מה קורה כשהורים הופכים לכספומט?
כלכלת המשפחה
17
פוסטים
9
כותבים
127
צפיות
8
עוקבים
-
השבוע עמדתי בתור במאפייה.
לפניי עמד בחור צעיר.
כשהגיע תורו לשלם שאל את המוכר:
"אפשר להקריא מספר אשראי?".
המוכר הנהן, והנער שלף מהזיכרון מספר כרטיס אשראי מלא,
תוקף, שלוש ספרות ומספר זהות.
הוא לקח את השלל ויצא.
המקרה הזה אינו חריג.
פעמים רבות אני נתקל במשפחות שבהן לילדים יש גישה כמעט חופשית לאשראי.
ילדים ובני נוער מכירים את מספר הכרטיס בעל פה
ומשתמשים בו כאילו מדובר בכסף שאין לו סוף.
במקרים אחרים ההורים הופכים לכספומט:
יש צורך בהוצאה, לוחצים במקום הנכון והופ הכסף יוצא.
להורים שמנציחים את המצב הזה אני תמיד אומר:
הנזק לחשבון הבנק הוא כאין וכאפס לעומת הנזק החינוכי.
הבעיה האמיתית היא המסר שהילדים מקבלים;
הוצאות בלי בלמים ובלי הבנה שלכל מוצר יש מחיר בעולם האמיתי.
כאשר הילדים שלנו מתרגלים שכל רצון מתורגם מיידית לקנייה,
ושהארנק של אבא ואמא הוא משאב אינסופי,
מה בדיוק יכין אותם לעתיד?
לא פעם אני פוגש זוגות צעירים שמגיעים להדרכה בעקבות סחרור כלכלי
כבר בשנים הראשונות לנישואיהם.
כמובן שלא כל הקשיים מתחילים בילדות,
אך במקרים רבים אפשר לזהות הרגלים שנרכשו במשך שנים
והפכו לטבע שני.
מה באמת צריך ללמד?
לפני שאכתוב את הפתרון, אקדים שתמיד הייתה לי רתיעה מהמושג "חינוך פיננסי".
להבנתי, המושג "חינוך" הוא קדוש:
חינוך לתורה ויראת שמיים, לערכים ולמידות טובות.
הביטוי "חינוך פיננסי" נשמע לי לעיתים כמו מושג שיובא מעולמות אחרים.
יצא לי להשתתף בהרצאות מקצועיות בנושא,
שבהן נטען שילד בן שמונה צריך כבר לדעת להרוויח כסף בעצמו,
וילדה בת תשע להבין אינפלציה וריבית.
אני חושב אחרת.
ילדינו אינם צריכים להבין מהי ריבית בנק ישראל, ממה היא נגזרת
וכיצד אינפלציה משפיעה על השוק.
הם גם לא אמורים ללמוד כיצד לנהל תקציב מורכב.
אבל הם כן זקוקים להרגלים נכונים בהתנהלות היומיומית,
כאלה שייתנו להם את הכוחות לעמוד מול תרבות הצריכה
וחוסר החשיבה על השלכות של החלטות כספיות.
כוח הדוגמה האישית
ילד לומד פחות ממה שאנחנו אומרים לו
ויותר ממה שהוא רואה אותנו עושים.
כשהוא רואה הורים שמפגינים אחריות כלכלית,
מקפידים על יושרה בממון ולא מעגלים פינות,
הוא סופג שיעור לחיים.
כך גם לגבי ההבחנה בין "צורך" ל"רצון".
אין צורך להעביר את הילד סדנה מיוחדת.
הילד ילמד זאת מתוך הדוגמה האישית שלנו,
לאו דווקא משום שאין לנו,
אלא משום שזה מה שהערכים שלנו מכתיבים לנו.
זה החינוך הערכי הטוב ביותר שנוכל להעניק לו.
הכלי המעשי ביותר
וכאשר מבינים שהמטרה איננה להפוך את הילד למומחה לכלכלה
אלא לאדם אחראי,
אפשר לעבור לכלי המעשי ביותר שאני מכיר: דמי כיס.
