דילוג לתוכן

בצער רב נגנז: המדריך לנותני השירות שאין למי להדפיס אותו

  • אם הייתם שואלים אדם ברחוב לפני עשור מהו המדד לעסק מצליח,
    התשובה הייתה ברורה: שירות. הידיעה שיש מאחורי המוצר אבא ואמא, שיש מי שמקשיב, שמכוון ושייקח אחריות ביום סגריר.

    ההורים שלנו, ואולי גם אנחנו עד לא מזמן, ניהלו את הקניות שלהם על בסיס מערכות יחסים. אבא שלי, למשל, מעולם לא עשה סקר שוק מפרך. הוא פשוט נכנס לחנות, ואם המוכר היה נחמד, הגון והרגיש שהוא מכוון אותו בדיוק למה שהוא צריך – העסקה נסגרה. גם אם אבא ידע שבמרחק שלוש סמטאות משם אפשר למצוא את אותו מוצר בכמה שקלים פחות, הוא העדיף לזרום. הוא הבין שעל שקט נפשי ועל יחס אנושי משלמים, ושזה שווה כל שקל. גם אני, כשאני קונה מחשב, לא מחפש את המקום הכי זול בזאפ, אלא את המקום שבו אקבל את השירות הטוב ביותר.

    במשך שבועות התגלגל לי רעיון בראש.
    התיישבתי לכתוב מאמר מקיף המיועד לבעלי עסקים ונותני שירות חרדיים, במטרה להסביר להם איך שדרוג חווית הלקוח והשקעה ביחס אישי יכולים להזניק להם את המכירות ולהביא להם קהל עצום. חשבתי לעצמי כמה המידע הזה יכול להיות יעיל וקריטי עבורם.

    אבל אז עצרתי. נזכרתי במציאות.

    נזכרתי, למשל, בקניית המזגן האחרונה שלי. כשהתלבטתי איפה לקנות, כמעט כל מי שהתייעצתי איתו הצביע על כיוון אחד ברור: "סע לאושר עד, יש שם מזגן ב-700 שקלים". כולם ידעו לדקלם את המחיר, כולם ידעו איפה הכי זול.

    בסוף, החלטתי ללכת נגד הזרם. פניתי לחנות ותיקה, לאדם שמוכר מזגנים כבר עשרים שנה. שילמתי 300 שקלים יותר.
    בתמורה?
    קיבלתי הכוונה מדויקת לצרכים שלי, התקן שבת מובנה של 'משמרת השבת', אחריות ברורה, ואת כל חלקי החילוף המדויקים להתקנה. קניתי מוצר, אבל בעיקר קניתי את הידיעה שבעוד שנה, כשהמזגן יתחיל חלילה לנזול, יש לי למי להתקשר. לא הייתי צריך לפחד.

    אבל המקרה שלי הופך לאט לאט לחיזיון נדיר במחוזותינו.
    הבנתי שהציבור שלנו פיתח מיומנות מדהימה בלדלג על המתווכים ועל נותני השירות: אנחנו מעדיפים לקנות מצלמות וטלפונים במשנת יוסף,
    להזמין חלקי חילוף לרכב מעלי-אקספרס, ולרכוש בגדים משיין.

    הפכנו לאלופים בחיסכון נקודתי, אבל בדרך פירקנו את הערך החשוב ביותר של עולם המסחר: האומנות שבמתן השירות.

    המאמר שנגנז: כשהשוק לא רוצה לשלם
    כשעסק מבין שהלקוח מחפש רק את המחיר הנמוך ביותר בשורה התחתונה, אין לו שום תמריץ להשקיע בשירות. למה שבעל עסק ישקיע במערך תמיכה, ביחס אישי, או בליווי הלקוח לאחר הרכישה, אם בסוף הלקוח יעזוב אותו בשביל הפרש של כמה שקלים לטובת אתר סיני או רשת ענק אנונימית?

    באותו רגע שבו הבנתי את התופעה הזו במלוא עוצמתה, הבטתי בדף הוורד הפתוח שלפניי, ובצער רב – גנזתי את המאמר. הבנתי שאין שום צורך ללמד את בעלי העסקים איך לתת שירות, כיוון שהבעיה היא עמוקה הרבה יותר: השוק הצרכני הנוכחי שלנו פשוט לא רוצה לקבל אותו, או ליתר דיוק – לא מוכן לשלם עליו.

