דילוג לתוכן

חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!

כלכלת המשפחה
7 6 632 6
  • חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!

    .
    אני שואל ברצינות:

    מה הילד שלכם אמור להבין כשהוא מקבל שוקו רק אם הייתה חלוקה בבית הכנסת?

    שהוא חי בבית שאין בו חמישה שקלים פנויים?

    שהשוקו הוא מותרות של עשירים?

    שהדרך לקבל דברים עוברת דרך לחכות שמישהו אחר יחלק?

    ירקות לפני חג – מילא. לחמים – ניחה. אבל מעדן שוקו? באמת?

    מה הבעיה לקנות לו מכולת, לשלם אפילו ביוקר, ולהראות לו שבשביל תוספת קטנה וטובה – משלמים, ולא מחכים ברחמים?

    יש חינוך לצמצום, ויש חינוך לעוני. לא להתבלבל ביניהם.

    כשאתה מחנך את הילד שלך שהכול מגיע רק מחלוקה, אתה לא מחנך אותו לצניעות – אתה מחנך אותו לחיות ממה שמחלקים לו.

    ואם זה מזכיר לי סיפור אמיתי – בבית של חברה של אשתי, ממתק היה חצי לבן. חצי!

    לא עוני מתוך הכרח – עוני כדרך חיים.

  • זה טבעו של אדם,
    כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
    דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
    הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.

    השאלה למתקדמים היא:
    לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
    כמה שוקו היינו קונים?
    מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו?

  • זה טבעו של אדם,
    כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
    דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
    הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.

    השאלה למתקדמים היא:
    לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
    כמה שוקו היינו קונים?
    מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו?

    @משתמשת

    אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
    אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.

    כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
    "אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
    הוא מרגיש:
    "אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."

    זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.

    המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
    שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.

    וזה עצוב.

    כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
    שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.

    ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
    אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.

    זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.

    בעוני — אתה תלוי באחרים.
    בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך.

  • @משתמשת

    אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
    אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.

    כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
    "אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
    הוא מרגיש:
    "אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."

    זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.

    המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
    שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.

    וזה עצוב.

    כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
    שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.

    ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
    אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.

    זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.

    בעוני — אתה תלוי באחרים.
    בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך.

    @טריידר
    במשפחה של אשתי הם ידעו עליות ומורדות בכלכלת המשפחה - כמו אצל כל משפחה
    אבל מעולם הם לא העלו על דעתם שהם "עניים" או ש"חסר לנו" , אלא להפך אנחנו "עשירים" ו"יש לנו הכל"
    ואיך זה קרה..?
    חמותי דאגה לא משנה מה למלאות את הבית באוכל , כדי שהילדים ירגישו חום של בית וכיף וככה גם שהיה קשיים הם מעולם לא העלו על דעתם את זה..
    אין הכוונה שכל המקרר חטיפים ומאכלים..
    אלא היא היתה לוקחת מאותה חלוקה ירקות, ועושה המון סוגי מאכלים, וריבות מפירות, וככה היה שפע של דברים ולא היה מעולם הרגשה שחסר..
    [את הדברים היא למדה מאמא שלה ז"ל שבזמנו {תקופת הצנע} עשתה להם המון מאכלים וריבות מקליפות של מאכלים...]
    ועובדה שאשתי ואחיותיה למדו בתפרח , ואשתי אמרה לי באופן גורף שהמשפחות שם שהראו חמימות בבית עם הילדים , הן מבחינת שיש "אוכל" בבית , וגם אם אין אוכל אבל יש "לב חם" של ההורים שמחליף את האוכל - אז הילדים הלכו בדרך ההורים
    לעומת זאת המון משפחות שם שחינכו על חיי צער תחיה - הוי אומר לא צימצום אלא עוני רוב ילדיהם כבר לא המשיכו הדרך של ההורים... כי בשביל מה לסבול מבחירה..?
    ור' משה הלל אומר כל פעם ששואלים על זה ,שבדור שלנו אברך צריך לקחת הלוואות בשביל שיהיה אוכל בבית.. כדי שיהיה חום בבית ואז אם הילד יזדמן לו ניסיון שיכול להוציא אותו החוצה הוא יחשוב פעמיים..

