דילוג לתוכן

טורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד סוכות

  • לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא
    יש שם יותר מידי שאלות מציאותיות וכלכליות.
    בנוסף הכותרת מדברת על לקח מהסיפור, אני לא מצאתי שום לקח.

  • לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא
    יש שם יותר מידי שאלות מציאותיות וכלכליות.
    בנוסף הכותרת מדברת על לקח מהסיפור, אני לא מצאתי שום לקח.

    @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

  • @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

    @שששששש כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

    זה נראה כאילו הוא כותב מניסיון אישי,
    בדברי הסיכום הוא כותב שהוא לא עשה שום טעות,
    אז איזה לקח כלכלי יכול להיות מסיפור על אדם שלא עשה שום טעות??

  • אני אכתוב קצת מלמעלה,
    אין לי כרגע את העיתון מול העיניים,

    1. אין יועץ כלכלי שיגיד לבן אדם למכור את הדירה לפני שיש לו התרי בניה ביד, אם לא לפני שהוא גומר לבנות.
    2. איך על גג דירת 80 מטר אפשר לבנות דירה גדולה יותר?
    3. אם השכנים לא רוצים להרחיב לצדדים מה היתה הבעיה להוסיף חדרים על הגג?
    4. למה לא היה אפשר למכור חלק מהגג ובזה לממן את הוספת החדרים על חלקו האחר של הגג?
    5. לחילופין למה לא לבנות יחידה בנוסף להרחבה ואיתה לממן את המשכנתא?
    6. איזה יועץ כלכלי יתמוך בתוכנית כזאת בלי לעבור על הצעות המחיר של הקבלנים,
      ואם הוא עבר איך הוא לא ראה שכתוב שם מטבח ב5000??
    7. ושאלת השאלות מה בא הסיפור ללמד אותנו.
  • אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    @ישראל-גוטמן כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד סוכות:

    אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    כרגע אני לא מוצא את זה, אחפש.
    בגדול זה חומר מרתק מתלמיד חכם גדול שלא מרבה לדבר בצורה מודפסת (מעבר לשיעוריו בשבתות בשביל שלא יוקלט).

  • אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    @ישראל-גוטמן
    בהחלט היו שם דברים חשובים, והם קצת שונים ממה שהוא כתב בחודש ניסן בקובץ שיו"ל אצלם בקהילה. והובאו כאן באשכול אחר. שם הוא היה יותר חד השקפתית לכיוון הגמ"חים, ואילו ביתד הוא כן דיבר על השקעות.

  • אני אכתוב קצת מלמעלה,
    אין לי כרגע את העיתון מול העיניים,

    1. אין יועץ כלכלי שיגיד לבן אדם למכור את הדירה לפני שיש לו התרי בניה ביד, אם לא לפני שהוא גומר לבנות.
    2. איך על גג דירת 80 מטר אפשר לבנות דירה גדולה יותר?
    3. אם השכנים לא רוצים להרחיב לצדדים מה היתה הבעיה להוסיף חדרים על הגג?
    4. למה לא היה אפשר למכור חלק מהגג ובזה לממן את הוספת החדרים על חלקו האחר של הגג?
    5. לחילופין למה לא לבנות יחידה בנוסף להרחבה ואיתה לממן את המשכנתא?
    6. איזה יועץ כלכלי יתמוך בתוכנית כזאת בלי לעבור על הצעות המחיר של הקבלנים,
      ואם הוא עבר איך הוא לא ראה שכתוב שם מטבח ב5000??
    7. ושאלת השאלות מה בא הסיפור ללמד אותנו.

    @הקול-השפוי
    חזק מאוד

    חושב לי להביא קודם את המאמר הזה שאנשים יבינו על מה מדובר .

    בעיקר בשביל הנקודה העיקרית שציינת מה המסקנא המבוקשת מהסיפור הזה.

    שניתן להתנהל בצורה נכונה ולהיקלע לחובות?

    שיש אנשים טובים ובעלי גמחי"ם עם לב רחב שממש עוזרים לאנשים?

