דילוג לתוכן

טורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד סוכות

  • מישהו יכול לעלות את טורו של הרב אריה ליבוביץ ביתד [של סוכות], אני מעוניין לדון על המסקנות היוצאות מסיפור זה.

  • אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

  • לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא
    יש שם יותר מידי שאלות מציאותיות וכלכליות.
    בנוסף הכותרת מדברת על לקח מהסיפור, אני לא מצאתי שום לקח.

  • לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא
    יש שם יותר מידי שאלות מציאותיות וכלכליות.
    בנוסף הכותרת מדברת על לקח מהסיפור, אני לא מצאתי שום לקח.

    @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

  • @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

    @שששששש כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    @הקול-השפוי כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד:

    לדעתי הסיפור לא היה ולא נברא

    בדרך כלל הסיפורים לא היו, העניין זה לעורר שלא יגיע לכאלו מקרים

    זה נראה כאילו הוא כותב מניסיון אישי,
    בדברי הסיכום הוא כותב שהוא לא עשה שום טעות,
    אז איזה לקח כלכלי יכול להיות מסיפור על אדם שלא עשה שום טעות??

  • אני אכתוב קצת מלמעלה,
    אין לי כרגע את העיתון מול העיניים,

    1. אין יועץ כלכלי שיגיד לבן אדם למכור את הדירה לפני שיש לו התרי בניה ביד, אם לא לפני שהוא גומר לבנות.
    2. איך על גג דירת 80 מטר אפשר לבנות דירה גדולה יותר?
    3. אם השכנים לא רוצים להרחיב לצדדים מה היתה הבעיה להוסיף חדרים על הגג?
    4. למה לא היה אפשר למכור חלק מהגג ובזה לממן את הוספת החדרים על חלקו האחר של הגג?
    5. לחילופין למה לא לבנות יחידה בנוסף להרחבה ואיתה לממן את המשכנתא?
    6. איזה יועץ כלכלי יתמוך בתוכנית כזאת בלי לעבור על הצעות המחיר של הקבלנים,
      ואם הוא עבר איך הוא לא ראה שכתוב שם מטבח ב5000??
    7. ושאלת השאלות מה בא הסיפור ללמד אותנו.
  • אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    @ישראל-גוטמן כתב בטורו של ר' אריה ליבוביץ ביתד סוכות:

    אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    כרגע אני לא מוצא את זה, אחפש.
    בגדול זה חומר מרתק מתלמיד חכם גדול שלא מרבה לדבר בצורה מודפסת (מעבר לשיעוריו בשבתות בשביל שלא יוקלט).

  • אשמח אם יוכלו להעלות גם את דבריו של הרב רובין מהר נוף שפוסרמו ביתד של החג לגבי ההשתדלות של אברכים בהשקעות לחתונות הילדים. שמעתי שיש שם דברים חשובים מאוד

    @ישראל-גוטמן
    בהחלט היו שם דברים חשובים, והם קצת שונים ממה שהוא כתב בחודש ניסן בקובץ שיו"ל אצלם בקהילה. והובאו כאן באשכול אחר. שם הוא היה יותר חד השקפתית לכיוון הגמ"חים, ואילו ביתד הוא כן דיבר על השקעות.

  • אני אכתוב קצת מלמעלה,
    אין לי כרגע את העיתון מול העיניים,

    1. אין יועץ כלכלי שיגיד לבן אדם למכור את הדירה לפני שיש לו התרי בניה ביד, אם לא לפני שהוא גומר לבנות.
    2. איך על גג דירת 80 מטר אפשר לבנות דירה גדולה יותר?
    3. אם השכנים לא רוצים להרחיב לצדדים מה היתה הבעיה להוסיף חדרים על הגג?
    4. למה לא היה אפשר למכור חלק מהגג ובזה לממן את הוספת החדרים על חלקו האחר של הגג?
    5. לחילופין למה לא לבנות יחידה בנוסף להרחבה ואיתה לממן את המשכנתא?
    6. איזה יועץ כלכלי יתמוך בתוכנית כזאת בלי לעבור על הצעות המחיר של הקבלנים,
      ואם הוא עבר איך הוא לא ראה שכתוב שם מטבח ב5000??
    7. ושאלת השאלות מה בא הסיפור ללמד אותנו.

    @הקול-השפוי
    חזק מאוד

    חושב לי להביא קודם את המאמר הזה שאנשים יבינו על מה מדובר .

    בעיקר בשביל הנקודה העיקרית שציינת מה המסקנא המבוקשת מהסיפור הזה.

    שניתן להתנהל בצורה נכונה ולהיקלע לחובות?

    שיש אנשים טובים ובעלי גמחי"ם עם לב רחב שממש עוזרים לאנשים?