  • אוייש...
    כדאי לגדול.
    הרבה חרדים חיים בהשקפת עולם פנימית עמוקה, בה אין קשר בין כמות הכסף שהם מכניסים לכמות ההוצאות שהם מוציאים, ודווקא בכיוון הנכון. זאת אומרת-
    הילדים שלי יודעים, שגם אם יכנס לנו 200,000+ בבת אחת [נכנס, נכנס... באמת. כך היה] - אנחנו [-אני וכל הבנים] נמשיך לקנות חולצות במכירה של 'מלבושי כבוד', כיון שהן איכותיות, והם בדיוק כמו המותגים החרדים האחרים. בדקנו את זה.

    כמה פשוט: אדם משלם כסף רק על דבר שנותן לו את התמורה עליו. לכן, שוקו, פחית במכונה, במבה בתחנת דלק, מנה חמה, [-כאן אפשר להוסיף-] לא שווה לי את הכסף. לעומת זאת [וזה כנראה גם בבתי חרדים רבים] כלי עבודה נטענים של מילוואקי, מצלמת D של קאנון, מצברים לשבת, מגהץ של מיקליני - אני משלם. ובהחלט.
    זכור: לא אמור להיות קשר בין הגדל הכסף הנכנס להגדלת הכסף היוצא. תמיד אמשיך לחשוב האם הכסף שאני מוציא שווה את זה.

  • אוייש...
    כדאי לגדול.
    הרבה חרדים חיים בהשקפת עולם פנימית עמוקה, בה אין קשר בין כמות הכסף שהם מכניסים לכמות ההוצאות שהם מוציאים, ודווקא בכיוון הנכון. זאת אומרת-
    הילדים שלי יודעים, שגם אם יכנס לנו 200,000+ בבת אחת [נכנס, נכנס... באמת. כך היה] - אנחנו [-אני וכל הבנים] נמשיך לקנות חולצות במכירה של 'מלבושי כבוד', כיון שהן איכותיות, והם בדיוק כמו המותגים החרדים האחרים. בדקנו את זה.

    כמה פשוט: אדם משלם כסף רק על דבר שנותן לו את התמורה עליו. לכן, שוקו, פחית במכונה, במבה בתחנת דלק, מנה חמה, [-כאן אפשר להוסיף-] לא שווה לי את הכסף. לעומת זאת [וזה כנראה גם בבתי חרדים רבים] כלי עבודה נטענים של מילוואקי, מצלמת D של קאנון, מצברים לשבת, מגהץ של מיקליני - אני משלם. ובהחלט.
    זכור: לא אמור להיות קשר בין הגדל הכסף הנכנס להגדלת הכסף היוצא. תמיד אמשיך לחשוב האם הכסף שאני מוציא שווה את זה.

    @ללא-שם
    ממש לא קשור חרדים- לא חרדים.
    זה עניין פסיכולוגי, ראש כזה.
    יש אנשים (כמוך, וגם אני כזה) שיוציאו כסף על דברים שלהרגשתם ישמשו אותם זמן רב ו'יצדיקו את הכסף' לעומת דברים קצרי- טווח כמו אוכל, וביגוד- שם ההרגשה היא ששילמנו הרבה וזה נעלם בצ'יק.
    יש לי גיס שמבחינתו לצאת למסעדה עם אשתו- בזבוז. אבל תכשיט זהב- בכבוד!

    יש תפיסות אחרות בנוגע כסף - ואי אפשר לקבוע מי צודק ומי לא
    יש למשל אנשים שיוציאו כסף על ביגוד יוקרתי ומותגים, כי לדעתם (ולפעמים מהחוויה האישית שלהם) ככה עושים הורים שמשקיעים בילדיהם, אבל חוג אורגנית לילדה- בשביל מה צריך. בזבוז כסף.
    יש אנשים - שירוצו למשנת יוסף ומלבושי כבוד ולמבצעים בסופרמקט בקצה העיר, ומגהץ מה שמכרו במבצע ב'אושר עד', אבל חופשה במלון כל המשפחה בביהזמנים (20,000 שקל בכייף)- חובה! כי לתפיסתם חוויה משפחתית נשארת לעד ובזה כדאי להשקיע.

    כסף הוא נושא מאד אמוציונאלי ויש הרבה דרכים להתייחס אליו.

    הדבר הכי חשוב- שבנאדם יחיה בהתאם להכנסותיו,
    ובתפילה ששני בני הזוג יהיו עם אותה תפיסה בנוגע לכסף 😵 או לפחות ידעו להסתדר.

