דילוג לתוכן

חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!

כלכלת המשפחה
11 9 863 9
  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי טריידר
    #1

    חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!

    .
    אני שואל ברצינות:

    מה הילד שלכם אמור להבין כשהוא מקבל שוקו רק אם הייתה חלוקה בבית הכנסת?

    שהוא חי בבית שאין בו חמישה שקלים פנויים?

    שהשוקו הוא מותרות של עשירים?

    שהדרך לקבל דברים עוברת דרך לחכות שמישהו אחר יחלק?

    ירקות לפני חג – מילא. לחמים – ניחה. אבל מעדן שוקו? באמת?

    מה הבעיה לקנות לו מכולת, לשלם אפילו ביוקר, ולהראות לו שבשביל תוספת קטנה וטובה – משלמים, ולא מחכים ברחמים?

    יש חינוך לצמצום, ויש חינוך לעוני. לא להתבלבל ביניהם.

    כשאתה מחנך את הילד שלך שהכול מגיע רק מחלוקה, אתה לא מחנך אותו לצניעות – אתה מחנך אותו לחיות ממה שמחלקים לו.

    ואם זה מזכיר לי סיפור אמיתי – בבית של חברה של אשתי, ממתק היה חצי לבן. חצי!

    לא עוני מתוך הכרח – עוני כדרך חיים.

  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #2

    זה טבעו של אדם,
    כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
    דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
    הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.

    השאלה למתקדמים היא:
    לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
    כמה שוקו היינו קונים?
    מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו?

  • זה טבעו של אדם,
    כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
    דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
    הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.

    השאלה למתקדמים היא:
    לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
    כמה שוקו היינו קונים?
    מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו?

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי טריידר
    #3

    @משתמשת

    אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
    אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.

    כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
    "אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
    הוא מרגיש:
    "אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."

    זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.

    המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
    שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.

    וזה עצוב.

    כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
    שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.

    ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
    אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.

    זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.

    בעוני — אתה תלוי באחרים.
    בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך.

  • @משתמשת

    אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
    אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.

    כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
    "אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
    הוא מרגיש:
    "אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."

    זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.

    המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
    שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.

    וזה עצוב.

    כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
    שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.

    ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
    אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.

    זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.

    בעוני — אתה תלוי באחרים.
    בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #4

    @טריידר
    במשפחה של אשתי הם ידעו עליות ומורדות בכלכלת המשפחה - כמו אצל כל משפחה
    אבל מעולם הם לא העלו על דעתם שהם "עניים" או ש"חסר לנו" , אלא להפך אנחנו "עשירים" ו"יש לנו הכל"
    ואיך זה קרה..?
    חמותי דאגה לא משנה מה למלאות את הבית באוכל , כדי שהילדים ירגישו חום של בית וכיף וככה גם שהיה קשיים הם מעולם לא העלו על דעתם את זה..
    אין הכוונה שכל המקרר חטיפים ומאכלים..
    אלא היא היתה לוקחת מאותה חלוקה ירקות, ועושה המון סוגי מאכלים, וריבות מפירות, וככה היה שפע של דברים ולא היה מעולם הרגשה שחסר..
    [את הדברים היא למדה מאמא שלה ז"ל שבזמנו {תקופת הצנע} עשתה להם המון מאכלים וריבות מקליפות של מאכלים...]
    ועובדה שאשתי ואחיותיה למדו בתפרח , ואשתי אמרה לי באופן גורף שהמשפחות שם שהראו חמימות בבית עם הילדים , הן מבחינת שיש "אוכל" בבית , וגם אם אין אוכל אבל יש "לב חם" של ההורים שמחליף את האוכל - אז הילדים הלכו בדרך ההורים
    לעומת זאת המון משפחות שם שחינכו על חיי צער תחיה - הוי אומר לא צימצום אלא עוני רוב ילדיהם כבר לא המשיכו הדרך של ההורים... כי בשביל מה לסבול מבחירה..?
    ור' משה הלל אומר כל פעם ששואלים על זה ,שבדור שלנו אברך צריך לקחת הלוואות בשביל שיהיה אוכל בבית.. כדי שיהיה חום בבית ואז אם הילד יזדמן לו ניסיון שיכול להוציא אותו החוצה הוא יחשוב פעמיים..