    שאין אפשרות בעולם לחשוב על הגדלת הכנסות [או של העסק של האישה או של הבעל] רק ע"י צמצום בהוצאות או מכירת השטח שלך?

  • אין לי את המאמר, אנסה להשיג.

  • מישהו יכול לעלות את טורו של הרב אריה ליבוביץ ביתד [של סוכות], אני מעוניין לדון על המסקנות היוצאות מסיפור זה.

  • תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה

    אני מצטט

    נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל.
    ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה
    במחלה מסוכנת.
    עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב.
    אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל.

    וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה.

    אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות?

    נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול?

    ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?

נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    67 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 1 הצבעות
    3 פוסטים
    98 צפיות
    חופש כלכליח
    כל חברה או חנות שיחליטו שהם מפסיקים לעשות חשבון מה הם מכניסים מה הם מוצאים בעיקרון יכולים לעשות את זה ולא בטוח שהם יגיעו לפשיטת רגל אבל הסיכוי שהריוחיות שלהם תרד גבוה זה לא חובה אבל זה עוזר מאוד
  • 2 הצבעות
    1 פוסטים
    97 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    הכול התחיל בפקק אחד, רגיל לגמרי. כולם עומדים, מתקדמים מטר וחוזרים לעמוד. ואז פתאום אחד זז הצידה, נכנס לסמטה צדדית , ופתאום נעלם. תוך דקה הוא עקף את כולם. דרושים מובילים – מי שמוכן לא להסתפק בזרם, למצוא דרכים חדשות, ולקבוע את הקצב שלו. חשבתי על זה הרבה אחרי. יש אנשים כאלה – מובילים. לא מחכים שיזיזו אותם, לא מסתפקים בזרם. פשוט מחפשים דרך אחרת. בעולם הכלכלי זה נראה אחרת, אבל העיקרון זהה. יש את מי שמחכה למשכורת, ויש את מי שמתכנן מה יעשה איתה. יש את מי שמתלונן על יוקר המחיה, ויש את מי ששואל איך אפשר להגדיל הכנסה. המוביל לא בהכרח חכם יותר, הוא פשוט לא נגרר. הוא זה שקם בבוקר ואומר: הפעם אני קובע את הקצב. ואז קורה קסם קטן גם אם הדרך עוד לא ברורה, הוא פתאום רואה הזדמנויות שאחרים מפספסים. קורס השקעות, מיזם קטן, אפילו רעיון לחיסכון פשוט בבית. אבל הנגרר? הוא אומר ”אף אחד לא מצליח,“ אין מה לעשות,“ וממשיך בדיוק באותו מסלול פקוק. וזה לא רק בכסף.זה בתפיסה. מוביל קובע את הטון גם אם העולם סביבו מאחר להבין. מי שמוביל — מגדיר את הכיוון . מי שנגרר — פשוט מתרגל לעמוד במקום . תשאל את עצמך: האם אני נוסע, או רק נוסע אחרי? דרוש מוביל – מה אנחנו מחפשים: יוזמה: לא להסתפק במה שיש, למצוא דרכים חדשות. חשיבה עצמאית: לקבוע את הקצב ולא להישאר בזרם. ראיית הזדמנויות: להבחין במה שאחרים מפספסים. פעולה: להוציא רעיונות, חיסכון או מיזם לפועל. אמונה בעצמך: לדעת שאתה יכול ולהתחיל להתקדם עכשיו. אם אתה רוצה להיות חלק מהמובילים – חייג אליך או אליי ותתחיל להתקדם. כי אתה יכול.
  • 5 הצבעות
    9 פוסטים
    376 צפיות
    גיימרג
    @הקול-השפוי נכון ,רק בחסידויות זה התחיל כי הכל שם מגובש מלכתחילה.
  • 3 הצבעות
    5 פוסטים
    203 צפיות
    התותח זה אניה
    @י.-ויסבקר לכן ציינתי כתב במדד המחירים לצרכן- חודש יוני: חוץ ממקרים שזה ישתלם ללקוח