    ומכאן ואילך ממש אי אפשר לשפוט ולחלק ציונים

  • @טריידר אני חושב שההגרדה עוני היא לא נכונה
    ההגדרה היא לאלחיות בפזרנות ואם אה מחמיר אתה יכול לקרוא לזה לחיות בצמצום אבל זה לא עוני

נושאים מוצעים


  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    168 צפיות
    פלוספ
    במסגרת עבודתי ופגישותיי עם אברכים יקרים, יצא לי לשבת לא מעט על דפי חשבון הבנק. עברנו שורה אחר שורה, סעיף אחר סעיף. המטרה הייתה פשוטה: להבין לאן הכסף הולך, ואיך אפשר לחסוך. התובנה שעולה שוב ושוב מהמפגשים הללו היא כואבת אך פשוטה: אנשים פשוט לא שמים לב כמה הוצאות מיותרות מצטברות בשנה על דברים של מה בכך. "שקל לשקל מצטרף לחשבון גדול", וההוצאות הקטנות הללו מפעפעות ומרוקנות את החשבון בלי שנרגיש. כדי לעשות סדר בבלגן ולמנוע את זליגת הכספים הזו, יש כלל ברזל אחד שמנחה אותי בכל הוצאה משמעותית. זהו מבחן פשוט בן שלוש מילים שכל אחד חייב לשאול את עצמו לפני שהוא מוציא כרטיס אשראי (או המזומן...): נטל או נכס? העולם הכלכלי שלנו מתחלק בגדול לשני סוגי רכישות: • נכס: משהו שאתה קונה, והוא מכניס לך כסף או מייצר לך ערך כלכלי עתידי (משיא תשואה). • נטל: משהו שאתה קונה, ומאותו רגע הוא רק מוציא ממך כסף באופן קבוע. ניקח דוגמה נפוצה מאוד: רכישת רכב. מדובר בצורך לגיטימי לחלוטין. אבל לפני שרצים למגרש המכוניות, צריך לפרק את המניע. מאיפה נובע הרצון? אם הרצון מגיע מתוך רצון לנוחות, פינוק או "כיף" – זו זכותו של אדם, בתנאי שיש לו מקור מימון ברור ויציב לזה. למה? כי רכב הוא נטל מובהק. מעבר להוצאה הראשונית והכבדה על הקנייה, הרכב לא מפסיק "לאכול": ביטוחים, טסט, דלק, טיפולים, ירידת ערך ותיקונים בלתי צפויים. הוא שואב כסף מהעו"ש בכל חודש מחדש. אבל, אם אותו אדם בא ואומר: "אני חייב רכב כי אני מתפרנס איתו (עובד כסוכן, משלוחים, או שהרכב מאפשר לי להגיע למשרה שמכניסה לי משמעותית יותר)", כאן התמונה משתנה. הרכב הופך לנכס. הוא כלי שמביא איתו תשואה ומגדיל את ההכנסה. הכלל הזה נכון להכל. החל ממוצרי חשמל, דרך שדרוג של הבית, ועד למנויים חודשיים קטנים. כמעט כל דבר שאנחנו רוכשים הוא או נטל או נכס. בפעם הבאה שאתם עוברים על העו"ש, או עומדים בפני רכישה, תעצרו רגע. אל תסתכלו רק על המחיר שכתוב על התוויות. תשאלו את עצמכם: האם הדבר הזה הולך לעבוד בשבילי, או שאני הולך לעבוד בשבילו? החסכונות הגדולים באמת שלכם נמצאים בדיוק במקום שבו תגידו "לא" לנטל, ו"כן" לנכס. החוכמה האמיתית אינה רק להימנע מנטלים, אלא לדעת כיצד לנתב את המשאבים שלנו כך שהכסף יתחיל לעבוד עבורנו. אנו מכירים היטב את המושג "הקרן קיימת לו לעולם הבא והפירות בעולם הזה". להבדיל, גם בכלכלה – המטרה שלנו היא ליצור "קרן" (נכס) שתניב לנו "פירות" (הכנסה או חיסכון). כשמשפחה מחליטה לוותר על הוצאה שהיא נטל – נניח, ביטול מנוי מיותר, צמצום קניות ספונטניות, או דחיית רכישה של מכשיר יקר שלא באמת נחוץ – היא לא רק "חוסכת". היא מייצרת הון פנוי. אם