דילוג לתוכן

לקראת הכינוס מחר של יד שמשון - האם מציגים לנו דעת יחיד כעובדה מוגמרת?

שוק ההון והשקעות
13 8 652 8

נושאים מוצעים


  • 1 הצבעות
    7 פוסטים
    283 צפיות
    צ
    @אבישי אתה חותם ע"ז בטפסי ההצטרפות שהכסף הוא תרומה, הם לא חייבים להחזיר אותו, והם גם לא מתחייבים לתת הלוואה, וגם לא מתחייבים לתת מענק. חלק מההפקדה החודשית זה בעצם תשלום ריבית על ההלוואה העתידית שמקבלים. ולכאורה יש בזה גם נפק"מ הלכתית, במקרה שתבקש לקבל את כל הכסף בחזרה, הם ייתנו את זה בתורת מענק, ולא בתור החזר הלוואה, ואז הכסף היה חייב במעשר. לגבי צמצום הוצאות, אני לא מכיר אותך, ברור שיש אברכים שיכולים להתנהל יותר טוב ולחסוך בהוצאות, וברור שיש אברכים שצריכים להתמקד בהגדלת הכנסות, כי אין להם מה לצמצם.
  • 7 הצבעות
    6 פוסטים
    334 צפיות
    ה
    @דוד-בן-זיקרי לא נמשיך בויכוח כי אין טעם באמת יש כמה פנים בעיני דבריו של טפורביץ מגוחכים ביחס שזה מופיע בכינוס ופודקאסט שמיועד לציבור הרחב שמן הסתם רבים ממנו לא מכירים את הנושא ולא רק שזה דעה לא כרוב הכלכלנים הצגתה גורמת בלבול ודחיפה לעשיית שטויות אז נכון שזה יותר מסוכן ממגוחך אבל עדיף להשתמש במגוחך כדי שלא יהיה מסוכן.
  • 4 הצבעות
    15 פוסטים
    1k צפיות
    א
    @האמת-נצחה said: טירוף ואין ספק שקריית מלאי עולה על כולנה לא חריש עולה על כולנה. אין שם הרי פירוט לגביי דירות חדשות או ישנות. דירה חדשה 4 חדרים בחריש בנויה+מרפסת סוכה+מחסן+חניה החל: 1,300,000 בלבד (עלות בנייה) בקריית מלאכי דירה כזאת 1,800,000. פער עצום של 500,000 ש"ח לטובת חריש שניהם באותו קרבה למרכז אם כי לחריש יש עדיפות שהיא צפון ולא דרום כמו קריית מלאכי, והיא ג"כ עיר חדשה ומאד יפה.
  • 4 הצבעות
    34 פוסטים
    1k צפיות
    א
    @השומר כתב בהצעת שיפור לפרויקט החשוב של 'בנקל': @אפ_על_פי_כן ברור שבציבור הליטאי שנותנים סכום יחסית גדול זה יישר אותם בהמשך הדרך לתרבות הקהילתית הזאת אבל בעומק שהראש יתישב להבין את משחק הכסף האמיתי בלי חינוך לוקח זמן. בקיצור, כולנו מסכימים שצריך חינוך...
  • 1 הצבעות
    12 פוסטים
    784 צפיות
    שמיל שמילש
    תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה אני מצטט נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל. ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה במחלה מסוכנת. עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב. אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל. וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות? נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול? ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?