דילוג לתוכן

"קום ועשה"

הועבר כלכלת המשפחה
3 3 255 2
  • במשפחתינו מסתובב סיפור,
    על אחד הסבים. שאי שם בשנות השבעים, התעניין ברכישת קרקעות באזור פתח תקווה,
    הוצעו לו אז שני רעיונות, הראשונה קרקע זולה במיוחד באיזור גבול ב"ב, והשנייה יקרה יותר על כביש 40.
    אותו סב, קיבל את ההחלטה להתאמץ ולקנות את הקרקע היקרה יותר, אך מסובב כל הסיבות קבע, כי דווקא על הקרקע הזולה יבנו בעתיד מגדלי ב.ס.ר. והקרקע השנייה למרבה האכזבה, מושכרת כיום לפנצ'רייה.
    בהחלט סיפור עם ניחוח כבד של החמצה, שמלמד אותנו, שהכל מאיתו יתברך, ולנו אין שום אפשרות להשפיע על העתיד.
    אני מניח, שסיפורי חיזוק ישנם רבים שמספרים טוב ממני,
    אבל נקודה אחת אני כן רוצה ללמוד מהסיפור הזה, אז בתקופה בה נרכש אותו מגרש, לא היתה שום דרך לחזות את העתיד,
    לעומת זאת אני נתקל רבות ביהודים יקרים, שאמנם לא יכולים לחזות את העתיד, אבל כן מבינים שבדרך הטבע, טיפול נכון בקרן הפנסיה, או חסכון והשקעה מוקדמת לחתונות הילדים, יועילו להם רבות.
    ואכן הם חקרו את העניין, וכבר יודעים לצטט תשואות עבר של מדדים נבחרים, להבדיל בין מנוטרלת מט"ח לכזו שלא וכו'.
    ובפועל כלום לא קורה, חולפים להם חודשים ושנים, אבל הכל נשאר נייעס בכולל.
    הדרכה הם לא צריכים, חלקם מבינים יותר ממני בנושא.
    אבל דבר אחד אני רוצה לומר להם, יש לכם מושג איזו תחושת החמצה, תהיה לכם תחת החופה של הילדים,
    איזו פספוס ימלא כל חלק בליבכם, ביום בו תפרשו לפנסיה, ותגלו קצבה חודשית מצומקת.
    אבל ילדיכם, בשונה ממני, לא יוכלו להסביר לעצמם שמה לעשות אבא לא יכל לדעת, הם יזכרו טוב טוב את השיחות שניהלתם אחרי מעריב, את ההרצאות בשמחות שמסרתם לדודים שלהם,
    בשני מילים תחושת החמצה!!!
    טוב, מטרתי היא לא לצער או להלחיץ אי מי מהקוראים.
    רק שממה שראיתי ושמעתי עד היום, המחסום הגדול שעומד בפני אותו משקיע בפוטנציאל, הוא מחסום הפחד.
    הפחד מנפילות גדולות בשוק, הפחד לשלם דמי ניהול מיותרים, הפחד מאי הוודאות,
    וכדי לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם הפחד, כדאי להבין שגם אזור הנוחות לא ממש נוח, גם הוא רצוף באכזבות ומכשולים, וזה שישכיל להתמודד בזמן עם הפחדים, בהסתברות גבוהה יחסוך לעצמו התרוצצויות מיותרות בגמ"חים ובנקים.
    וכמו שאמר איינשטיין בהתייחס לאפקט הריבית דריבית מי שמבין את זה מרוויח ומי שלא משלם, ומשלם עם ריבית דריבית...

  • מזכיר לי את ההוא שלא רצה להשקיע כסף כי אז הוא יצטרך לשלם מס.