לוקחים את אותם מאות שקלים שנחסכו בכל חודש ומפנים אותם לטובת חיסכון מניב, השקעה נכונה, או אפילו סגירת חובות מעיקים (שכן חוב הוא הנטל הכבד מכולם, באם יש שם ריבית) – הפכתם במו ידיכם זרם של "נטל" פוטנציאלי ל"נכס" ממשי. סיכום למעשה: אז איך מתרגמים את המאמר הזה לחיים עצמם? הנה שלוש פעולות פשוטות שאתם יכולים לעשות כבר בתחילת השבוע הקרוב: מבחן המרקר (שורה-שורה): הדפיסו את תדפיס העו"ש וחיוב האשראי של החודש האחרון. קחו שני טושים בצבעים שונים. צבע אחד לנכסים (הוצאות שמביאות ערך, בריאות, או פרנסה) וצבע שני לנטלים (הוצאות קבועות או משתנות שרק שואבות כסף ללא תועלת אמיתית). התוצאה מול העיניים תפתיע אתכם. חוק 24 השעות: לפני כל רכישה גדולה שאינה קיומית, קחו נשימה של 24 שעות. בזמן הזה, תשאלו את עצמכם את שאלת המפתח: האם המוצר הזה הולך לשרת אותי, או שאני הולך להשתעבד לתחזוקה ולתשלומים שלו? הגדרת "תקציב נוחות" מראש: מותר ליהנות ומותר שיהיו נטלים בחיים (כמו רכב לנוחות) – אבל רק אחרי שהגדרתם להם תקציב מוגדר מראש שלא פוגע בנכסים או בחיסכון שלכם. העו"ש שלנו הוא שיקוף של הבחירות שלנו. ברגע שנפסיק לקנות "נטלים" במסווה של "נכסים", נגלה שהדרך לרווחה כלכלית ולשקט נפשי קרובה הרבה יותר משחשבנו. אבל... רגע לפני שאתם רצים למחוק כל שורה בעו"ש, חשוב להבהיר נקודה קריטית: לא כל דבר בחיים נמדד רק במשקפיים של נכס או נטל כלכלי. לחם, חלב, גבינה, תרופות או בגד בסיסי לילד לחורף – אלו אינם נטלים. אלו צרכי חיים קיומיים. התורה מצווה עלינו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ומשפחה צריכה לחיות, לאכול ולהיות בריאה בנפש ובגוף. נכס או נטל נמדדים במרחב של הבחירה – במקום שבו אנחנו קונים מעבר לצורך האמיתי, במקום של המותרות, הפינוק או ה"מה יגידו". אל תצמצמו בלחם ובחלב של הילדים שלכם. תצמצמו בנטלים האמיתיים – אלו שיושבים בעו"ש, לא נותנים לכם שום ערך קיומי או רוחני, ורק לוקחים מכם את השקט הנפשי. ️ השורה התחתונה הכסף שלנו הוא משאב יקר שניתן לנו מאת השם כדי שנוכל לחיות ברווחה, ללמוד תורה ולגדל משפחה בנחת. כשאתם מנהלים אותו נכון, ומבחינים בין צורך אמיתי לבין נטל מיותר – אתם לא רק חוסכים כסף. אתם קונים לעצמכם את הנכס הכי גדול שיש: יישוב הדעת. [image: image_c3692084.jpg]
  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    225 צפיות
    כרמיאליכ
    תנסה את nava.heler@gmail.com - הרב הלר ממודיעין עילית שמתעסק הרבה בעניין הזה.
  • 2 הצבעות
    8 פוסטים
    386 צפיות
    א
    אשמח לשמוע מאנשים נוספים אם יש להם מה לומר.
  • 1 הצבעות
    21 פוסטים
    1k צפיות
    ה
    @מפתח_בינה תעלה בבקשה את החשבונית כמובן בטשטוש הפרטים שלך
  • 6 הצבעות
    8 פוסטים
    550 צפיות
    ביזנייעסב
    @אשא-עיני בעיקרון קנייה באינטרנט (אלי אקספרס טמו וכדו') יכולה לחשוף פרטים (מהסיבה הזו ממליצים להשתמש בפייפאל) יתכן שישנם דרכים נוספות שגלויות ליודעי ח"ן...