אשליית המלאי והשפע
-
כשיש – משתמשים.
גם אם זה לא באמת נחוץ .מלאי מגדיר שימוש !!
הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
שניים במחיר אחד.
האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
טוב שיהיה בבית.
למחרת, כשפתחתי את הארון –
הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
אבל אז זה התחיל.
פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
אם יש אז למה לא להשתמש.
הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
החטיף הקודם.
בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
שיש קובע בשבילי.וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
יותר.
לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
ופתאום סוף החודש מתקרב,
והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
עכשיו?
מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
רגעית,
אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
בנוחות מדומה
בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
אלא דווקא במקום המאוזן.
במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
מסגרת,
כדאי לשאול:
האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
ממלא חלל פתוח? -
כשיש – משתמשים.
גם אם זה לא באמת נחוץ .מלאי מגדיר שימוש !!
הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
שניים במחיר אחד.
האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
טוב שיהיה בבית.
למחרת, כשפתחתי את הארון –
הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
אבל אז זה התחיל.
פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
אם יש אז למה לא להשתמש.
הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
החטיף הקודם.
בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
שיש קובע בשבילי.וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
יותר.
לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
ופתאום סוף החודש מתקרב,
והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
עכשיו?
מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
רגעית,
אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
בנוחות מדומה
בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
אלא דווקא במקום המאוזן.
במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
מסגרת,
כדאי לשאול:
האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
ממלא חלל פתוח?@יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
אבל העיקרון מובן ונכון -
@יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
אבל העיקרון מובן ונכון@שששששש כתב באשליית המלאי והשפע:
הכל נכון במוצרים שמתכלים,
אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
אבל העיקרון מובן ונכוןנכון אבל השאלה גם כמה מקום יש בבית, (השטח של הדירה עולה הרבה...)
וגם בזה צריך שלא יבוא למצב של וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.נ.ב. אני חושב שעיקר המסר הוא לגבי האשראי והמסגרת בבנק.