דילוג לתוכן

אשליית המלאי והשפע

כלכלת המשפחה
3 3 74 3
  • כשיש – משתמשים.
    גם אם זה לא באמת נחוץ .

    מלאי מגדיר שימוש !!
    הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
    שניים במחיר אחד.
    האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
    אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
    טוב שיהיה בבית.
    למחרת, כשפתחתי את הארון –
    הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
    אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
    אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
    אבל אז זה התחיל.
    פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
    אם יש אז למה לא להשתמש.
    הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
    החטיף הקודם.
    בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
    וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
    שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
    סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
    ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
    לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
    שיש קובע בשבילי.

    וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
    כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
    יותר.
    לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
    ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
    ופתאום סוף החודש מתקרב,
    והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
    עכשיו?
    מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
    רגעית,
    אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
    בנוחות מדומה
    בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
    פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
    אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
    ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
    אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
    אלא דווקא במקום המאוזן.
    במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
    זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
    כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
    וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
    ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
    אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
    מסגרת,
    כדאי לשאול:
    האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
    האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
    ממלא חלל פתוח?

  • כשיש – משתמשים.
    גם אם זה לא באמת נחוץ .

    מלאי מגדיר שימוש !!
    הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
    שניים במחיר אחד.
    האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
    אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
    טוב שיהיה בבית.
    למחרת, כשפתחתי את הארון –
    הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
    אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
    אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
    אבל אז זה התחיל.
    פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
    אם יש אז למה לא להשתמש.
    הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
    החטיף הקודם.
    בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
    וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
    שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
    סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
    ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
    לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
    שיש קובע בשבילי.

    וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
    כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
    יותר.
    לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
    ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
    ופתאום סוף החודש מתקרב,
    והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
    עכשיו?
    מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
    רגעית,
    אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
    בנוחות מדומה
    בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
    פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
    אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
    ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
    אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
    אלא דווקא במקום המאוזן.
    במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
    זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
    כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
    וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
    ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
    אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
    מסגרת,
    כדאי לשאול:
    האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
    האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
    ממלא חלל פתוח?

    @יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

  • @יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

    @שששששש כתב באשליית המלאי והשפע:

    הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

    נכון אבל השאלה גם כמה מקום יש בבית, (השטח של הדירה עולה הרבה...)
    וגם בזה צריך שלא יבוא למצב של וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.

    נ.ב. אני חושב שעיקר המסר הוא לגבי האשראי והמסגרת בבנק.

נושאים מוצעים


  • 13 הצבעות
    8 פוסטים
    305 צפיות
    ה
    @פלוס בדיוק בשביל זה נועד מסגרת אשראי
  • 6 הצבעות
    4 פוסטים
    183 צפיות
    א
    @משתמשת כתב באסור או מותר לקנות במבצעים? אסור או מותר לקחת הלוואות?: כשיש חגיגה ביש, אנחנו הולכים לאושר עד.... אותם מבצעים בלי להשתולל, בלי להתחייב, בלי להרגיש את שנאת ההפסד (טוב הגזמנו, לא אותם מבצעים בדיוק. אחרים.) בעבר באמת היה אותם מבצעים באושר עד, רק בפעם האחרונה היה רק חלק מועט, אלא שבד"כ גם בשפע ברכת השם יש אותם מבצעים. מה שחשוב לי בזה זה שגם מי שכן קונה במבצעים שידע שהוא לא צריך לעשות אשראי של יש בשביל החגיגות.
  • מה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?

    כלכלת המשפחה כלכלה נבונה
    14
    17 הצבעות
    14 פוסטים
    425 צפיות
    פשוט יהודיפ
    @הגיוני כתב במה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?: @פשוט-יהודי יפה מאד! זה מתחבר לאשכול שלי- "איפה תרויחו הכי הרבה כסף". שהמכנה המשותף- לקבל פרספקטיבה אחידה לכל ההוצאות ההשקעות ושאר פעולות פיננסיות, וכשמחשבים את זה ברמה החודשית- זה הכי ברור, לצייר את זה מול העינים ולהשוות. אהבתי! תודה!
  • 5 הצבעות
    14 פוסטים
    386 צפיות
    ה. שלמהה
    @קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות: הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם. הוא מרגיש גאון. "אני מרוויח מכל הכיוונים!" אבל בפנים, משהו התחיל להציק. כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק: "זה לא יעלה לי בזכאות?" הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף. היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה. ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?" הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…" ושתק. ופתאום הבין: ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת. שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת. למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני. שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר. אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים. הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד. ופתאום – לא קרה כלום. הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת. הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים. לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות. והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן. המסר? לא צריך לקפוץ בבת אחת. לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד. אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי. אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן. אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר. שלוימי? שלוימי השתחרר. הוא כבר לא סופר חלקי לגו. הוא בונה קומה נוספת. ומתי אתה משתחרר? וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב. ייש"כ החלק הראשון: להשתחרר מענק עבודה | הנחה במעון | הנחה בארנונה. האם זה באמת מועיל לך? או כובל אותך? שלוימי היה עילוי – עוד מהגן. בעוד שאר הילדים בחרו לגו לפי צבע, שלוימי שקל עלות-תועלת: "אם אקח שני חלקים גדולים – זה ייראה מרשים, אבל ייגמר מהר. אבל אם אקח שמונה חלקים קטנים – אקבל יותר זמן משחק וגם יותר שטח שליטה בגן!" בקיצור – הוא נולד עם מחשבון בראש. כשהתבגר, שלוימי הפך למומחה בזכויות. הוא לא למד באוניברסיטה – הוא למד את מדריך הזכאויות של ביטוח לאומי בעל פה. ידע בדיוק כמה מותר לו להרוויח כדי לקבל מענק עבודה. כמה אחוזי משרה אשתו יכולה לעבוד כדי לשמור על הנחה במעון. איך צריך התלוש להיראות בסוף שנה בשביל הארנונה, ואיך זה צריך להיראות בעת חישוב דמי לידה.
  • 6 הצבעות
    3 פוסטים
    319 צפיות
    קל זכותק
    אשמח לשמוע רשמים ממי שקיימו כינוסים כאלו בקהילה שלהם וכן מכאלו שמעונינים לקיים מה האתגרים שנתקלו בהם מה הדברים שהביאו תועלת וכו' אגב, עכשיו זה הזמן של הציבור לבקש מהעירייות בערים השונות לקיים כינוסים מסוג זה בבין הזמנים