    כוח צרכני אמיתי וחכם הוא לא רק לדעת איפה הכי זול,
    אלא לדעת מתי נכון לשלם מעט יותר כדי לקבל הרבה יותר. כל עוד נמשיך לקדש רק את תג המחיר הנמוך ביותר ונוותר על הגב המקצועי, נמשיך לקבל מוצרים זולים בקופסאות סגורות – אך נצטרך להתרגל לחיות בעולם שבו המושג "שירות לקוחות" פשוט פס מן העולם.

  • ספציפית במוצרי חשמל גדולים כמו מקררים/תנורי/מכונות כביסה וכדומה
    אם ברור לך איזה דגם אתה רוצה - אז בגדול אין שום יתרון ללכת לחנות עם שירות מיוחד וכו', אלא פשוט לחפש באתרים (כמו זאפ, לאסטפרייס ,KSP וכו')את המחיר הזול (ותנאי התשלום) הזולים ביותר, כיוון שבלאו הכי כל השירות והאחריות הם של חברה חיצונית ולא של החנות

  • אם הייתם שואלים אדם ברחוב לפני עשור מהו המדד לעסק מצליח,
    התשובה הייתה ברורה: שירות. הידיעה שיש מאחורי המוצר אבא ואמא, שיש מי שמקשיב, שמכוון ושייקח אחריות ביום סגריר.

    ההורים שלנו, ואולי גם אנחנו עד לא מזמן, ניהלו את הקניות שלהם על בסיס מערכות יחסים. אבא שלי, למשל, מעולם לא עשה סקר שוק מפרך. הוא פשוט נכנס לחנות, ואם המוכר היה נחמד, הגון והרגיש שהוא מכוון אותו בדיוק למה שהוא צריך – העסקה נסגרה. גם אם אבא ידע שבמרחק שלוש סמטאות משם אפשר למצוא את אותו מוצר בכמה שקלים פחות, הוא העדיף לזרום. הוא הבין שעל שקט נפשי ועל יחס אנושי משלמים, ושזה שווה כל שקל. גם אני, כשאני קונה מחשב, לא מחפש את המקום הכי זול בזאפ, אלא את המקום שבו אקבל את השירות הטוב ביותר.

    במשך שבועות התגלגל לי רעיון בראש.
    התיישבתי לכתוב מאמר מקיף המיועד לבעלי עסקים ונותני שירות חרדיים, במטרה להסביר להם איך שדרוג חווית הלקוח והשקעה ביחס אישי יכולים להזניק להם את המכירות ולהביא להם קהל עצום. חשבתי לעצמי כמה המידע הזה יכול להיות יעיל וקריטי עבורם.

    אבל אז עצרתי. נזכרתי במציאות.

    נזכרתי, למשל, בקניית המזגן האחרונה שלי. כשהתלבטתי איפה לקנות, כמעט כל מי שהתייעצתי איתו הצביע על כיוון אחד ברור: "סע לאושר עד, יש שם מזגן ב-700 שקלים". כולם ידעו לדקלם את המחיר, כולם ידעו איפה הכי זול.

    בסוף, החלטתי ללכת נגד הזרם. פניתי לחנות ותיקה, לאדם שמוכר מזגנים כבר עשרים שנה. שילמתי 300 שקלים יותר.
    בתמורה?
    קיבלתי הכוונה מדויקת לצרכים שלי, התקן שבת מובנה של 'משמרת השבת', אחריות ברורה, ואת כל חלקי החילוף המדויקים להתקנה. קניתי מוצר, אבל בעיקר קניתי את הידיעה שבעוד שנה, כשהמזגן יתחיל חלילה לנזול, יש לי למי להתקשר. לא הייתי צריך לפחד.

    אבל המקרה שלי הופך לאט לאט לחיזיון נדיר במחוזותינו.
    הבנתי שהציבור שלנו פיתח מיומנות מדהימה בלדלג על המתווכים ועל נותני השירות: אנחנו מעדיפים לקנות מצלמות וטלפונים במשנת יוסף,
    להזמין חלקי חילוף לרכב מעלי-אקספרס, ולרכוש בגדים משיין.