  • במשפחתינו מסתובב סיפור,
    על אחד הסבים. שאי שם בשנות השבעים, התעניין ברכישת קרקעות באזור פתח תקווה,
    הוצעו לו אז שני רעיונות, הראשונה קרקע זולה במיוחד באיזור גבול ב"ב, והשנייה יקרה יותר על כביש 40.
    אותו סב, קיבל את ההחלטה להתאמץ ולקנות את הקרקע היקרה יותר, אך מסובב כל הסיבות קבע, כי דווקא על הקרקע הזולה יבנו בעתיד מגדלי ב.ס.ר. והקרקע השנייה למרבה האכזבה, מושכרת כיום לפנצ'רייה.
    בהחלט סיפור עם ניחוח כבד של החמצה, שמלמד אותנו, שהכל מאיתו יתברך, ולנו אין שום אפשרות להשפיע על העתיד.
    אני מניח, שסיפורי חיזוק ישנם רבים שמספרים טוב ממני,
    אבל נקודה אחת אני כן רוצה ללמוד מהסיפור הזה, אז בתקופה בה נרכש אותו מגרש, לא היתה שום דרך לחזות את העתיד,
    לעומת זאת אני נתקל רבות ביהודים יקרים, שאמנם לא יכולים לחזות את העתיד, אבל כן מבינים שבדרך הטבע, טיפול נכון בקרן הפנסיה, או חסכון והשקעה מוקדמת לחתונות הילדים, יועילו להם רבות.
    ואכן הם חקרו את העניין, וכבר יודעים לצטט תשואות עבר של מדדים נבחרים, להבדיל בין מנוטרלת מט"ח לכזו שלא וכו'.
    ובפועל כלום לא קורה, חולפים להם חודשים ושנים, אבל הכל נשאר נייעס בכולל.
    הדרכה הם לא צריכים, חלקם מבינים יותר ממני בנושא.
    אבל דבר אחד אני רוצה לומר להם, יש לכם מושג איזו תחושת החמצה, תהיה לכם תחת החופה של הילדים,
    איזו פספוס ימלא כל חלק בליבכם, ביום בו תפרשו לפנסיה, ותגלו קצבה חודשית מצומקת.
    אבל ילדיכם, בשונה ממני, לא יוכלו להסביר לעצמם שמה לעשות אבא לא יכל לדעת, הם יזכרו טוב טוב את השיחות שניהלתם אחרי מעריב, את ההרצאות בשמחות שמסרתם לדודים שלהם,
    בשני מילים תחושת החמצה!!!
    טוב, מטרתי היא לא לצער או להלחיץ אי מי מהקוראים.
    רק שממה שראיתי ושמעתי עד היום, המחסום הגדול שעומד בפני אותו משקיע בפוטנציאל, הוא מחסום הפחד.
    הפחד מנפילות גדולות בשוק, הפחד לשלם דמי ניהול מיותרים, הפחד מאי הוודאות,
    וכדי לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם הפחד, כדאי להבין שגם אזור הנוחות לא ממש נוח, גם הוא רצוף באכזבות ומכשולים, וזה שישכיל להתמודד בזמן עם הפחדים, בהסתברות גבוהה יחסוך לעצמו התרוצצויות מיותרות בגמ"חים ובנקים.
    וכמו שאמר איינשטיין בהתייחס לאפקט הריבית דריבית מי שמבין את זה מרוויח ומי שלא משלם, ומשלם עם ריבית דריבית...

    @ביזנייעס ישבתי עם מנהל גמ"ח גדול ודיברתי אתו על בנקל
    והוא אמר לי אם רק היה לי מאה אלף שקל לחתונה של הבת שלי
    הכול היה נראה אחרת זה אומנם לא היה מספיק אבל היה לי מאיפה להתחיל...
    קם דור חדש

  • מונטיפיורימ מונטיפיורי העביר נושא זה מ-מאמרים ב-

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    10 פוסטים
    999 צפיות
    משקיע זהיר מידימ
    הפלא התשיעי: הצד האפל של הריבית דריבית
  • 0 הצבעות
    5 פוסטים
    325 צפיות
    פרנסה משמיםפ
    אני שמעתי על ''זול'' 100 לחודש ועל ''יקר'' 200 לחודש
  • 1 הצבעות
    33 פוסטים
    895 צפיות
    מונטיפיורימ
    נא לא לסטות מהנושא
  • לפני שמתחילים 'לשמוע הצעות'...