מגדירים סכום קבוע עבור הוצאותיו האישיות של הילד,
אחת לשבוע או לחודש,
ומבהירים לו: "זה הסכום שלך, ואתה מחליט מה לעשות איתו".
ברגע שהסכום מוגבל, הילד מתחיל לחשוב.
הוא מנהל משא ומתן עם עצמו:
האם לקנות עכשיו או לחסוך למשהו משמעותי יותר?
זהו בדיוק המעבר מניהול של ההורים לניהול עצמי.
העיקרון הזה עובד מצוין גם בהוצאות גדולות יותר,
כמו קניית ביגוד לחגים.
במקום להיגרר לוויכוחים, מגדירים תקציב ברור.
הילד יכול לבחור אם לרכוש חליפה אחת יקרה
או כמה פריטים זולים יותר.
ברגע שהמסגרת קשיחה,
הוא מפסיק להתווכח עם ההורה
ומתחיל לחשב מסלול מול עצמו.
אחריות בתוך גבולות
כסף כמובן אינו "רשות".
גם אם הכסף הגיע מדמי כיס או מבייביסיטר,
אנחנו כהורים צריכים להיות הכתובת להתייעצות
ובמסגרת הערכים של הבית.
כמובן שנידרש לעיתים לגמישות בהוצאות בלתי צפויות,
בדיוק כפי שיש חריגות מזמני השינה או החזרה הביתה.
אבל בהתנהלות היומיומית חשוב שיהיה סדר.
יש כאלה שנרתעים מהפתרון הזה
כי הם מרגישים שבכך הם לכאורה חושפים את הילד למצב הכלכלי של הבית.
האמת היא שאין לכך קשר.
הילד מבין שיש מסגרת,
בדיוק כפי שיש כללים בתחומים אחרים של החיים.
הוא לומד שלא פועלים מתוך אימפולסיביות
אלא מתוך שיקול דעת.
וכשיום אחד הילד שלכם יעמוד בעצמו בתור במאפייה,
השאלה לא תהיה אם הוא יודע בעל פה את מספר האשראי,
אלא אם הוא יודע לקבל החלטה נכונה לפני שהוא שולף אותו.
אשמח שתשתפו אותי כיצד אתם מתנהלים מול הילדים בנושא הכסף,
והאם מצאתם נוסחה משלכם להעברת אחריות כלכלית.
בהצלחה רבה! -
כשאתה נותן לילד תקציב קשיח משלו, אתה בעצם הופך אותו ל"מנהל כלכלי" קטן. במקום שהוא יחיה בתמימות של ילדות, שבה אבא ואמא הם הכתובת לכל דבר, הוא מתחיל לעסוק מגיל צעיר בחשבונאות ובחומריות: "כמה יש לי בקופה?", "האם שווה לי לקנות את זה?". זה מייצר אצל הילד פנקסנות ורדיפה סביב כסף, שהיא ההפך הגמור ממידת ההסתפקות במועט.
הבעיה עם הילד במאפייה היא לא שיש לו את מספר האשראי, אלא חוסר הציות. החינוך האמיתי הוא לא ללמד את הילד לנהל כסף, אלא ללמד אותו לשמוע מההורים את המילה "לא" – ולקבל אותה בהבנה, גם בלי שיש לו ארנק פרטי בכיס.
-
מי שלא יכול לסמוך על הילד שלו שישתמש בכרטיס אשראי, שלא יתן לו אותו וגם לא את המספר. וכן, מותר להעיר...."ראיתי שהשתמשת... אני רואה הכל בחשבון. אני עובר עליו" בכל מקרה מציע לשחחר לילדים עד כמה שניתן. זה עדיף מלתת לילד להתנהל כלכלית לבד, ואז הוא יכול לעשות "מה שהוא רוצה" כי הכסף שלו והוא המנהל וההורים בכלל לא בעניין. תנו לו... ודעו גם לשים גבולות.