    הפכנו לאלופים בחיסכון נקודתי, אבל בדרך פירקנו את הערך החשוב ביותר של עולם המסחר: האומנות שבמתן השירות.

    המאמר שנגנז: כשהשוק לא רוצה לשלם
    כשעסק מבין שהלקוח מחפש רק את המחיר הנמוך ביותר בשורה התחתונה, אין לו שום תמריץ להשקיע בשירות. למה שבעל עסק ישקיע במערך תמיכה, ביחס אישי, או בליווי הלקוח לאחר הרכישה, אם בסוף הלקוח יעזוב אותו בשביל הפרש של כמה שקלים לטובת אתר סיני או רשת ענק אנונימית?

    באותו רגע שבו הבנתי את התופעה הזו במלוא עוצמתה, הבטתי בדף הוורד הפתוח שלפניי, ובצער רב – גנזתי את המאמר. הבנתי שאין שום צורך ללמד את בעלי העסקים איך לתת שירות, כיוון שהבעיה היא עמוקה הרבה יותר: השוק הצרכני הנוכחי שלנו פשוט לא רוצה לקבל אותו, או ליתר דיוק – לא מוכן לשלם עליו.

    כוח צרכני אמיתי וחכם הוא לא רק לדעת איפה הכי זול,
    אלא לדעת מתי נכון לשלם מעט יותר כדי לקבל הרבה יותר. כל עוד נמשיך לקדש רק את תג המחיר הנמוך ביותר ונוותר על הגב המקצועי, נמשיך לקבל מוצרים זולים בקופסאות סגורות – אך נצטרך להתרגל לחיות בעולם שבו המושג "שירות לקוחות" פשוט פס מן העולם.

    @דוד-גולדברג said:

    הבנתי שהציבור שלנו פיתח מיומנות מדהימה בלדלג על המתווכים ועל נותני השירות:

    אתה לא באמת חושב שאושר עד התחילו למכור טלפונים, רכבים וכו' וכו' רק בשביל הציבור החרדי,
    זו תופעה שכבר קיימת בכל המדינה שהציבור החרדי - חלק ממנה.

  • אם הייתם שואלים אדם ברחוב לפני עשור מהו המדד לעסק מצליח,
    התשובה הייתה ברורה: שירות. הידיעה שיש מאחורי המוצר אבא ואמא, שיש מי שמקשיב, שמכוון ושייקח אחריות ביום סגריר.

    ההורים שלנו, ואולי גם אנחנו עד לא מזמן, ניהלו את הקניות שלהם על בסיס מערכות יחסים. אבא שלי, למשל, מעולם לא עשה סקר שוק מפרך. הוא פשוט נכנס לחנות, ואם המוכר היה נחמד, הגון והרגיש שהוא מכוון אותו בדיוק למה שהוא צריך – העסקה נסגרה. גם אם אבא ידע שבמרחק שלוש סמטאות משם אפשר למצוא את אותו מוצר בכמה שקלים פחות, הוא העדיף לזרום. הוא הבין שעל שקט נפשי ועל יחס אנושי משלמים, ושזה שווה כל שקל. גם אני, כשאני קונה מחשב, לא מחפש את המקום הכי זול בזאפ, אלא את המקום שבו אקבל את השירות הטוב ביותר.

    במשך שבועות התגלגל לי רעיון בראש.
    התיישבתי לכתוב מאמר מקיף המיועד לבעלי עסקים ונותני שירות חרדיים, במטרה להסביר להם איך שדרוג חווית הלקוח והשקעה ביחס אישי יכולים להזניק להם את המכירות ולהביא להם קהל עצום. חשבתי לעצמי כמה המידע הזה יכול להיות יעיל וקריטי עבורם.

    אבל אז עצרתי. נזכרתי במציאות.

    נזכרתי, למשל, בקניית המזגן האחרונה שלי. כשהתלבטתי איפה לקנות, כמעט כל מי שהתייעצתי איתו הצביע על כיוון אחד ברור: "סע לאושר עד, יש שם מזגן ב-700 שקלים". כולם ידעו לדקלם את המחיר, כולם ידעו איפה הכי זול.