    שאין אפשרות בעולם לחשוב על הגדלת הכנסות [או של העסק של האישה או של הבעל] רק ע"י צמצום בהוצאות או מכירת השטח שלך?

  • אין לי את המאמר, אנסה להשיג.

  • מישהו יכול לעלות את טורו של הרב אריה ליבוביץ ביתד [של סוכות], אני מעוניין לדון על המסקנות היוצאות מסיפור זה.

  • תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה

    אני מצטט

    נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל.
    ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה
    במחלה מסוכנת.
    עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב.
    אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל.

    וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה.

    אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות?

    נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול?

    ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?

נושאים מוצעים


  • 6 הצבעות
    1 פוסטים
    59 צפיות
    פלוספ
    במסגרת עבודתי ופגישותיי עם אברכים יקרים, יצא לי לשבת לא מעט על דפי חשבון הבנק. עברנו שורה אחר שורה, סעיף אחר סעיף. המטרה הייתה פשוטה: להבין לאן הכסף הולך, ואיך אפשר לחסוך. התובנה שעולה שוב ושוב מהמפגשים הללו היא כואבת אך פשוטה: אנשים פשוט לא שמים לב כמה הוצאות מיותרות מצטברות בשנה על דברים של מה בכך. "שקל לשקל מצטרף לחשבון גדול", וההוצאות הקטנות הללו מפעפעות ומרוקנות את החשבון בלי שנרגיש. כדי לעשות סדר בבלגן ולמנוע את זליגת הכספים הזו, יש כלל ברזל אחד שמנחה אותי בכל הוצאה משמעותית. זהו מבחן פשוט בן שלוש מילים שכל אחד חייב לשאול את עצמו לפני שהוא מוציא כרטיס אשראי (או המזומן...): נטל או נכס? העולם הכלכלי שלנו מתחלק בגדול לשני סוגי רכישות: • נכס: משהו שאתה קונה, והוא מכניס לך כסף או מייצר לך ערך כלכלי עתידי (משיא תשואה). • נטל: משהו שאתה קונה, ומאותו רגע הוא רק מוציא ממך כסף באופן קבוע. ניקח דוגמה נפוצה מאוד: רכישת רכב. מדובר בצורך לגיטימי לחלוטין. אבל לפני שרצים למגרש המכוניות, צריך לפרק את המניע. מאיפה נובע הרצון? אם הרצון מגיע מתוך רצון לנוחות, פינוק או "כיף" – זו זכותו של אדם, בתנאי שיש לו מקור מימון ברור ויציב לזה. למה? כי רכב הוא נטל מובהק. מעבר להוצאה הראשונית והכבדה על הקנייה, הרכב לא מפסיק "לאכול": ביטוחים, טסט, דלק, טיפולים, ירידת ערך ותיקונים בלתי צפויים. הוא שואב כסף מהעו"ש בכל חודש מחדש. אבל, אם אותו אדם בא ואומר: "אני חייב רכב כי אני מתפרנס איתו (עובד כסוכן, משלוחים, או שהרכב מאפשר לי להגיע למשרה שמכניסה לי משמעותית יותר)", כאן התמונה משתנה. הרכב הופך לנכס. הוא כלי שמביא איתו תשואה ומגדיל את ההכנסה. הכלל הזה נכון להכל. החל ממוצרי חשמל, דרך שדרוג של הבית, ועד למנויים חודשיים קטנים. כמעט כל דבר שאנחנו רוכשים הוא או נטל או נכס. בפעם הבאה שאתם עוברים על העו"ש, או עומדים בפני רכישה, תעצרו רגע. אל תסתכלו רק על המחיר שכתוב על התוויות. תשאלו את עצמכם: האם הדבר הזה הולך לעבוד בשבילי, או שאני הולך לעבוד בשבילו? החסכונות הגדולים באמת שלכם נמצאים בדיוק במקום שבו תגידו "לא" לנטל, ו"כן" לנכס. החוכמה האמיתית אינה רק להימנע מנטלים, אלא לדעת כיצד לנתב את המשאבים שלנו כך שהכסף יתחיל לעבוד עבורנו. אנו מכירים היטב את המושג "הקרן קיימת לו לעולם הבא והפירות בעולם הזה". להבדיל, גם בכלכלה – המטרה שלנו היא ליצור "קרן" (נכס) שתניב לנו "פירות" (הכנסה או