-
השבוע עמדתי בתור במאפייה.
לפניי עמד בחור צעיר.
כשהגיע תורו לשלם שאל את המוכר:
"אפשר להקריא מספר אשראי?".
המוכר הנהן, והנער שלף מהזיכרון מספר כרטיס אשראי מלא,
תוקף, שלוש ספרות ומספר זהות.
הוא לקח את השלל ויצא.
המקרה הזה אינו חריג.
פעמים רבות אני נתקל במשפחות שבהן לילדים יש גישה כמעט חופשית לאשראי.
ילדים ובני נוער מכירים את מספר הכרטיס בעל פה
ומשתמשים בו כאילו מדובר בכסף שאין לו סוף.
במקרים אחרים ההורים הופכים לכספומט:
יש צורך בהוצאה, לוחצים במקום הנכון והופ הכסף יוצא.
להורים שמנציחים את המצב הזה אני תמיד אומר:
הנזק לחשבון הבנק הוא כאין וכאפס לעומת הנזק החינוכי.
הבעיה האמיתית היא המסר שהילדים מקבלים;
הוצאות בלי בלמים ובלי הבנה שלכל מוצר יש מחיר בעולם האמיתי.
כאשר הילדים שלנו מתרגלים שכל רצון מתורגם מיידית לקנייה,
ושהארנק של אבא ואמא הוא משאב אינסופי,
מה בדיוק יכין אותם לעתיד?
לא פעם אני פוגש זוגות צעירים שמגיעים להדרכה בעקבות סחרור כלכלי
כבר בשנים הראשונות לנישואיהם.
כמובן שלא כל הקשיים מתחילים בילדות,
אך במקרים רבים אפשר לזהות הרגלים שנרכשו במשך שנים
והפכו לטבע שני.
מה באמת צריך ללמד?
לפני שאכתוב את הפתרון, אקדים שתמיד הייתה לי רתיעה מהמושג "חינוך פיננסי".
להבנתי, המושג "חינוך" הוא קדוש:
חינוך לתורה ויראת שמיים, לערכים ולמידות טובות.
הביטוי "חינוך פיננסי" נשמע לי לעיתים כמו מושג שיובא מעולמות אחרים.
יצא לי להשתתף בהרצאות מקצועיות בנושא,
שבהן נטען שילד בן שמונה צריך כבר לדעת להרוויח כסף בעצמו,
וילדה בת תשע להבין אינפלציה וריבית.
אני חושב אחרת.
ילדינו אינם צריכים להבין מהי ריבית בנק ישראל, ממה היא נגזרת
וכיצד אינפלציה משפיעה על השוק.
הם גם לא אמורים ללמוד כיצד לנהל תקציב מורכב.
אבל הם כן זקוקים להרגלים נכונים בהתנהלות היומיומית,
כאלה שייתנו להם את הכוחות לעמוד מול תרבות הצריכה
וחוסר החשיבה על השלכות של החלטות כספיות.
כוח הדוגמה האישית
ילד לומד פחות ממה שאנחנו אומרים לו
ויותר ממה שהוא רואה אותנו עושים.
כשהוא רואה הורים שמפגינים אחריות כלכלית,
מקפידים על יושרה בממון ולא מעגלים פינות,
הוא סופג שיעור לחיים.
כך גם לגבי ההבחנה בין "צורך" ל"רצון".
אין צורך להעביר את הילד סדנה מיוחדת.
הילד ילמד זאת מתוך הדוגמה האישית שלנו,
לאו דווקא משום שאין לנו,
אלא משום שזה מה שהערכים שלנו מכתיבים לנו.
זה החינוך הערכי הטוב ביותר שנוכל להעניק לו.
הכלי המעשי ביותר
וכאשר מבינים שהמטרה איננה להפוך את הילד למומחה לכלכלה
אלא לאדם אחראי,
אפשר לעבור לכלי המעשי ביותר שאני מכיר: דמי כיס.