  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #5

    אוייש...
    כדאי לגדול.
    הרבה חרדים חיים בהשקפת עולם פנימית עמוקה, בה אין קשר בין כמות הכסף שהם מכניסים לכמות ההוצאות שהם מוציאים, ודווקא בכיוון הנכון. זאת אומרת-
    הילדים שלי יודעים, שגם אם יכנס לנו 200,000+ בבת אחת [נכנס, נכנס... באמת. כך היה] - אנחנו [-אני וכל הבנים] נמשיך לקנות חולצות במכירה של 'מלבושי כבוד', כיון שהן איכותיות, והם בדיוק כמו המותגים החרדים האחרים. בדקנו את זה.

    כמה פשוט: אדם משלם כסף רק על דבר שנותן לו את התמורה עליו. לכן, שוקו, פחית במכונה, במבה בתחנת דלק, מנה חמה, [-כאן אפשר להוסיף-] לא שווה לי את הכסף. לעומת זאת [וזה כנראה גם בבתי חרדים רבים] כלי עבודה נטענים של מילוואקי, מצלמת D של קאנון, מצברים לשבת, מגהץ של מיקליני - אני משלם. ובהחלט.
    זכור: לא אמור להיות קשר בין הגדל הכסף הנכנס להגדלת הכסף היוצא. תמיד אמשיך לחשוב האם הכסף שאני מוציא שווה את זה.

  • אוייש...
    כדאי לגדול.
    הרבה חרדים חיים בהשקפת עולם פנימית עמוקה, בה אין קשר בין כמות הכסף שהם מכניסים לכמות ההוצאות שהם מוציאים, ודווקא בכיוון הנכון. זאת אומרת-
    הילדים שלי יודעים, שגם אם יכנס לנו 200,000+ בבת אחת [נכנס, נכנס... באמת. כך היה] - אנחנו [-אני וכל הבנים] נמשיך לקנות חולצות במכירה של 'מלבושי כבוד', כיון שהן איכותיות, והם בדיוק כמו המותגים החרדים האחרים. בדקנו את זה.

    כמה פשוט: אדם משלם כסף רק על דבר שנותן לו את התמורה עליו. לכן, שוקו, פחית במכונה, במבה בתחנת דלק, מנה חמה, [-כאן אפשר להוסיף-] לא שווה לי את הכסף. לעומת זאת [וזה כנראה גם בבתי חרדים רבים] כלי עבודה נטענים של מילוואקי, מצלמת D של קאנון, מצברים לשבת, מגהץ של מיקליני - אני משלם. ובהחלט.
    זכור: לא אמור להיות קשר בין הגדל הכסף הנכנס להגדלת הכסף היוצא. תמיד אמשיך לחשוב האם הכסף שאני מוציא שווה את זה.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי אפ_על_פי_כן
    #6

    @ללא-שם
    ממש לא קשור חרדים- לא חרדים.
    זה עניין פסיכולוגי, ראש כזה.
    יש אנשים (כמוך, וגם אני כזה) שיוציאו כסף על דברים שלהרגשתם ישמשו אותם זמן רב ו'יצדיקו את הכסף' לעומת דברים קצרי- טווח כמו אוכל, וביגוד- שם ההרגשה היא ששילמנו הרבה וזה נעלם בצ'יק.
    יש לי גיס שמבחינתו לצאת למסעדה עם אשתו- בזבוז. אבל תכשיט זהב- בכבוד!

    יש תפיסות אחרות בנוגע כסף - ואי אפשר לקבוע מי צודק ומי לא
    יש למשל אנשים שיוציאו כסף על ביגוד יוקרתי ומותגים, כי לדעתם (ולפעמים מהחוויה האישית שלהם) ככה עושים הורים שמשקיעים בילדיהם, אבל חוג אורגנית לילדה- בשביל מה צריך. בזבוז כסף.
    יש אנשים - שירוצו למשנת יוסף ומלבושי כבוד ולמבצעים בסופרמקט בקצה העיר, ומגהץ מה שמכרו במבצע ב'אושר עד', אבל חופשה במלון כל המשפחה בביהזמנים (20,000 שקל בכייף)- חובה! כי לתפיסתם חוויה משפחתית נשארת לעד ובזה כדאי להשקיע.

    כסף הוא נושא מאד אמוציונאלי ויש הרבה דרכים להתייחס אליו.

    הדבר הכי חשוב- שבנאדם יחיה בהתאם להכנסותיו,
    ובתפילה ששני בני הזוג יהיו עם אותה תפיסה בנוגע לכסף 😵 או לפחות ידעו להסתדר.

