכב חדש וחופשה ואישתך צריכה בגדים. גם לילד יש צרכים חוץ מבגדים וארוחת צהריים)
    והרווח הוא כפול
    1- הילד יודע שההורים דואגים לו באמת ולא מנהלים איתו מלחמה על הצרכים שלו. זו אהבה וקשר אחר לגמרי בין ההורים לילדים
    2- אין לו כסף לעשות איתו מה שבא לו. אם יהיה לו כסף ותחנך אותו לנהל כסף, המציאות מורה שהוא גם ילך לעבוד (כי ככה מנהלים כסף) כי הוא צריך עוד... והוא יחליט גם מה לקנות ומה הוא "צריך". אז אל תתלונן אם הוא יקנה כמה דברים שממש לא ימצאו חן בעיניך. אתה חינכת אותו להתנהל עם כסף. אז ככה הוא מתנהל.

    ילדים לא צריכים להתחנך לנהל כספים. כסף זה לא משחק ילדים. זו עבודה למדריך חתנים (מקווה שאתה לא שולח אותו בגיל צעיר להדרכת חתנים וד"ל) או לתקופה שלפני החתונה

  • @השומר אם תיגמר לו הקיצבה... הוא ילך לעבוד. במקרה הרע... יגנוב וד"ל.
    "מה שצריך" קונים ההורים. מה שצריך זה גם אופניים ונגן חדש (אתה גם צריך רכב חדש וחופשה ואישתך צריכה בגדים. גם לילד יש צרכים חוץ מבגדים וארוחת צהריים)
    והרווח הוא כפול
    1- הילד יודע שההורים דואגים לו באמת ולא מנהלים איתו מלחמה על הצרכים שלו. זו אהבה וקשר אחר לגמרי בין ההורים לילדים
    2- אין לו כסף לעשות איתו מה שבא לו. אם יהיה לו כסף ותחנך אותו לנהל כסף, המציאות מורה שהוא גם ילך לעבוד (כי ככה מנהלים כסף) כי הוא צריך עוד... והוא יחליט גם מה לקנות ומה הוא "צריך". אז אל תתלונן אם הוא יקנה כמה דברים שממש לא ימצאו חן בעיניך. אתה חינכת אותו להתנהל עם כסף. אז ככה הוא מתנהל.

    ילדים לא צריכים להתחנך לנהל כספים. כסף זה לא משחק ילדים. זו עבודה למדריך חתנים (מקווה שאתה לא שולח אותו בגיל צעיר להדרכת חתנים וד"ל) או לתקופה שלפני החתונה

    @מבין-עניין אני אסביר ביתר הרחבה לדעתי (ודעת רבותי) אתה לוקח את הילד ועושה איתו שיחה של חשבון כל כמה חודשים או חצי שנה או שנה תלוי בגיל מחשבנים כמה הוא צריך לתקופה הקרובה שזה כולל נסיעות ביגוד פינוקים יציאות תשלומים שונים מוסיף לו 15% מרווח וזהו הוא יכול לקבל בבת אחת או לפי בקשה אבל את המספר הזה בפעם הבאה אם יש חובות והם מובנים אתה מכסה לו ודואג שיהיו יותר מרווחים ואם לא אתה יושב ומסביר לו מה עושים כשאין כסף ואיך פורסים את זה כמובן אתה לומד להכיר את צורכי הילד ונפשו ונותן ביד רחבה לפי העניין.
    יצא לעבוד או לא זה פרשייה אחרת צריך לחנך לערכיים בלי קשר לכסף וניהולו הדברים משתלבים בשכלו בהמשך.

  • ילד ואשראי זה סתם ככה לא טוב זה מעוות את תפיסת המציאות, אין חבר נאמן (בודאי לילד) מכסף מזומן.

  • @מבין-עניין אני אסביר ביתר הרחבה לדעתי (ודעת רבותי) אתה לוקח את הילד ועושה איתו שיחה של חשבון כל כמה חודשים או חצי שנה או שנה תלוי בגיל מחשבנים כמה הוא צריך לתקופה הקרובה שזה כולל נסיעות ביגוד פינוקים יציאות תשלומים שונים מוסיף לו 15% מרווח וזהו הוא יכול לקבל בבת אחת או לפי בקשה אבל את המספר הזה בפעם הבאה אם יש חובות והם מובנים אתה מכסה לו ודואג שיהיו יותר מרווחים ואם לא אתה יושב ומסביר לו מה עושים כשאין כסף ואיך פורסים את זה כמובן אתה לומד להכיר את צורכי הילד ונפשו ונותן ביד רחבה לפי העניין.
    יצא לעבוד או לא זה פרשייה אחרת צריך לחנך לערכיים בלי קשר לכסף וניהולו הדברים משתלבים בשכלו בהמשך.

    @השומר אשמח לקבל שמות מי הם רבותיך שמנחים כך. סתם מעניין. בתור אחד שמתעסק בחינוך, אני רואה בהתנהלות הזאת, אסון בלי שום גוזמה. ו'יצא לעבוד' זה ממש לא עניין אחר. זה העניין בול. "כסף" זה לא משחק ילדים נקודה. ההורים מספקים צרכים ולא מחלקים כסף.