מגדירים סכום קבוע עבור הוצאותיו האישיות של הילד,
אחת לשבוע או לחודש,
ומבהירים לו: "זה הסכום שלך, ואתה מחליט מה לעשות איתו".
ברגע שהסכום מוגבל, הילד מתחיל לחשוב.
הוא מנהל משא ומתן עם עצמו:
האם לקנות עכשיו או לחסוך למשהו משמעותי יותר?
זהו בדיוק המעבר מניהול של ההורים לניהול עצמי.
העיקרון הזה עובד מצוין גם בהוצאות גדולות יותר,
כמו קניית ביגוד לחגים.
במקום להיגרר לוויכוחים, מגדירים תקציב ברור.
הילד יכול לבחור אם לרכוש חליפה אחת יקרה
או כמה פריטים זולים יותר.
ברגע שהמסגרת קשיחה,
הוא מפסיק להתווכח עם ההורה
ומתחיל לחשב מסלול מול עצמו.
אחריות בתוך גבולות
כסף כמובן אינו "רשות".
גם אם הכסף הגיע מדמי כיס או מבייביסיטר,
אנחנו כהורים צריכים להיות הכתובת להתייעצות
ובמסגרת הערכים של הבית.
כמובן שנידרש לעיתים לגמישות בהוצאות בלתי צפויות,
בדיוק כפי שיש חריגות מזמני השינה או החזרה הביתה.
אבל בהתנהלות היומיומית חשוב שיהיה סדר.
יש כאלה שנרתעים מהפתרון הזה
כי הם מרגישים שבכך הם לכאורה חושפים את הילד למצב הכלכלי של הבית.
האמת היא שאין לכך קשר.
הילד מבין שיש מסגרת,
בדיוק כפי שיש כללים בתחומים אחרים של החיים.
הוא לומד שלא פועלים מתוך אימפולסיביות
אלא מתוך שיקול דעת.
וכשיום אחד הילד שלכם יעמוד בעצמו בתור במאפייה,
השאלה לא תהיה אם הוא יודע בעל פה את מספר האשראי,
אלא אם הוא יודע לקבל החלטה נכונה לפני שהוא שולף אותו.
אשמח שתשתפו אותי כיצד אתם מתנהלים מול הילדים בנושא הכסף,
והאם מצאתם נוסחה משלכם להעברת אחריות כלכלית.
בהצלחה רבה!@יהודה-נפוסי אני חושב שזה יגרום לילד לרדוף אחרי כסף כטענת דוד גולדברג, ולדעתי זה מה שגורם לתופעה המבוזה שילדים ביום פורים אוספים כסף לעצמם ועוד בצורה מבוזה. (חוץ משהמושג נהמא דכיסופא נפרץ מעט בשנים האחרונות)
-
לדעתי מגיל ישיבה קטנה וסמינר (אחרי היסודי) טוב להתחיל עם דמי כיס בצורה כזאת או אחרת וזה מפתח את תחושת האחריות והמודעות אצל הילד.
אחד מגדולי המשגיחים בדורנו שמוכר בחוכמת חייו וצידקותו אמר לי שזה השיטה לעניין הנ"ל וכך עשה עם ילדיו ולמיטב ידעתי אפילו בצורה קשוחה.
תרבות השנור לא קשורה לזה זה בעיה מגזרית אצלינו לצערינו אם ילד רואה את אביו רץ לחלוקת שונות ומשונות כל השנה הוא מתחנך בהתאם. -
לדעתי מגיל ישיבה קטנה וסמינר (אחרי היסודי) טוב להתחיל עם דמי כיס בצורה כזאת או אחרת וזה מפתח את תחושת האחריות והמודעות אצל הילד.
אחד מגדולי המשגיחים בדורנו שמוכר בחוכמת חייו וצידקותו אמר לי שזה השיטה לעניין הנ"ל וכך עשה עם ילדיו ולמיטב ידעתי אפילו בצורה קשוחה.
