כבר שילמנו כל כך הרבה, איך אפשר לעצור עכשיו

[רחל עומסי]

לפעמים הקושי להשלים עם הפסד, גורם לנו להוציא עוד כסף 
״כבר הוצאנו על זה כל כך הרבה כסף. עכשיו נתחיל מחדש?״
יש החלטות כלכליות שקשה לקבל דווקא אחרי שכבר שילמנו.
בחרנו, בדקנו והשקענו.
ואז מתברר שהתוצאה אינה מתאימה למה שאנחנו צריכים.
אנחנו שוקלים לשנות כיוון, אבל מיד עולה המחשבה

ומה עם כל הכסף שכבר הוצאנו?

גם לי זה קרה

השקעתי סכום של חמש ספרות בפתרון טכנולוגי לעסק.
ליוותה אותי אשת מקצוע מסורה ומקצועית, ובכל זאת, ככל שהתקדמנו ועבדתי עם הפתרון, הבנתי שהוא אינו נותן לי את המענה שאני צריכה.

התלבטתי.
אולי עוד התאמה?
אולי עוד תיקון?
אולי אם אשקיע עוד קצת, אגיע סוף־סוף לתוצאה שרציתי?

הרי כבר שילמתי סכום משמעותי.
להתחיל מחדש פירושו להשקיע שוב כסף, זמן ומחשבה.

אחרי תקופה של בדיקה הבנתי שהקושי נובע ממגבלות הפלטפורמה שעליה נבנה הפתרון ביחס לצרכים שלי. לצד ההערכה שלי לאשת המקצוע, התבהר לי הצורך לבחור תשתית אחרת.

בסופו של דבר בחרתי לשנות כיוון ולהשקיע בפתרון חדש, שהיום אני מרוצה ממנו והוא מתאים לצרכים שלי.

הפתרון החדש לא החזיר לי את הכסף שכבר הוצאתי.
אבל הוא נתן לי מענה מתאים ואפשר לי להתקדם.

למה כל כך קשה לשנות כיוון?

כשאנחנו משקיעים כסף במשהו, אנחנו משקיעים בו גם ציפייה.
אנחנו רוצים שהוא יצליח.
רוצים להרגיש שבחרנו נכון.
רוצים לדעת שהזמן, הבדיקות והכסף שהקדשנו היו מוצדקים.
לכן, כשהתוצאה מאכזבת, האינסטינקט הראשוני הוא לעיתים לנסות עוד קצת.
עוד תשלום.
עוד ניסיון.
עוד תיקון אחד.
לפעמים זה בדיוק מה שנדרש.
אבל לפעמים אנחנו ממשיכים בעיקר מפני שעצירה תכריח אותנו להכיר בכך שחלק מההשקעה לא השיג את מטרתו.
וזה כואב.
זה עלול לעורר תחושת הפסד, אכזבה ואפילו כישלון.

כך אנחנו עלולים לשלם עוד כסף כדי להרגיע את התחושה שהכסף הקודם התבזבז.

אלא שהתשלום הנוסף אינו מחזיר את ההוצאה הקודמת. ואם אין לו הצדקה בפני עצמו, הוא עלול להגדיל את ההפסד.

מה התשלום הבא באמת ייתן לנו?

נניח שקנינו מכשיר יקר. הוא התקלקל, שילמנו על תיקון, וכעת שוב נדרש תיקון משמעותי.
״אבל כבר הוצאנו עליו כל כך הרבה״, אנחנו אומרים לעצמנו.
זה מסביר מדוע קשה לנו להחליט.
אבל כדי לבחור נכון עכשיו, צריך לבדוק:
כמה יעלה התיקון הבא?
מה הסיכוי שהוא יפתור את הבעיה?
לכמה זמן המכשיר צפוי לשמש אותנו?
ומה תעלה חלופה מתאימה?
יכול להיות שכדאי לתקן.
ויכול להיות שהגיע הזמן להחליף.

עצם העובדה שכבר שילמנו הרבה אינה הופכת את ההוצאה הבאה לכדאית.

לא כל קושי הוא סיבה לעצור

חשוב לומר, לפעמים כדאי להתמיד.
יש תהליכים שדורשים זמן, יש תקלות שאפשר לפתור, ויש התאמות קטנות שיכולות להפוך פתרון קיים למתאים מאוד.
לכן, לפני שמחליטים להמשיך או לשנות כיוון, כדאי לברר:
מה בדיוק הבעיה?
מה אפשר לשפר?
כמה עוד נצטרך להשקיע?
ומה התוצאה שאפשר לצפות לה באופן סביר?
ואז לשאול בכנות:
האם אני משקיעה עוד מפני שיש סיבה טובה להאמין שזה יקדם אותי או מפני שקשה לי להשלים עם מה שכבר הוצאתי?

מותר לקבל החלטה חדשה בעקבות מידע חדש

לפעמים רק במהלך הדרך אנחנו מבינים טוב יותר מה אנחנו צריכים ומהן המגבלות של הפתרון שבחרנו.

אפשר ללמוד מהבחירה הקודמת:
אילו שאלות כדאי לשאול בפעם הבאה?
מה צריך לבדוק מראש?
האם אפשר להתחיל בניסיון מצומצם לפני שמתחייבים לסכום גדול?

הלמידה הזאת יכולה לשרת אותנו במשך שנים.
המשך הוצאה רק כדי להצדיק את הבחירה הקודמת עלול להכביד עלינו עוד יותר.

שינוי כיוון יכול להעיד דווקא על היכולת לעצור, לבחון את המציאות ולקבל החלטה שקולה.

אז מה כדאי לזכור?

בפעם הבאה שעולה המחשבה ״כבר שילמנו כל כך הרבה״, כדאי לתת מקום לאכזבה ואז לבדוק את הצעד הבא בפני עצמו.
מה הוא יעלה?
מה הוא צפוי לתת לנו?
והאם זו הבחירה המתאימה ביותר מבין האפשרויות שיש לנו היום?

את הכסף שכבר הוצאנו לא תמיד אפשר להחזיר. על הכסף שעוד נוציא אנחנו עדיין יכולים להחליט.

רחל עומסי

יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה
אובייקטיבית וללא זיקה לחברות הביטוח

[חושב וחושב]

@רחל-עומסי קורה גם בחסכונות. אנשים נשארים שנים בקרן השתלמות או בקופה עם דמי ניהול גבוהים כי כבר צברו שם הרבה, וכאילו חבל לעזוב. אבל מה שנצבר עובר איתך, ניוד בין קרנות השתלמות לא עולה כסף ולא פוגע בוותק, כך שהשאלה היחידה היא איפה הכסף ירוויח יותר מהיום והלאה.