    הועבר כלכלת המשפחה מאמרים
    1
    3 הצבעות
    1 פוסטים
    209 צפיות
    מ
    פנתה אלי משפחה שהילדה הגדולה בת 17 - והשאלה מה עושים... אז קודם כל, יפה שהם שואלים עכשיו ולא אחרי שכבר סגרו שידוך והתחייבו לסכומי עתק שאינם ברשותם..! מה שאני אוהב לעשות במקרים כאלו, זה דבר ראשון - להוציא אותם מהפוקוס. מה זאת אומרת? כל מה שהם חושבים כרגע, זה איך מתחילים להשיג המון כסף..? הרי אנחנו כבר שומעים את השדכנית איך שהיא אומרת שיש לבחור כבר כמה הצעות שנותנים 500+ לדירה, ואם אתם רוצים בחור מוצלח אז כדאי ש... כידוע, כל ההבדל בין האנשים שמצליחים בחיים (בכלכלה, בלימוד התורה, בריאות הגוף וכו') ובין אלו שלא... שורש הדבר תלוי בהאם הם בוחרים להיות יוזמים מובילים ומתכננים של חייהם, או שמעדיפים 'לזרום' ולתת לדברים לקרות לבד עד שנאלץ להגיב אליהם... אז בואו נאמר שאנחנו נמצאים כרגע 3 שנים לפני החתונה של הבת. יש כאן שלושה נושאים: א. דאגה לילדה שלנו (ולחתן שלה העתידי בע"ה) שיהיו להם חיים שלווים בהקמת בית של תורה, ולהקל במעט את המצב הכלכלי - שלא יעיק עליהם חלילה. בנקודה הזאת, פשוט וברור שעוד מאתיים אלף לדירה לא יהיה מה שיציל אותם..! עיקר ההשתדלות לכאורה צריכה להיות בכך שנבדוק איזו הכשרה \ עבודה נוכל לסדר לבת שלנו כדי שתהיה להם האפשרות להכנסה חודשית מספקת בס"ד. כמו"כ החינוך שנעניק לה לחיות עם חשבון ולהוציא רק מה שנכנס (או שנשלח את הזו"צ למאמן כלכלי שיתן להם הקדמה לחיי כלכלת הבית), הוא יהיה המתנה הגדולה ביותר עבור הבית שלהם - הרבה מעבר לסכום כסף מכובד לדירה... ב. למנוע לחץ מההורים כשמגיעות ההוצאות הגדולות. ג. מה לומר לשדכן \ למחותנים. בנושא הזה, הנקודות החשובות ביותר הן התכנון והאסרטיביות. לפני שמתחילים לשמוע הצעות, כדאי לנו לבדוק עם עצמנו מה הם המשאבים העומדים לרשותנו. אולי הם מורכבים מחסכונות, עזרה מההורים קצת, הלוואות מקרן פנסיה, זכות ליחידה בגמ"ח, גיוס כספים בחו"ל, הכשרה לגלגול גמחי"ם וכו'... לא חשוב כעת איזו אסטרטגיה יש למשפחה, העיקר לבדוק מהי היכולת שלנו באמת. כדאי להכין מראש את הרשימה של כל ההוצאות שישנם סביב החתונה החל מהאירוסין עד אחרי השבת שבע-ברכות. יש לנו 120 אלף ש"ח - הנה כל הרשימה של ההוצאות השונות, בואו נחליט כמה מוציאים על ביגוד, על מתנות, כמה על פרחים וכסא כלה, צלם ב-4000 ש"ח או ב-10,000? כמה ישאר אח"כ לריהוט - חדש או יד 2? מומלץ להתייעץ עם האנשים הנכונים, דהיינו - אותם אלו שחיים ברמת חיים וערכים דומים לשלנו, למצוא את האנשים המחושבים והמסודרים - ולשאול אותם מה מקובל, מה עושים, ואיך משיגים את הצרכים תוך כדי חסכון בעלויות. בשלב הבירורים כדאי לחקור קצת על המשפחה המוצעת - מהי הרמה שלהם? לשאול את המחותנים איפה הם חתנו בעבר? מה הרמה של שבת שבע-ברכות? האם קנו דירות לילדים? בירושלים או בצפון? האם הם עמדו בהתחייבויות שלהם? וכו'... (לא תמיד מורידים על זה שידוך, אבל לפעמים יש בזה קצת רמזים מלמעלה...) והכי חשוב להגיע לכל שיחה עם 'הכללים שלנו'. דהיינו, לקבוע מתוך היכולות שלנו והערכים שלנו - איך אנחנו נוהגים בכל קטגוריה: 'אצלנו נהוג שלא לוקחים מנות יותר מ-69 ש"ח' 'לנו חשוב שיהיה ריהוט חדש לזוג הצעיר ולכן הצלם והתזמורת לא יעלה על מחיר כך וכך'... כמובן שיהיו קצת חילוקי דעות בין הצדדים - וזה בסדר! כדאי להתפשר ולבוא לקראתם בדברים הזולים יותר, ולעמוד על שלנו בסעיפים שיגרמו לנו לחרוג מהתקציב באופן משמעותי. גם בנוגע לנושא הדיור, כדאי להיות ברורים עם עצמנו כמה אנחנו באמת יכולים להתחייב ולתת, ולא לפחד שאנחנו 'מאבדים כאן שידוך' כאשר הנתונים של המציאות נקבעים ע"י הבורא יתברך. אם יש לנו תכנון מעשי איך להביא סכום מסוים - כדאי להדגיש זאת לשדכן, כיון שפעמים רבות אנשים מבטיחים וקצת קשה לקיים... אז אם אנחנו אומרים שאמנם יש לנו קצת פחות להציע לעומת האחרים, אבל הכסף נמצא מוכן למסירה - יתכן מאוד שזו תהיה סיבה להקדים אותנו על פני ההבטחות של השאר... שירבו שמחות בלב שמח!
  • חסכון הכנסות לא צפויות ומענק עבודה.