    בסוף, החלטתי ללכת נגד הזרם. פניתי לחנות ותיקה, לאדם שמוכר מזגנים כבר עשרים שנה. שילמתי 300 שקלים יותר.
    בתמורה?
    קיבלתי הכוונה מדויקת לצרכים שלי, התקן שבת מובנה של 'משמרת השבת', אחריות ברורה, ואת כל חלקי החילוף המדויקים להתקנה. קניתי מוצר, אבל בעיקר קניתי את הידיעה שבעוד שנה, כשהמזגן יתחיל חלילה לנזול, יש לי למי להתקשר. לא הייתי צריך לפחד.

    אבל המקרה שלי הופך לאט לאט לחיזיון נדיר במחוזותינו.
    הבנתי שהציבור שלנו פיתח מיומנות מדהימה בלדלג על המתווכים ועל נותני השירות: אנחנו מעדיפים לקנות מצלמות וטלפונים במשנת יוסף,
    להזמין חלקי חילוף לרכב מעלי-אקספרס, ולרכוש בגדים משיין.

    הפכנו לאלופים בחיסכון נקודתי, אבל בדרך פירקנו את הערך החשוב ביותר של עולם המסחר: האומנות שבמתן השירות.

    המאמר שנגנז: כשהשוק לא רוצה לשלם
    כשעסק מבין שהלקוח מחפש רק את המחיר הנמוך ביותר בשורה התחתונה, אין לו שום תמריץ להשקיע בשירות. למה שבעל עסק ישקיע במערך תמיכה, ביחס אישי, או בליווי הלקוח לאחר הרכישה, אם בסוף הלקוח יעזוב אותו בשביל הפרש של כמה שקלים לטובת אתר סיני או רשת ענק אנונימית?

    באותו רגע שבו הבנתי את התופעה הזו במלוא עוצמתה, הבטתי בדף הוורד הפתוח שלפניי, ובצער רב – גנזתי את המאמר. הבנתי שאין שום צורך ללמד את בעלי העסקים איך לתת שירות, כיוון שהבעיה היא עמוקה הרבה יותר: השוק הצרכני הנוכחי שלנו פשוט לא רוצה לקבל אותו, או ליתר דיוק – לא מוכן לשלם עליו.

    כוח צרכני אמיתי וחכם הוא לא רק לדעת איפה הכי זול,
    אלא לדעת מתי נכון לשלם מעט יותר כדי לקבל הרבה יותר. כל עוד נמשיך לקדש רק את תג המחיר הנמוך ביותר ונוותר על הגב המקצועי, נמשיך לקבל מוצרים זולים בקופסאות סגורות – אך נצטרך להתרגל לחיות בעולם שבו המושג "שירות לקוחות" פשוט פס מן העולם.

    @דוד-גולדברג
    אילו הפער היה רק של 300 שקל אולי אתה צודק.
    הפער לרוב מגיע לכחצי מחיר.
    חוץ מזה שיש למי לפנות (פשוט יותר מורכב, אבל יש).
    ובמקום לכתוב מדריך לנותני שירות היית צריך לכתוב להם מדריך לפני עשור לא להגזים במחירים כי בסוף יקום מישהו ויבלע את הנתח שוק שלהם.
    מה נראה לך יקרה בשוק הפאות למשל עוד כמה שנים???
    ברור שיקום מישהו שייבא מאותה סינית את אותו שיער וימכור אותו ב90 אחוז פחות.
    ומי לדעתך אשם בכך שהפאניות יהיו בלי עבודה? הן בעצמן!!!
    כמובן שזה רק דוגמא, אבל בהחלט יכולה להתגשם.

  • אם הייתם שואלים אדם ברחוב לפני עשור מהו המדד לעסק מצליח,
    התשובה הייתה ברורה: שירות. הידיעה שיש מאחורי המוצר אבא ואמא, שיש מי שמקשיב, שמכוון ושייקח אחריות ביום סגריר.

    ההורים שלנו, ואולי גם אנחנו עד לא מזמן, ניהלו את הקניות שלהם על בסיס מערכות יחסים. אבא שלי, למשל, מעולם לא עשה סקר שוק מפרך. הוא פשוט נכנס לחנות, ואם המוכר היה נחמד, הגון והרגיש שהוא מכוון אותו בדיוק למה שהוא צריך – העסקה נסגרה. גם אם אבא ידע שבמרחק שלוש סמטאות משם אפשר למצוא את אותו מוצר בכמה שקלים פחות, הוא העדיף לזרום. הוא הבין שעל שקט נפשי ועל יחס אנושי משלמים, ושזה שווה כל שקל. גם אני, כשאני קונה מחשב, לא מחפש את המקום הכי זול בזאפ, אלא את המקום שבו אקבל את השירות הטוב ביותר.