חיסכון). כשמשפחה מחליטה לוותר על הוצאה שהיא נטל – נניח, ביטול מנוי מיותר, צמצום קניות ספונטניות, או דחיית רכישה של מכשיר יקר שלא באמת נחוץ – היא לא רק "חוסכת". היא מייצרת הון פנוי. אם לוקחים את אותם מאות שקלים שנחסכו בכל חודש ומפנים אותם לטובת חיסכון מניב, השקעה נכונה, או אפילו סגירת חובות מעיקים (שכן חוב הוא הנטל הכבד מכולם, באם יש שם ריבית) – הפכתם במו ידיכם זרם של "נטל" פוטנציאלי ל"נכס" ממשי. סיכום למעשה: אז איך מתרגמים את המאמר הזה לחיים עצמם? הנה שלוש פעולות פשוטות שאתם יכולים לעשות כבר בתחילת השבוע הקרוב: מבחן המרקר (שורה-שורה): הדפיסו את תדפיס העו"ש וחיוב האשראי של החודש האחרון. קחו שני טושים בצבעים שונים. צבע אחד לנכסים (הוצאות שמביאות ערך, בריאות, או פרנסה) וצבע שני לנטלים (הוצאות קבועות או משתנות שרק שואבות כסף ללא תועלת אמיתית). התוצאה מול העיניים תפתיע אתכם. חוק 24 השעות: לפני כל רכישה גדולה שאינה קיומית, קחו נשימה של 24 שעות. בזמן הזה, תשאלו את עצמכם את שאלת המפתח: האם המוצר הזה הולך לשרת אותי, או שאני הולך להשתעבד לתחזוקה ולתשלומים שלו? הגדרת "תקציב נוחות" מראש: מותר ליהנות ומותר שיהיו נטלים בחיים (כמו רכב לנוחות) – אבל רק אחרי שהגדרתם להם תקציב מוגדר מראש שלא פוגע בנכסים או בחיסכון שלכם. העו"ש שלנו הוא שיקוף של הבחירות שלנו. ברגע שנפסיק לקנות "נטלים" במסווה של "נכסים", נגלה שהדרך לרווחה כלכלית ולשקט נפשי קרובה הרבה יותר משחשבנו. אבל... רגע לפני שאתם רצים למחוק כל שורה בעו"ש, חשוב להבהיר נקודה קריטית: לא כל דבר בחיים נמדד רק במשקפיים של נכס או נטל כלכלי. לחם, חלב, גבינה, תרופות או בגד בסיסי לילד לחורף – אלו אינם נטלים. אלו צרכי חיים קיומיים. התורה מצווה עלינו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ומשפחה צריכה לחיות, לאכול ולהיות בריאה בנפש ובגוף. נכס או נטל נמדדים במרחב של הבחירה – במקום שבו אנחנו קונים מעבר לצורך האמיתי, במקום של המותרות, הפינוק או ה"מה יגידו". אל תצמצמו בלחם ובחלב של הילדים שלכם. תצמצמו בנטלים האמיתיים – אלו שיושבים בעו"ש, לא נותנים לכם שום ערך קיומי או רוחני, ורק לוקחים מכם את השקט הנפשי. ️ השורה התחתונה הכסף שלנו הוא משאב יקר שניתן לנו מאת השם כדי שנוכל לחיות ברווחה, ללמוד תורה ולגדל משפחה בנחת. כשאתם מנהלים אותו נכון, ומבחינים בין צורך אמיתי לבין נטל מיותר – אתם לא רק חוסכים כסף. אתם קונים לעצמכם את הנכס הכי גדול שיש: יישוב הדעת. [image: image_c3692084.jpg]
  • 11 הצבעות
    2 פוסטים
    342 צפיות
    פ
    דברים כדורבנות. אם כי יש לתת את הדעת על כך, שהשורש של אי החשיבה שדובר בו במאמר זה, מצמיח גם כן הוצאות שטותיות שאין שום בר דעת שמסכים אליהם, כמו ההוצאות על התזמורות בחתונה לזמרים כמעט בני עשרה, שמנגנים ושרים בצורה הפשוטה ביותר, וגובים הון תועפות, ועוד כהנה רבות, וכדי לממן את הבלים אלה, צריך לשבת בכולל כחצי שנה, או שתיים שלש משכורות של אשה שמתפרנסת בצורה סבירה וממוצעת.
  • 1 הצבעות
    41 פוסטים
    2k צפיות
    משקיע זהיר מידימ
    @השומר המנכל״ים צריכים להרוויח הם לא צריכים מכפילי רווח
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    160 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 4 הצבעות
    12 פוסטים
    1k צפיות
    ש
    @ניסן-עציוני כתב בחוברת כלכלה של קהילת בית השם, מומלץ לקרוא!: ומי שמעונין לבנות תוכנית לקהילה שלו מוזמן לעשות זאת עם גורמי מקצוע. ובעיקר פיקוח והסברה לטווח הארוך.