תרבות השנור לא קשורה לזה זה בעיה מגזרית אצלינו לצערינו אם ילד רואה את אביו רץ לחלוקת שונות ומשונות כל השנה הוא מתחנך בהתאם.@השומר ואז כשיש לו כסף... הוא לא ישאל אותך מה לעשות. לדעתי טוב יותר פשוט לדאוג לילדים
-
@השומר ואז כשיש לו כסף... הוא לא ישאל אותך מה לעשות. לדעתי טוב יותר פשוט לדאוג לילדים
@מבין-עניין לא הבנתי אם הוא יבזבז את הקיצבה מה ישאר לו למה שצריך? אנחנו כמובן מדברים שזה כלי מסוים לחינוך למודעות לכסף וניהול לחנך צריך לעוד הרבה ענינים וכמובן בעוד כלים.
-
כשאתה נותן לילד תקציב קשיח משלו, אתה בעצם הופך אותו ל"מנהל כלכלי" קטן. במקום שהוא יחיה בתמימות של ילדות, שבה אבא ואמא הם הכתובת לכל דבר, הוא מתחיל לעסוק מגיל צעיר בחשבונאות ובחומריות: "כמה יש לי בקופה?", "האם שווה לי לקנות את זה?". זה מייצר אצל הילד פנקסנות ורדיפה סביב כסף, שהיא ההפך הגמור ממידת ההסתפקות במועט.
הבעיה עם הילד במאפייה היא לא שיש לו את מספר האשראי, אלא חוסר הציות. החינוך האמיתי הוא לא ללמד את הילד לנהל כסף, אלא ללמד אותו לשמוע מההורים את המילה "לא" – ולקבל אותה בהבנה, גם בלי שיש לו ארנק פרטי בכיס.
-
@מבין-עניין לא הבנתי אם הוא יבזבז את הקיצבה מה ישאר לו למה שצריך? אנחנו כמובן מדברים שזה כלי מסוים לחינוך למודעות לכסף וניהול לחנך צריך לעוד הרבה ענינים וכמובן בעוד כלים.
@השומר אם תיגמר לו הקיצבה... הוא ילך לעבוד. במקרה הרע... יגנוב וד"ל.
"מה שצריך" קונים ההורים. מה שצריך זה גם אופניים ונגן חדש (אתה גם צריך רכב חדש וחופשה ואישתך צריכה בגדים. גם לילד יש צרכים חוץ מבגדים וארוחת צהריים)
והרווח הוא כפול
1- הילד יודע שההורים דואגים לו באמת ולא מנהלים איתו מלחמה על הצרכים שלו. זו אהבה וקשר אחר לגמרי בין ההורים לילדים
2- אין לו כסף לעשות איתו מה שבא לו. אם יהיה לו כסף ותחנך אותו לנהל כסף, המציאות מורה שהוא גם ילך לעבוד (כי ככה מנהלים כסף) כי הוא צריך עוד... והוא יחליט גם מה לקנות ומה הוא "צריך". אז אל תתלונן אם הוא יקנה כמה דברים שממש לא ימצאו חן בעיניך. אתה חינכת אותו להתנהל עם כסף. אז ככה הוא מתנהל.ילדים לא צריכים להתחנך לנהל כספים. כסף זה לא משחק ילדים. זו עבודה למדריך חתנים (מקווה שאתה לא שולח אותו בגיל צעיר להדרכת חתנים וד"ל) או לתקופה שלפני החתונה
-
@השומר אם תיגמר לו הקיצבה... הוא ילך לעבוד. במקרה הרע... יגנוב וד"ל.
