אכתוב את דעתי בעניין, ואי"ז אומר שאני מסכים על העלאת הנושא, וכמו שכבר כתבו לעייל,
הקב"ה ברא את האדם כדי שיעשה רצונו בעולם הזה עם כל ההסתרה והגשמיות שבעוה"ז,
ורצה הקב"ה שהאדם יוכל לעסוק כל ימיו בתורה ובמעשים טובים (רוחניות)
אך מה אפשר לעשות שהגוף דורש את שלו (גשמיות)
ולכן ברא הקב"ה את האדם וברא לו עזר כנגדו שתהיה לו לעזר להתקדמות בעבודתו,
והאישה במהותה היא לבעלה, עם כל המשמעות של זה,
והצורה הכי פשוטה של זה להתקיים זה ע"י שהאישה בבית דואגת לכל צורכי הבית והילדים, (גשמיות)
והבעל בביהמ"ד יושב ועוסק בתורה, (רוחניות)
אבל וודאי שאין זה אומר שהאישה מקומה הוא בעוה"ז בגשמיות אלא שצורת עבודתה זה ע"י הגשמיות,
אלא שכמו שהאישה דואגת לבעלה בחלק שלה, (גשמיות)
כך על הבעל לדאוג לאשתו בחלק שלו, שזה ברוחניות,
ולהביא אתו את המעלות להם הוא זוכה בבית המדרש לתוך הבית פנימה ולזכות בהם את אשתו,
וכך בדורות קדמונים שה"בעלי בתים" הפשוטים היו יודעים ש"ס ופוסקים,
ההשתדלות לפרנסה לא הפריעה להם בחלק של העליה בתורה,
אלא שבדורות אחרונים המציאות היא שאם הבעל יצא לפרנסתו זה ודאי יהיה ע"ח עלייתו בתורה וברוחניות,
לכן הנהיגו שגם את החלק הזה האישה תיקח ע"ע,
וודאי שאין זה סותר את ההקדמה, כיון שגם כשהאישה היא המפרנסת עדין זה בגדר ה"עזר כנגדו"
שודאי שגם אז עיקר העול הוא על הבעל רק שהאישה עוזרת לו כדי שיוכל לעסוק בחלקו,
ואם נרצה לומר שעל הבעל מוטלת החובה לצאת ולפרנס, א"כ מה יצא מזה???
הרי לא בגלל זה האישה תלך לביהמ"ד לעסוק בתורה, א"כ מה נשאר לנו?????
עובדים בשביל לאכול ואוכלים בשביל לעבוד???!!!
אלא שלפי"ז יש לשים לב היום שיש עבודות לנשים שיכולות להיות בהם כל מיני פירצות (כל אחד לפום דרגא דיליה)
וכך שאם נוצר מצב הפוך שבעקבות עבודתה של האישה הבית יורד משהו ברוחניות (גם דבר קטן, וגם אם אצל אחרים זה כבר נכנס, וכו')
א"כ לא רק שלא מתקיימת המטרה אלא מתקיים ההיפך מזה,
כאן יש לדון שאם אין לאישה אופציה של מקום עבודה אחר שהבעל הוא זה שיצא לפרנס בכשרות ויקבע עיתים לתורה.
סליחה! לא התכוונתי להאריך, ולא להיות משגיח,
אלא כתבתי את מחשבותיי כאחד מהציבור.