דילוג לתוכן

מלחמות קודש בעגלת הקניות: בין כבוד המגזר לכיס של אברך

כלכלת המשפחה
3 3 122 2
  • נהוג לומר שמידע הוא כוח, אך בשנים האחרונות נדמה שהכוח האמיתי עבר למגרש אחר לגמרי: המגרש של הרגשות, ההשקפה והזהות. אם תפתחו את העיתונות, את לוחות המודעות בשכונות או את קבוצות המייל בתקופה האחרונה, לא תוכלו לפספס את המושג החם ביותר ברחוב: "החרם".

    אנחנו מנהלים מלחמות קודש דרך עגלות הקניות שלנו. חרם על כלי תקשורת מסוים ועל החברות שמעזות לפרסם בו; חרם נגדי על בנק שנחשב "שמאלני" כי הוא סירב לפרסם באותו מקום; וחרם מפורסם על מאפייה ותיקה רק בגלל שיושב ראש הדירקטוריון שלה הפגין נגד גדול הדור. הארנק שלנו הפך לכלי ביטוי השקפתי וחברתי.

    אבל בזמן שאנחנו עסוקים בללמד את החברות הגדולות לקח, אנחנו מפספסים את הדרמה האמיתית של הכסף שלנו.

    המהפכה השקטה של הצרכן ה"אידאולוגי"
    החרמות האלו מבוססים על הנחה נכונה מיסודה: לחברות הענק אכפת מאיתנו. הן מבינות מצוין שכל שקל או שניים שנשארים אצלנו בכיס, במצטבר של הציבור שלנו, הם אלו שמניעים את גלגלי השיניים של האימפריות שלהן. הציבור, כשהוא מתאגד כאיש אחד, הוא כוח עצום שיכול להרעיד דירקטוריונים.

    אבל כאן בדיוק נוצר הפרדוקס הצרכני הגדול של ימינו.

    אנחנו מוכנים להפוך עולמות, לשנות הרגלים, לזעוק ולהחרים מותגים בגלל עקרונות והשקפה – אבל אנחנו נרדמים בשמירה כשעושקים אותנו ברמת המחיר. אנחנו נלחמים על כבודו של המגזר, אבל מפקירים את הדבר הבסיסי ביותר: את הביטחון הכלכלי של ביתנו, את הכסף של הילדים ואת התקציב המשפחתי.

    המלכודת: כשהחרם מנהל אותנו, במקום שהמחיר ינהל אותו
    קחו לדוגמה את חברת קוקה קולה. לא מעט אנשים הצטרפו לאחרונה לחרם נגדה מסיבות כאלו ואחרות. אבל האמת המרה היא שהיינו צריכים להשאיר את הבקבוקים האלה על המדף הרבה לפני כן, ומסיבות רציונליות לחלוטין: ראשית, זה פשוט לא בריא (ונשמרתם מאוד לנפשותיכם); שנית, הטעם הוא עניין של הרגל; ושלישית, וזה העיקר – זה פשוט יקר להחריד ומיותר.

    כשאנחנו מחרימים חברה רק בגלל צד כזה או אחר, אנחנו פועלים מתוך סערת רגשות. אבל הכלכלה לא עובדת עם רגש, היא עובדת עם מספרים.

    הבעיה בחרמות האלו היא שהם זמניים, יוצרים כותרות ורעש, ואז שוקעים. חברה גדולה יכולה להוריד ראש, לחכות שהסערה הציבורית תעבור, ואז להמשיך להעלות מחירים באין מפריע. המאבק האמיתי והיומיומי של משפחה לא צריך להיות רק נגד מי שלא חושב כמוה, אלא נגד מי שמוכר לה ביוקר וגוזל את פת לחמה.

    המשוואה ההפוכה: החרם הכלכלי התמידי
    דמיינו עולם שבו הציבור שלנו היה מתרגל להפעיל את אותו כוח אימתני של חרם – אבל על בסיס כלכלי טהור. דמיינו שחברה שהייתה מעלה מחירים ללא הצדקה, הייתה מתעוררת בבוקר למחרת למדפים מלאים וקופות ריקות, לא בגלל שיושב הראש שלה אמר משהו לא נכון, אלא פשוט כי היא העזה לבקש שקל אחד יותר מדי מאברך או מאם למשפחה ברוכת ילדים.

    כדי להשפיע באמת, אנחנו צריכים להעביר את החרם מהדיונים הציבוריים – לחשבון הבנק המעשי שלנו. בכל פעם שאנחנו עושים מאמץ, מחפשים את החלופה הזולה יותר, קונים מותג פרטי ומעדיפים חנות זולה על פני מותג יקר, אנחנו עושים את המעשה הכלכלי והאחראי ביותר.