"מה שצריך" קונים ההורים. מה שצריך זה גם אופניים ונגן חדש (אתה גם צריך רכב חדש וחופשה ואישתך צריכה בגדים. גם לילד יש צרכים חוץ מבגדים וארוחת צהריים)
והרווח הוא כפול
1- הילד יודע שההורים דואגים לו באמת ולא מנהלים איתו מלחמה על הצרכים שלו. זו אהבה וקשר אחר לגמרי בין ההורים לילדים
2- אין לו כסף לעשות איתו מה שבא לו. אם יהיה לו כסף ותחנך אותו לנהל כסף, המציאות מורה שהוא גם ילך לעבוד (כי ככה מנהלים כסף) כי הוא צריך עוד... והוא יחליט גם מה לקנות ומה הוא "צריך". אז אל תתלונן אם הוא יקנה כמה דברים שממש לא ימצאו חן בעיניך. אתה חינכת אותו להתנהל עם כסף. אז ככה הוא מתנהל.ילדים לא צריכים להתחנך לנהל כספים. כסף זה לא משחק ילדים. זו עבודה למדריך חתנים (מקווה שאתה לא שולח אותו בגיל צעיר להדרכת חתנים וד"ל) או לתקופה שלפני החתונה
@מבין-עניין אני אסביר ביתר הרחבה לדעתי (ודעת רבותי) אתה לוקח את הילד ועושה איתו שיחה של חשבון כל כמה חודשים או חצי שנה או שנה תלוי בגיל מחשבנים כמה הוא צריך לתקופה הקרובה שזה כולל נסיעות ביגוד פינוקים יציאות תשלומים שונים מוסיף לו 15% מרווח וזהו הוא יכול לקבל בבת אחת או לפי בקשה אבל את המספר הזה בפעם הבאה אם יש חובות והם מובנים אתה מכסה לו ודואג שיהיו יותר מרווחים ואם לא אתה יושב ומסביר לו מה עושים כשאין כסף ואיך פורסים את זה כמובן אתה לומד להכיר את צורכי הילד ונפשו ונותן ביד רחבה לפי העניין.
יצא לעבוד או לא זה פרשייה אחרת צריך לחנך לערכיים בלי קשר לכסף וניהולו הדברים משתלבים בשכלו בהמשך. -
ילד ואשראי זה סתם ככה לא טוב זה מעוות את תפיסת המציאות, אין חבר נאמן (בודאי לילד) מכסף מזומן.
-
@מבין-עניין אני אסביר ביתר הרחבה לדעתי (ודעת רבותי) אתה לוקח את הילד ועושה איתו שיחה של חשבון כל כמה חודשים או חצי שנה או שנה תלוי בגיל מחשבנים כמה הוא צריך לתקופה הקרובה שזה כולל נסיעות ביגוד פינוקים יציאות תשלומים שונים מוסיף לו 15% מרווח וזהו הוא יכול לקבל בבת אחת או לפי בקשה אבל את המספר הזה בפעם הבאה אם יש חובות והם מובנים אתה מכסה לו ודואג שיהיו יותר מרווחים ואם לא אתה יושב ומסביר לו מה עושים כשאין כסף ואיך פורסים את זה כמובן אתה לומד להכיר את צורכי הילד ונפשו ונותן ביד רחבה לפי העניין.
יצא לעבוד או לא זה פרשייה אחרת צריך לחנך לערכיים בלי קשר לכסף וניהולו הדברים משתלבים בשכלו בהמשך.@השומר אשמח לקבל שמות מי הם רבותיך שמנחים כך. סתם מעניין. בתור אחד שמתעסק בחינוך, אני רואה בהתנהלות הזאת, אסון בלי שום גוזמה. ו'יצא לעבוד' זה ממש לא עניין אחר. זה העניין בול. "כסף" זה לא משחק ילדים נקודה. ההורים מספקים צרכים ולא מחלקים כסף.