    ומכאן ואילך ממש אי אפשר לשפוט ולחלק ציונים

  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #7

    @טריידר אני חושב שההגרדה עוני היא לא נכונה
    ההגדרה היא לאלחיות בפזרנות ואם אה מחמיר אתה יכול לקרוא לזה לחיות בצמצום אבל זה לא עוני

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #8

    @טריידר דרך פשוטה שמלמדת יותר מכל דרשה היא דמי כיס קבועים לפי גיל, שהילד מנהל לבד. כשהשוקו יוצא מהכסף שלו, הוא לומד מהר מאוד מה שווה כמה, ולא מרגיש עני אלא אחראי. וזה מתאים לכל בית, כי הסכום יכול להיות קטן, העיקר שהוא קבוע ושלו.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #9

    אתה מתכוון שההורים לא אמורים לתת לילד שקית שוקו וכל כדו' אלא לתת לו סכום קבוע כל חודש???

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #10

    @אבי-ר. לא לגמרי. מה שהבית נותן ממילא ממשיכים לתת. הכוונה לדברים הקטנים שהילד רוצה בנוסף כמו ממתק בדרך או משהו מהמכולת. במקום לבקש כל פעם הוא מקבל סכום קבוע ומחליט לבד על מה להוציא אותו. ככה הוא לומד לבחור ולחכות

  • אתה מתכוון שההורים לא אמורים לתת לילד שקית שוקו וכל כדו' אלא לתת לו סכום קבוע כל חודש???

    מאמן מבית גוט פלוס
    כתב נערך לאחרונה על ידי Batman Returns
    #11

    @אבי-ר. כתב:

    אתה מתכוון שההורים לא אמורים לתת לילד שקית שוקו וכל כדו' אלא לתת לו סכום קבוע כל חודש???

    למה לא?
    יש את המושג זה דמי כיס 😉
    לדעתי לא כל חודש
    אולי כל שבועיים ככה הילד ילמד וירגיש את הצביטה הזו כשהוא מוציא כסף
    ועם הזמן הילד ילמד להתעסק בחוכמה עם כסף..
    אני מסכים עם @חושב-וחושב צודק בכל מילה!


נושאים מוצעים


  • 15 הצבעות
    2 פוסטים
    290 צפיות
    ח
    @פלוס עוד סעיף שרוב האנשים לא בודקים הוא ביטוחים כפולים. הרבה משפחות משלמות על ביטוח בריאות פרטי שחלק מהכיסויים בו כבר קיימים בביטוח המשלים של קופת החולים. באתר הר הביטוח רואים בחינם את כל הביטוחים במקום אחד, וזו בדיקה של עשר דקות שיכולה לחסוך כסף כל חודש.
  • 14 הצבעות
    2 פוסטים
    256 צפיות
    ב
    ישראל, ישראל אני ממש מאחל לעצמי שתכתוב פה על בסיס קבוע אתה השראה לכולנו.... גאה להיות בוגר שלך ותודה על הכל כל מילה שווה זהב
  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    249 צפיות
    מ
    [image: 49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg] אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים. כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים. חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור... הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון. 1. דמי כיס חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים. הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי: "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!" הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם. 2. האפיקומן. בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה. "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב. "אופניים!" צעק הגדול. "רחפן!" צעק הקטן. חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!". הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש. ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי. בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה... 3. שיחת טלפון מהמלמד. אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק. "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?" "יותר גרוע," נאנח המלמד. "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה." התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי. "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה". 4. קניות בסופר. אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה. אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!". מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..." רגע ברצינות: חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים. הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'. כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה. השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש. אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.
  • 0 הצבעות
    4 פוסטים
    422 צפיות
    התותח זה אניה
    להכין אוכל ולא לקנות מוכן בימים שלאישה אין זמן להכין
  • 0 הצבעות
    29 פוסטים
    3k צפיות
    ש
    @י-סנדרס ברוכים הבאים לכותב המוכשר שרבים נושעו מאותיותיו! ראשית אני חופר לכולם את דברי @רחל-עומסי כבר תקופה, גם אם לא תשיג בשוק ההון את הרווחים הנדרשים באותו גובה של ההלוואה של אחד הגמחים, ההוצאות יהיו מחושבות ולא תחרוג מהם בוודאות, כי כשהכסף שלנו אין תזמורת ב18.000 שח, ונחשב על בסיס מה שיש לנו ביד כיום. ולגבי הניסים, מילותיך הרב @י-סנדרס הם בדיוק כמו של רבותינו הדיינים שליט"א, יש ניסים בדרך לארגן את הארוחות צהריים של עזר מציון בטיפול נמרץ אחרי ההתקף לב, ניסים גלויים שהגיע ארוחת צהריים מהודרת בלי שציפינו לה, זהו!