    כוח צרכני אמיתי, בסופו של דבר, הוא לא המודעות ברחוב ולא ההצהרות הדרמטיות. הוא השקט הכלכלי של מי שמנהל את ביתו בתבונה ובמידת ההסתפקות במועט. הוא היכולת להבין שהשקל או השניים שלנו הם הכוח שניתן לנו, וכדאי מאוד שנשמור אותם קודם כל עבור המשפחה שלנו – ונחרים פשוט, בעקביות ובשקט, את מי שבוחר למכור לנו ביוקר.

  • הוי אומר שהכסף לציבור החרדי - פחות חשוב מערכים
    דבר טוב לכשעצמו..

  • אם אתה מאמין שזה חשוב לחברות גדולות תאמין שעליך זה משפיע פי כמה וכמה

נושאים מוצעים


  • 4 הצבעות
    2 פוסטים
    95 צפיות
    9988779
    @ישראל-גוטמן תודה על כל המאמרים המאמר הקודם פורסם גם אצל ניסן עציוני שמעתי א''ז טלפוני, האם גם מאמר זה יבוא בעקבותיו ?
  • 1 הצבעות
    1 פוסטים
    75 צפיות
    chavy7032C
    בגלל סיבה מיוחדת… משהו גדול עומד להגיע באשכול הזה הלמד מה זה ריביות? ממה זה בנוי ? איך משלמים בפועל את הריביות? אז אני מתחיל נושא חדש — ועושה סדר בדברים שכולם משלמים עליהם הרבה כסף, אבל לא תמיד מבינים עד הסוף. אז מה זה בעצם ריבית? ריבית היא עלות האשראי — כלומר, המחיר שאתה משלם על זה שהבנק נותן לך כסף. אבל כדי להבין את זה באמת — צריך להסתכל על זה בצורה עמוקה יותר: כשאתה לוקח כסף מהבנק, זה לא “כסף חינם”. אתה בעצם משתמש בכסף שלא שייך לך — והבנק מאפשר לך להחזיק אותו לאורך זמן. כל יום שהכסף הזה אצלך: אתה ממשיך להשתמש בו — ועל השימוש הזה יש עלות. אפשר לחשוב על זה כמו סוג של “שכירות על כסף”: אתה לא קונה את הכסף אתה רק מחזיק ומשתמש בו ועל כל יום כזה אתה משלם הבנק, מבחינתו, נתן לך משאב — כסף — והריבית היא התשלום שהוא מקבל על זה שהמשאב הזה נמצא אצלך ולא אצלו. וזה בדיוק הנקודה שרוב האנשים מפספסים: הריבית לא “מחכה לסוף החודש” ולא באמת “מתחלקת לחודשים” בצורה קבועה. היא נוצרת כל הזמן — כל יום שאתה עדיין חייב כסף, אתה משלם עליו עוד קצת. כלומר: כל יום שאתה מחזיק את הכסף — יש לזה מחיר כל יום שעובר — מצטברת עוד עלות קטנה וכל עוד החוב קיים — העלות ממשיכה להיבנות וכשאתה מתחיל להחזיר: אתה מחזיק פחות כסף של הבנק ולכן גם “שכר הדירה” שאתה משלם עליו קטן בסוף, ריבית היא לא רק מספר או אחוז — היא ביטוי לזמן. כמה זמן הכסף של הבנק נמצא אצלך — וכמה אתה משלם על כל יום כזה. וזו בדיוק המשמעות האמיתית של “עלות האשראי” — המחיר של להחזיק כסף שלא שייך לך, לאורך זמן. בקרוב הולך להיות בשורות .... יהיה מעניין....
  • 2 הצבעות
    12 פוסטים
    276 צפיות
    ia90990I
    @צמיחה אין מישהו שיכול לעשות מחשבון +אינפלציה...?
  • 0 הצבעות
    7 פוסטים
    267 צפיות
    נחמן רוזנבלוםנ
    @כותב-רק-מה-שיודע כתב בקורס יעוץ משכנתאות במחיר של יעוץ בודד, שווה?: @פייבל-אשרינו עיקר המעלה של יועץ הוא הקשרים וההסכמים שהוא משיג עם הבנקאים. את עיקר הידע של היועצים אפשר לקנות על רגל אחת אבל זה לא יעזור להשיג ריביות זולות כמו שהם משיגים וכמו שכתב @בית-שמש . ובכל מקרה מיחזור פנימי בד"כ עולה פחות מ5 לפעמים גם היועץ שהוציא לך את המשכנתא יכול לעשות לך מיחזור באזור ה2000. זה בדיוק הנקודה שגרמה לחבר שלי לא לקחת בעצמו את המשכנתא.
  • 2 הצבעות
    7 פוסטים
    333 צפיות
    פרנסה משמיםפ
    @דוד-גולדברג אני אחרי ששמעתי את המושג הזה זה שינה לי בהרבה את המאזן. (אמנם לא לכזה סיפור התכוונת אבל בטוח שזה גם מוסיף)