-
אני לא חושב שילד אמור לנהל כספים
שהוא מגיע לגיל ישיבה אז אני מביא לו דמי כיס שיתנהל איתם
כמובן לישיבה קטנה סכום אחד ולישיבה גדולה סכום אחר לגבי תיכון לא חשבתי על זה עד היום
כמובן מעבר לדמי כיס הקניות זה ההורים עושים
ולא כל דבר צריך לקנות
ילד צריך גם לשמוע שאת זה לא קונים בכלל או היום מכל מיני סיבות בין אם זה אל מתאים לנו ובין אם שאנחנו לא צריכים להיות הראשונים שמכניסים כל דבר הבית
אני אישית אומר לבחורים שלי שאני מביא להם דמי כיס כיון שהם לומדים ולא מחפשים כסף -
אני לא חושב שילד אמור לנהל כספים
שהוא מגיע לגיל ישיבה אז אני מביא לו דמי כיס שיתנהל איתם
כמובן לישיבה קטנה סכום אחד ולישיבה גדולה סכום אחר לגבי תיכון לא חשבתי על זה עד היום
כמובן מעבר לדמי כיס הקניות זה ההורים עושים
ולא כל דבר צריך לקנות
ילד צריך גם לשמוע שאת זה לא קונים בכלל או היום מכל מיני סיבות בין אם זה אל מתאים לנו ובין אם שאנחנו לא צריכים להיות הראשונים שמכניסים כל דבר הבית
אני אישית אומר לבחורים שלי שאני מביא להם דמי כיס כיון שהם לומדים ולא מחפשים כסף@בן-עליה מסכים עם כל מילה. (כסף לישיבה, זה צורך. הוא לא בבית) רק הייתי משנה "כיון שהם לומדים" ל"כיון שאני דואג לכם אבא שלכם ואני יודע שאתם צריכים כסף בישיבה" לא לומדים בשביל כסף!!!!
-
@מבין-עניין
הכונה שלי היתה שהם לא מחפשים לעשות כסף מהצד אלא עסוקים בלימוד
אבל ודאי שהנתינה היא בגלל שאנחנו דואגים להם וגם את זה הם שומעים ויודעים
אבל תודה על ההערה
Hello! It looks like you're interested in this conversation, but you don't have an account yet.
Getting fed up of having to scroll through the same posts each visit? When you register for an account, you'll always come back to exactly where you were before, and choose to be notified of new replies (either via email, or push notification). You'll also be able to save bookmarks and upvote posts to show your appreciation to other community members.
With your input, this post could be even better 💗
הרשמה התחברות
 { const baseUrl = 'https://www.google.co.il/search?q=site:forum.benakel.org'; const m = location.pathname.match(/^\/(topic|category)\/(\d+)/); const type = m ? m[1] : null; const id = m ? m[2] : null; let searchInput; function search(path = '') { const query = searchInput.value.trim(); if (query) { window.open(`${baseUrl}${path}%20${encodeURIComponent(query)}`, '_blank'); } } const buttons = {}; buttons.searchAll = { id: 'bb-search-all', label: `חיפוש ${type ? 'בכל הפורום' : ''}`, className: type ? 'btn-secondary' : 'btn-primary', callback: () => search() }; if (type === 'topic') { buttons.searchTopic = { label: 'חיפוש בנושא זה', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/topic/${id}`) }; } else if (type === 'category') { buttons.searchCategory = { label: 'חיפוש בקטגוריה זו', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/category/${id}`) }; } buttons.cancel = { label: 'ביטול', className: 'btn-default', 'data-bs-dismiss': 'modal' }; const dialog = bootbox.dialog({ title: '<div style="text-align:center;"><img src="/assets/uploads/system/site-logo.svg" width="80" alt="חיפוש בגוגל"></div>', message: '<input id="bb-inp" class="bootbox-input bootbox-input-text form-control" placeholder="הקלידו כדי לחפש בגוגל" autocomplete="off"/>', buttons, backdrop: true, show: true, onEscape: true }); dialog.on('shown.bs.modal', function () { searchInput = document.getElementById('bb-inp'); if (searchInput) { searchInput.focus(); searchInput.addEventListener('keydown', function (e) { if (e.key === 'Enter') { e.preventDefault(); const query = this.value.trim(); if (query) { search(); dialog.modal('hide'); } } else if (e.key === 'Escape') { e.preventDefault(); dialog.modal('hide'); } }); } const searchAllButton = document.getElementById('bb-search-all'); if (searchAllButton) { searchAllButton.title = 'לחצו על אנטר כדי לחפש'; } }); })(); void 0;){kind=link}