    הועבר כלכלת המשפחה מאמרים
    1
    2 הצבעות
    1 פוסטים
    172 צפיות
    נ.ר.א.נ
    התעוררתי לכתוב את הדברים אגב סכום של מענק עבודה שנכנס לי בשבוע שעבר, חלקינו רגילים בקושי לסגור את החודש, ומי מדבר בכלל על חסכונות... המעניין הוא שדוקא בזמנים שנכנסים לנו סכומים מיוחדים שאינם חלק מההכנסות הקבועות שלנו ואינם מחושבים בתקציב כגון מענק עבודה וכדו', יש לנו הוצאות מיוחדות... או שסתם מתחשק לנו קצת להתפנק, גם זה מותר : ) , בדר"כ אני שואל אנשים מה הם עשו עם הסכום הלא מבוטל של המענק עבודה שנכנס להם בשנים האחרונות וגם הם אינם זוכרים "ב"ה שהיה על מה להוציא". במחשבה שניה אפשר להבין שזה "בדיוק" ההזדמנות שלנו לחסוך עבור העתיד, זה חסכון של סכום משמעותי, שמצד אחד לא יפגע בתקציב החודשי של הבית, ומאידך אם נעבירו לחסכון, הוא ימשיך לצמוח ולהצמיח (באפקט ריבית דריבית), המנוסים אומרים שלאחר שזה עבר לחיסכון הם לא הרגישו בחסרון הכסף. כמובן שמהלך כזה צריך להעשות בשיקול הדעת ובשמחה, הדרך לכך היא "הפיכת הכאב לעונג", כלומר נכון שבזבוז הכסף כעת יגרום לי עונג, וחסכונו יגרום לי סוג של כאב, אבל במחשבה קדימה על חתונות הילדים ועל כך שרצוני לבוא מוכן עם חסכון בצד, החסכון כעת הוא זה שיגרום לי לעונג ובזבוז הכסף דוקא יוכל לגרום לכאב, כולנו לא אוהבים להחמיץ הזדמנויות ובודאי לא הזדמנויות כאלו... בהצלחה.