דילוג לתוכן
  • דף הבית
  • 0 לא נקרא 0
  • פוסטים אחרונים
  • תגיות
  • פופולרי
  • נושאים נבחרים
  • כל המאמרים
  • משתמשים
  • חיפוש גוגל בפורום
עיצובים
  • Light
  • Brite
  • Cerulean
  • Cosmo
  • Flatly
  • Journal
  • Litera
  • Lumen
  • Lux
  • Materia
  • Minty
  • Morph
  • Pulse
  • Sandstone
  • Simplex
  • Sketchy
  • Spacelab
  • United
  • Yeti
  • Zephyr
  • Dark
  • Cyborg
  • Darkly
  • Quartz
  • Slate
  • Solar
  • Superhero
  • Vapor

  • ברירת מחדל (ללא עיצוב (ברירת מחדל))
  • ללא עיצוב (ברירת מחדל)
כיווץ
לוגו אתר

הפורום הכלכלי החרדי הראשון

ד

דוד גולדברג

@דוד גולדברג
מאמן מבית גוט פלוס
אודות
פוסטים
189
נושאים
44
שיתופים
0
קבוצות
1
עוקבים
2
עוקב אחרי
1

פוסטים

פוסטים אחרונים הגבוה ביותר שנוי במחלוקת

  • לאן נעלמו הכבשים? או: למה הצורך "להיראות עשיר" הוא האויב של העושר
    ד דוד גולדברג

    אם היינו חוזרים בזמן אלפי שנים אחורה ומסתובבים בכפר עתיק, היה קל מאוד לדעת מי הוא האדם העשיר ביותר באזור. לא הייתם צריכים לנחש. הוא היה האיש עם העדר הכי גדול. אלף כבשים, מאה גמלים, שדות חיטה עצומים.

    העושר של פעם היה ויזואלי ומוחשי, אבל היה לו עוד מאפיין אחד קריטי: הוא היה יצרני. הכבשים לא היו סמל סטטוס; הן היו "מכונת הכסף". הן ייצרו חלב, צמר, ועוד כבשים. העושר של אותו אדם היה גלוי לעין, אבל הוא גם הצדיק את עצמו כלכלית. לא היה צורך "לבזבז" כסף כדי להוכיח שיש לך כסף – הכסף (או הרכוש) עמד בחצר ופעה.

    המהפכה השקטה של הארנק
    במאה ה-21, כללי המשחק השתנו לחלוטין. העושר הפך לבלתי נראה. הכסף הגדול היום לא נמצא ברפת או באסם, הוא נמצא בשורות קוד במחשבי הבנקים, בתיקי השקעות דיגיטליים, ובנדל"ן רחוק.

    אם תעברו ברחוב ליד האדם העשיר ביותר בעיר שלכם, ייתכן מאוד שלא תזהו אותו. אין לו קרניים על הראש וגם לא עדר כבשים מאחוריו. העושר האמיתי הפך להיות שקט ומוצנע .

    וכאן בדיוק נוצר הפרדוקס הפסיכולוגי שמוביל רבים לעוני.

    המלכודת: כשאי אפשר לראות את העושר, צריך "להמציא" אותו
    אנחנו יצורים חברתיים. מאז ומתמיד השתמשנו במעמד כלכלי כדי לסמן את המקום שלנו בהיררכיה החברתית. אבל כשהעושר הפך לבלתי נראה, נוצר בור. איך הסביבה תדע שאני מצליח אם הכסף שלי שוכב בשקט בקרן השתלמות?

    הפתרון המודרני הוא החצנה מלאכותית. כדי לאותת לעולם "יש לי כסף", אנחנו קונים סמלי סטטוס: רכב יוקרה חדש, מותגי על, גאדג'טים יקרים וחופשות ראוותניות.

    אבל כאן טמון ההבדל הטרגי בין העבר להווה:

    בעבר, הכבשים היו הנכס שיצר את העושר.

    היום, סמלי הסטטוס הם ההתחייבויות שמשמידות את העושר.

    המשוואה ההפוכה
    כשאתם רואים מישהו נוהג ברכב שעולה חצי מיליון שקל, אתם יודעים עליו בוודאות רק דבר אחד: יש לו עכשיו חצי מיליון שקל פחות (או חוב של חצי מיליון שקל).

    הרצון להחצין עושר הוא הגורם מספר אחד שמונע מאנשים לצבור עושר אמיתי. הכסף שאמור היה לעבוד עבורם (כמו הכבשים של פעם) ולייצר ריבית, מושקע בברזלים ובבדים שמאבדים מערכם ברגע שהם יוצאים מהחנות.

    החברה המודרנית יצרה מצב אבסורדי: כדי להיראות עשירים, אנשים מבצעים פעולות שהופכות אותם לעניים יותר. הם מחליפים ביטחון כלכלי (שאינו נראה לעין) בתדמית נוצצת (שכולם רואים).

    עושר אמיתי, בסופו של דבר, הוא מה שאתה לא רואה. הוא המכונית שלא קנית, השעון שלא ענדת והשדרוג שוויתרת עליו, כדי שהכסף יוכל לשבת בשקט ולצמוח, בדיוק כמו העדרים של פעם – רק בלי הריח.

    כלכלת המשפחה עושר אמיתי סמלי סטטוס צריכה נבונה כלכלה מודרנית השקעות חכמות

  • השקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים
    ד דוד גולדברג

    תארו לעצמכם שאתם נכנסים לחנות רהיטים יוקרתית או לחנות בגדים מכובדת לפני החג. אתם ניגשים למוצר שמוצא חן בעיניכם, משהו שהשכנים בדיוק קנו, והופכים את התווית כדי לראות את המחיר. מה כתוב שם? ברוב המקרים כתוב מספר 15,000 ש"ח. אבל האמת היא, שזו אשליה. המספר הזה הוא שקר. הכסף הוא רק אמצעי, הוא לא התשלום האמיתי.

