תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן
אחד האנשים הכי אומללים על פני היקום, הוא אדם מאוד מפורסם, המתגורר בדירת פאר, מוקף באנשים שמשרתים אותו, ומחזיק בסכומי כסף שיספיקו לו ולנכדיו לחיות בטוב ובנעימים עוד שנים רבות.
האיש הזה, לא מסוגל להעלות חיוך על שפתיו. רוב שעות היממה הוא ישן, מתוך דיכאון כבד, וכשהוא כן ער, הוא יושב באפס מעש, מסתכל מהחלון או סתם בוהה בחלל.
לאיש הזה קוראים בשאר אל אסד, מי שעד לא מכבר היה נשיא סוריה.
במשך קרוב לחצי יובל שנים הוא היה שליט מדינה, מעין מלך אשר על פיו יישק דבר. הרבה מאוד אנשים שילמו בחייהם משום שהעזו להמרות את פיו, מיליוני בני אדם עבדו אצלו וטרחו יומם ולילה כדי שרצונו יתמלא ושהחלטותיו יתקיימו.
הוא גדל עם כפית של זהב בפה, ובמשך למעלה מיובל שנים התגורר בארמון פאר. שום דבר לא חסר לו וגם היום הוא מתגורר בדירה מפוארת ומאובזרת היטב.
אז למה הוא כל כך עצוב? כי הוא איבד את השלטון…
הוא הורגל להיות מלך, וחשב להוריד את המלוכה לבנו אחריו בבוא העת, ובמקום זאת הוא הודח בבושת פנים, ונשלח לבלות את שארית ימיו על אדמת ניכר.
**
עכשיו ננסה לדמיין לנו אדם אחר, פקיד פשוט בחברה המייצרת כרטיסי זיכרון למצלמות. הוא קם בבוקר, אוכל משהו והולך לעבודה כדי לענות לטלפון, לסגור הזמנות, לרכז עסקאות, ולהרוויח משכורת סבירה של כמה אלפי דולרים בחודש.
פתאום, בלי הודעה מוקדמת, שולפים אותו מהעבודה האפרורית והמשעממת, ומעבירים אותו לדירת פאר, בדיוק כמו זאת שבה מתגורר נשיא סוריה המודח, בשאר אל אסד. אותם נתונים, אותם תנאים, יש לו משרתים שעושים את רצונו, בית רחב ידיים, חצר עם בריכה פרטית, פירות, ירקות חטיפים ופיצוחים, כל חפצו וכל מאווייו, ועוד כסף לבזבוזים וטיולים.
כיצד ייראה אותו אדם? סביר להניח שהוא יהיה מאושר מאוד, שש ושמח על המתנה הנפלאה שקיבל.
אז למה בשאר אל אסד עצוב ומדוכא מתנאי המחייה שלו, כשכל אחד אחר ישמח לקבל את מה שיש לו???
התשובה נעוצה כמובן בהרגלים ושאיפות.
מי שהתרגל להיות שליט כמעט כל יכול, לחיות בארמונות פאר ולהחזיק בצי של רכבי יוקרה במרתף ביתו.
מי שהתרגל שעל פיו ישק דבר, ובכל מקום שהוא עובד אנשים נעמדים דום מפניו ביראת כבוד.
מי שהתרגל שכל מילה שלו מצוטטת בכלי התקשורת, וכל החלטה שלו משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם – יתקשה להסתפק בדירת פאר עם תנאי מחייה מפנקים. הוא רגיל להרבה הרבה יותר מזה.
לעומתו, מי שחי בתנאים פשוטים יחסית, ובבת אחת עבר לחיות בדירת פאר עם תנאים טובים פי כמה וכמה, ירגיש מאושר.
כלומר, הנוחות וההישגים שאנחנו משיגים בחיים, הם עניין יחסי.
חשוב שנזכור את זה כשאנחנו מתלוננים שחם, או קר, או כשיוקר המחייה מאלץ אותנו לוותר על חלק מהתנאים אליהם הורגלנו במשך שנים.
כדאי שנזכור שכל אחד ואחד מאתנו היום, ואפילו האנשים העניים ביותר, חי בתנאים הרבה יותר טובים ומפנקים מתנאי המחייה של העשיר הגדול ביותר בוורשה לפני 200 שנה.
ולכן, במקום להתעצב ולהתבכיין על מה שאין – כדאי שנתרגל לשמוח ולהודות על מה שיש…
דרשו