    במשך שבועות התגלגל לי רעיון בראש.
    התיישבתי לכתוב מאמר מקיף המיועד לבעלי עסקים ונותני שירות חרדיים, במטרה להסביר להם איך שדרוג חווית הלקוח והשקעה ביחס אישי יכולים להזניק להם את המכירות ולהביא להם קהל עצום. חשבתי לעצמי כמה המידע הזה יכול להיות יעיל וקריטי עבורם.

    אבל אז עצרתי. נזכרתי במציאות.

    נזכרתי, למשל, בקניית המזגן האחרונה שלי. כשהתלבטתי איפה לקנות, כמעט כל מי שהתייעצתי איתו הצביע על כיוון אחד ברור: "סע לאושר עד, יש שם מזגן ב-700 שקלים". כולם ידעו לדקלם את המחיר, כולם ידעו איפה הכי זול.

    בסוף, החלטתי ללכת נגד הזרם. פניתי לחנות ותיקה, לאדם שמוכר מזגנים כבר עשרים שנה. שילמתי 300 שקלים יותר.
    בתמורה?
    קיבלתי הכוונה מדויקת לצרכים שלי, התקן שבת מובנה של 'משמרת השבת', אחריות ברורה, ואת כל חלקי החילוף המדויקים להתקנה. קניתי מוצר, אבל בעיקר קניתי את הידיעה שבעוד שנה, כשהמזגן יתחיל חלילה לנזול, יש לי למי להתקשר. לא הייתי צריך לפחד.

    אבל המקרה שלי הופך לאט לאט לחיזיון נדיר במחוזותינו.
    הבנתי שהציבור שלנו פיתח מיומנות מדהימה בלדלג על המתווכים ועל נותני השירות: אנחנו מעדיפים לקנות מצלמות וטלפונים במשנת יוסף,
    להזמין חלקי חילוף לרכב מעלי-אקספרס, ולרכוש בגדים משיין.

    הפכנו לאלופים בחיסכון נקודתי, אבל בדרך פירקנו את הערך החשוב ביותר של עולם המסחר: האומנות שבמתן השירות.

    המאמר שנגנז: כשהשוק לא רוצה לשלם
    כשעסק מבין שהלקוח מחפש רק את המחיר הנמוך ביותר בשורה התחתונה, אין לו שום תמריץ להשקיע בשירות. למה שבעל עסק ישקיע במערך תמיכה, ביחס אישי, או בליווי הלקוח לאחר הרכישה, אם בסוף הלקוח יעזוב אותו בשביל הפרש של כמה שקלים לטובת אתר סיני או רשת ענק אנונימית?

    באותו רגע שבו הבנתי את התופעה הזו במלוא עוצמתה, הבטתי בדף הוורד הפתוח שלפניי, ובצער רב – גנזתי את המאמר. הבנתי שאין שום צורך ללמד את בעלי העסקים איך לתת שירות, כיוון שהבעיה היא עמוקה הרבה יותר: השוק הצרכני הנוכחי שלנו פשוט לא רוצה לקבל אותו, או ליתר דיוק – לא מוכן לשלם עליו.

    כוח צרכני אמיתי וחכם הוא לא רק לדעת איפה הכי זול,
    אלא לדעת מתי נכון לשלם מעט יותר כדי לקבל הרבה יותר. כל עוד נמשיך לקדש רק את תג המחיר הנמוך ביותר ונוותר על הגב המקצועי, נמשיך לקבל מוצרים זולים בקופסאות סגורות – אך נצטרך להתרגל לחיות בעולם שבו המושג "שירות לקוחות" פשוט פס מן העולם.