  • אני לא חושב שילד אמור לנהל כספים
    שהוא מגיע לגיל ישיבה אז אני מביא לו דמי כיס שיתנהל איתם
    כמובן לישיבה קטנה סכום אחד ולישיבה גדולה סכום אחר לגבי תיכון לא חשבתי על זה עד היום
    כמובן מעבר לדמי כיס הקניות זה ההורים עושים
    ולא כל דבר צריך לקנות
    ילד צריך גם לשמוע שאת זה לא קונים בכלל או היום מכל מיני סיבות בין אם זה אל מתאים לנו ובין אם שאנחנו לא צריכים להיות הראשונים שמכניסים כל דבר הבית
    אני אישית אומר לבחורים שלי שאני מביא להם דמי כיס כיון שהם לומדים ולא מחפשים כסף

  • אני לא חושב שילד אמור לנהל כספים
    שהוא מגיע לגיל ישיבה אז אני מביא לו דמי כיס שיתנהל איתם
    כמובן לישיבה קטנה סכום אחד ולישיבה גדולה סכום אחר לגבי תיכון לא חשבתי על זה עד היום
    כמובן מעבר לדמי כיס הקניות זה ההורים עושים
    ולא כל דבר צריך לקנות
    ילד צריך גם לשמוע שאת זה לא קונים בכלל או היום מכל מיני סיבות בין אם זה אל מתאים לנו ובין אם שאנחנו לא צריכים להיות הראשונים שמכניסים כל דבר הבית
    אני אישית אומר לבחורים שלי שאני מביא להם דמי כיס כיון שהם לומדים ולא מחפשים כסף

    @בן-עליה מסכים עם כל מילה. (כסף לישיבה, זה צורך. הוא לא בבית) רק הייתי משנה "כיון שהם לומדים" ל"כיון שאני דואג לכם אבא שלכם ואני יודע שאתם צריכים כסף בישיבה" לא לומדים בשביל כסף!!!!

  • @מבין-עניין
    הכונה שלי היתה שהם לא מחפשים לעשות כסף מהצד אלא עסוקים בלימוד
    אבל ודאי שהנתינה היא בגלל שאנחנו דואגים להם וגם את זה הם שומעים ויודעים
    אבל תודה על ההערה

  • @מבין-עניין
    הכונה שלי היתה שהם לא מחפשים לעשות כסף מהצד אלא עסוקים בלימוד
    אבל ודאי שהנתינה היא בגלל שאנחנו דואגים להם וגם את זה הם שומעים ויודעים
    אבל תודה על ההערה

    @בן-עליה אני חושב שבדור שלנו התדרדרו לגמרי. כל "לימוד" מתומחר בכסף. צריך לעצור את זה. לא לומדים בשביל כסף

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    302 צפיות
    shimonS
    מצרף מאמר יפה בעניין ממליץ מאוד להצטרף לרשימת התפוצה https://safe-view-link.ravsend1.co.il/link?sqs=7e6a089b-7dd0-4fc0-9070-a3665070af99&msg=UJMMPNL&rcp=PKJCEJGH&lnk=aHR0cHM6Ly9nLWVjb25vbWljcy5jb20v&acc=REDDEHEG&lists=52412 מסמך חדש.pdf
  • 6 הצבעות
    1 פוסטים
    119 צפיות
    ד
    מה החוב שלנו באמת אומר עלינו? רמז: הרבה פחות ממה שחושבים. אנשים נלחצים מהמספר של החוב — אבל המספר כמעט לא משנה. הדבר החשוב באמת הוא היחס בין החוב לבין ההכנסה שלנו. אותו חוב בדיוק יכול להיות קליל עבור אדם אחד וכבד מאוד עבור אחר. בדיוק ככה הבנק מסתכל על משכנתא: לא רק כמה הדירה עולה, אלא האם היחס מאפשר לעמוד בהחזרים גם כשהחיים זזים. וזה נכון בכל מקום: במשקי בית, בעסקים ואפילו במדינות. הבעיה היא לא החוב — אלא כשאין מספיק הכנסה שתישען עליו. וזה מה שהופך משפחות בישראל לרגישות יותר לשינויים בריבית וליוקר המחיה. בסוף, יחס החוב הוא לא שיפוט. הוא פשוט מראה שמספר לנו את האמת על המצב שלנו. וכדאי שכל אחד ישאל: לא כמה אני חייב — אלא האם זה מתאים למה שאני מרוויח. לכן בתור התחלה כל משפחה צריך לבדוק מהו היחס בין החוב [משכנתא, הלוואות[בנקים,בני משפחה,גמ"ח] לבין כלל ההכנסות של המשפחה אם היחס בין החוב להכנסות הוא בסביבות 40 % זה אומר שאתם מאוזנים והלוואות שלקחתם הם ברמה סבירה.
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    318 צפיות
    פלוספ
    וזה בהחלט משפיע על קווים בסיסים כמו קל קו, ועוד קווי תוכן בסיסים, שאולי הולכים לעלות לנו כסף... אגב, ביטול הקישוריות הוא לא מהיום, כבר לפני יותר משנה זה התחיל לרדת בהדרגה, כל כמה חודשים עוד קצת ועוד קצת, עד שבמוצ"ש האחרון זה נגמר לגמרי...
  • 3 הצבעות
    5 פוסטים
    403 צפיות
    ס
    @רואה-את-הנולד אם אתה לא הולך לכל רופא שיש בקופה אלא הולך לרופא שביררת עליו וקיבלת המלצות טובות (וכן, יש כמה כאלו...) לא חושב שיש מה לחשוש.
  • השוואה בין קופות החולים - לא מה שחשבתי..

    כלכלת המשפחה
    10
    1 הצבעות
    10 פוסטים
    598 צפיות
    ניסן עציונינ
    @i90990 באופן אישי חשבתי לכתוב על הנושא לפני תקופה בקבוצה שלי ונמנעתי. בגלל שבריאות שווה קצת יותר מכסף. בגלל שהסל המשלים שונה מאד בכל קופה. בגלל שלרבים מאיתנו רופאים ספציפים מנהלים את התיק הרפואי וזה עלול לפגוע. בגלל שיש הבדל בין משפחה שמטפלת טיפולי שניים בפרטי, למשפחה שמשתמשת בקופה. בגלל שהפערים לא מספיק גדולים.