דילוג לתוכן

משל בקבוקי המים

כלכלת המשפחה
4 3 238 3
  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    פוסט זה נמחק!
  • @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

    @שמיל-שמיל כן בשמחה רבה

נושאים מוצעים


  • 7 הצבעות
    4 פוסטים
    367 צפיות
    א
    @השומר כתב במשלמים יותר מדי על המים? כך תחסכו אלפי שקלים בפעולה פשוטה: 7 קוב לנפש כוונתך לחודשיים הוא דיבר על 3.5 לחודש אין הבדל
  • 5 הצבעות
    1 פוסטים
    138 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    בתרפ״ו, הסוכה נבנתה מקרשים פשוטים, סכך ירוק מהשדות וקישוטים שגזרו הילדים מנייר צבעוני. האיש מתרפ״ו עבד קשה מהזריחה ועד השקיעה, וכשהגיע החג – ישב עם משפחתו בסוכה רעועה, אכל פת חמה ושר זמירות, והרגיש מלך. בתשפ״ו, הטלפון לא מפסיק לצלצל: שלום וברכה, מדבר כספא מבנק כסף קל… מגיעה לך הלוואה לחג עם ריבית חגיגה! האיש מתשפ״ו מחייך, מוציא עוד כרטיס אשראי מהארנק, וממהר לקנות תאורת לד נוצצת, סט כלים חדש ובדים מהודרים לדפנות. האיש מתרפ״ו מרים גבה: תגיד, מה כל זה? אצלנו הסוכה הייתה פשוטה, והלב היה שמח. אתה רוצה שמחת בית השואבה או שישאב ממך כל השמחה? האיש מתשפ״ו עונה בביטחון: יהיה בסדר… סמוך על סמוך… תמיד יש עוד הלוואה שתכסה את הקודמת. האיש מתרפ״ו מהנהן: בסוכות אנחנו זוכרים שהכל ארעי – גם הבית, גם הכסף. מי שחי על חובות – חי תמיד בסוכה מתנדנדת. ואתה יודע מה? מי שרוצה להגיע לפסח בלי קריסה, צריך להתחיל עכשיו." האיש מתשפ״ו מתבלבל: עכשיו? אבל פסח עוד חצי שנה… האיש מתרפ״ו מחייך: כן, עכשיו. תשים בצד כל חודש סכום קטן – עד פסח זה נהיה הרבה. תכתוב רשימה סגורה, אל תרדוף אחרי אשראי, ותחפש שמחה בפשטות. ואז מוסיף בקול תקיף יותר: אל תטעה – אנחנו לא בתרפ״ו. אתה חי בתשפ״ו, וזה בסדר. תחיה עם הנוחות, השפע והברכה, עם מה שיש היום. אבל תחיה מהכנסות שלך – לא מהחובות שלך. זו כל התורה. האיש מתשפ״ו שותק רגע, מביט בסוכתו המפוארת ובחשבונות המתרבים, ומבין: האור הגדול ביותר בסוכה לא בא מהפנסים החשמליים – אלא מהשקט שבלב, כשחיים מתוכנן ונכון. טיפים כלכליים מסוכות עד פסח קופה קטנה לפסח – להפריש כבר עכשיו סכום בכל חודש. עד פסח זה מצטבר לאלפי שקלים. לחיות מהכנסות, לא מהלוואות – אם אין כסף זמין, לא קונים. כרטיס אשראי זה לא הכנסה. רשימת קניות סגורה – לכתוב מראש מה חייבים לחג ולעמוד בזה. בלי עוד משהו קטן. ביטול סמוך על סמוך – אל תבנה על הלוואה שתכסה הלוואה. כל הוצאה – רק מתוך מה שנכנס. התחלה קטנה עכשיו = רווח גדול אחר כך – כל שקל שנחסך היום מונע ריבית ודאגות יקרות מחר.
  • 0 הצבעות
    48 פוסטים
    2k צפיות
    מתעניין 1מ
    @יהודי-גאה גם בכיר וגם BA
  • 1 הצבעות
    51 פוסטים
    2k צפיות
    בית שמשב
    @איש-קיש כתב ברכישת רכב הכי כלכלי - מהניילון/ליסינג/יד שניה/גרוטאה/דלק/חשמלי ?: אינסייד שורה תחתונה מנסיון אישי פחות חסכוני מגאז שהיא מאד מאד חסכונית מבחינת החברה בתנאי מעבדה אינסייט יותר חסכוני מג'אז, מה גם שיש לו מנוע 88 כ"ס לעומת 102 של הג'אז וצורה שטוחה שפחות מתנגדת לרוח מה שמביא לחיסכון. @טריידר מניסיוני האישי ושל עוד כמה אנשים בסביבתי אני מצטרף בחום להמלצה של @הקול-השפוי אני מחזיק הונדה אינסייט ומאוד מרוצה ב"ה התיקונים שלו בדר"כ זה רק בלאי סביר שיש בכל רכב והוא חסכוני (אצלי 1 ל16) בסביבות ה25 אל"ש אתה יכול למצוא משהו טוב בס"ד הזכירו כאן את הפריוס (שהיא בעיקרון קצת יותר חסכונית) אבל צריך לשים לב לסוללה שהולכת בדר"כ אחרי 250,000 ק"מ או 12 שנה המוקדם מבניהם ואז הפסדת את כל הדלק שחסכת... חוץ מזה שהמחיר הממוצע שלה יותר יקר בקצת מההונדה.
  • 2 הצבעות
    7 פוסטים
    267 צפיות
    פרנסה משמיםפ
    @דוד-גולדברג אני אחרי ששמעתי את המושג הזה זה שינה לי בהרבה את המאזן. (אמנם לא לכזה סיפור התכוונת אבל בטוח שזה גם מוסיף)