    @דוד-גולדברג המציאות היום שאפשר להשיג הרבה מוצרים של מותגים מפורסמים
    במחיר הרבה יותר זול מחנות רגילה וקח לדוגמא את העגלת תינוקות מהמכירה השכונתית והמקררים והמיקסרים והמעבדי מזון שמכרו שם
    כך שגם אם יתקלקל מוצר אחד יצא שחסכנו כסף

  • ארגון בנקלא ארגון בנקל פיצל נושא זה ב

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    189 צפיות
    ב
    קח בחשבון שזה דברים שאפשר לבדוק אני מכיר כאלו בקורונה שקיבלו מענקים ואח"כ היו צריכים להחזיר עם ריבית
  • 11 הצבעות
    2 פוסטים
    260 צפיות
    איציק התותחא
    השקל שמעבר ל"פתיחת הדלת" בטור הקודם שברנו את האשליה המסוכנת של ה"חודשיים עבודה". עכשיו נגיע ישר לעיקר כי כאן נמצא ההבדל בין מי שרק שורד לבין מי שבאמת בונה חיים כלכליים. אני תמיד אומר ללקוחותי גם העסקיים וגם הפרטיים ברגע שסגרת את פתיחת הדלת של החודש, כל שקל נוסף הוא שלך. נקי. אמיתי. בלי מיסים סמויים של החיים. תיקחו את הדוגמא מהטור הקודם, הכנסה 5,000 ₪, הוצאות מחיה 4,500 ₪. עד 4,500 ₪ אתה עבדת רק כדי לא ליפול. כל השקלים האלה הם עבודה בשביל הבנק, המשכיר, החשמל ועבור יש חסד/אשר עד/רמי לוי. אבל מהשקל ה 4,501 זה השקל הראשון שלך. זה הכסף שיכול להתחיל לבנות לך עתיד. ועכשיו תעבירו את זה לעסק, אתה גאה במחזור של 50,000 ₪ בחודש. אבל אם שכירות, ארנונה, חשמל, משכורות, ספקים, פרסום וכל ההוצאות הקבועות אוכלות 48,000 ₪ =לא הרווחת כלום. עבדת חודש שלם רק כדי שהעסק יישאר פתוח. רק השקלים שמעבר ל 48,000 ₪ הם רווח נקי. רק הם נספרים באמת. השקל הזה, השקל שמעבר לפתיחת הדלת, הוא השקל החשוב, החזק והיקר ביותר בכל חודש. רוב האנשים מתמכרים למספר הגדול, להכנסה הגולמית, למחזור, ל"וואו". המצליחנים האמיתיים מתמקדים אך ורק בשקלים שנותרים אחרי שסגרו את הדלת. הלקח שכדאי לקחת הביתה, תדע בדיוק מהו סף פתיחת הדלת שלך. ואז תשנה את כל השאלות שלך, לא "איך אני מגדיל הכנסה?" אלא "איך אני מגדיל כמה שיותר את השקלים שמעבר לקו הזה?" כי שם ורק שם מתחיל החופש והשקט הנפשי.
  • 0 הצבעות
    7 פוסטים
    410 צפיות
    Y
    משפחתון.pdf
  • המדריך להעלאת דירוג האשראי

    כלכלת המשפחה דירוג אשראי
    11
    2
    7 הצבעות
    11 פוסטים
    705 צפיות
    אבי ר.א
    @בן-עליה אם אתה מאשר להם לבדוק את הדירוג שלך זה עלול להוריד, אם כי אני חושב שלא מוריד פעמים בודדות כי זה הגיוני, אלא אחד שמנסה ללוות מהרבה מקומות. לא ידוע לי שכרטיסי אשראי מוריד בדירוג, אבל אם כן זה לא משנה של מה ולמה.
  • 3 הצבעות
    14 פוסטים
    710 צפיות
    ס
    @כותב-רק-מה-שיודע כתב בהמדריך המלא לחיסכון בעלויות הריבית להלוואות רכב.: או שהם לא יכולים בכלל, והם עושים מאמצים לגמור את החודש בצורה כזאת או אחרת. אם כוונתך שתפקיד המאמנים לגרום לאנשים לקרוע את עצמם בהחזר חודשי שבעיקרון הם לא יכולים לעמוד בו אז בעיניי זו עצת אחיתופל... לא התכוונתי לומר שזה מה שהמאמנים גורמים להם לעשות. אלא שהם לוקחים על עצמם סכומים בלתי אפשריים, מכח הרצון/הכרח לקנות דירה, ובמקרה הטוב הם פונים אח"כ לעשות אימון כלכלי לטפל במצב שנוצר.