    חכמים כבר לימדו אותנו להסתכל על העולם הזה בעין פקוחה. אבל יש משפט חכם שאומר בצורה פשוטה: "המחיר של כל חפץ, הוא כמות ה'חיים' שאתה צריך להקריב בשבילו."

    החשבון האמיתי של הנפש
    בואו נעשה רגע "חשבון נפש" כלכלי. נניח שאברך שעובד לפרנסתו מרוויח 50 שקלים לשעה נטו. כשרואים איזה שדרוג חדש לבית, ריהוט יוקרתי או עגלה ממותגת שעולה 4,000 שקלים, המחשבה הראשונה היא: "זה יקר, אבל ברוך ה' יש אפשרות, נסתדר עם התשלומים".

    אבל התרגום האמיתי הוא אחר לגמרי: החפץ הזה עולה 80 שעות של עמל ויגיעה. זה אומר שבועיים שלמים של עבודה. שבועיים של קימה מוקדמת, של נסיעות, של טרדות הפרנסה, של ביטול תורה או זמן איכות עם המשפחה – רק כדי שהחפץ הזה יעמוד בסלון.

    השאלה היא כבר לא "האם יש לי 4,000 שקל?". השאלה האמיתית והנוקבת היא: "האם הרהיט הזה שווה שבועיים מהחיים שלי שלעולם לא יחזרו?"

    מלכודת ה"מה יגידו" והרחבת הדעת
    הפרדוקס הגדול ביותר בדור שלנו הוא שאנחנו עמלים קשה כדי להשיג "הרחבת הדעת" ונוחות, אבל בפועל אנחנו משלמים עליהם במנוחת הנפש שלנו.

    אנחנו משפצים את הבית ומרחיבים אותו כדי שלילדים יהיה מרווח ונעים. אבל כדי לשלם את המשכנתא העצומה ואת ההלוואות מהגמ"חים, ההורים צריכים לעבוד שעות נוספות, האברך לחוץ מהחובות, והאמא עייפה. בסופו של דבר, אנחנו עובדים קשה יותר כדי לממן את הבית, אבל כשאנחנו חוזרים אליו – אנחנו מותשים מכדי ליהנות ממנו. הבית הפך למוזיאון יפהפה, אבל הלב של הבית – ההורים והשמחה – שקועים בעול החובות.

    מי הוא העשיר האמיתי?
    אם במאמרים קודמים דיברנו על כך שעושר חיצוני הוא לא תמיד מה שהוא נראה, כאן המסקנה היא שעושר אמיתי נמדד במושגים של חז"ל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אבל בעומק הדברים – העשיר הוא זה שיש לו זמן ויישוב הדעת.

    עני הוא לא בהכרח מי שאין לו יתרה גדולה בבנק. "עני" הוא מי שחייב למכור את כל הזמן שלו, את הלימוד שלו ואת רוגע הבית שלו, רק כדי לתחזק רמת חיים חיצונית ש"כולם עושים". לעומתו, אדם שמסתפק במועט, שההוצאות שלו שפויות והוא שולט בזמן שלו – הוא העשיר האמיתי. הוא קנה לעצמו את החירות לעבוד את ה' ברוגע.

    אז מה עושים? מחליפים את המטבע
    בפעם הבאה שאתם עומדים לפני רכישה גדולה, תעשו המרה מהירה בראש. אל תסתכלו על השקלים. תמחקו את הסימן ₪ ותחליפו אותו במילה "שעות עבודה" או "ימים של טרדה".

    האם המותג הזה שווה יומיים של עבודה קשה?

    האם השיפוץ הזה שווה 3 שנים של עול הלוואות ולחץ?

    ברגע שמתחילים לשלם ב"חיים" במקום ב"כסף", ההחלטות משתנות. פתאום, הוויתור על המותרות הוא לא קמצנות. הוא בסך הכל בחירה בחיים עצמם, ברוגע ובמשפחה.

    כלכלת המשפחה תווית מחיר חיי נפש עושר אמיתי חשבון נפש חיים מול כסף

  • תצביעו בעד !
    ד דוד גולדברג

    @טריידר
    זה הפוסט שזכה להכי הרבה דירוג💪

    על הפורום טכני

  • האשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו
    ד דוד גולדברג

    יש נתון אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל בית בישראל, והוא לא קשור לגובה המשכורת או ליוקר המחיה. זהו נתון פסיכולוגי, והוא נקרא "מלכודת ה-12 תשלומים".

    בואו נדמיין את הסיטואציה המוכרת: אנחנו עומדים בחנות מוצרי חשמל. המקרר החדש עולה 6,000 ש"ח. סכום כבד להוצאה חד פעמית. המוכר, באדיבות אין קץ, מציע: "למה שלא תחלקו ל-12 תשלומים? זה יוצא רק 500 שקל בחודש".

    ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

    הבעיה המתמטית שאף אחד לא מדבר עליה
    הבעיה היא שהחודש הבא יגיע. וגם זה שאחריו. ובעוד חודשיים נקנה ספה ב-10 תשלומים, ובעוד שלושה חודשים נחליף משקפיים ב-5 תשלומים.

    בלי לשים לב, אנחנו מגיעים למצב שבו ב-1 לחודש, עוד לפני שקנינו חלב או שילמנו חשמל, כרטיס האשראי כבר פותח בחיוב של 4,000 או 5,000 ש"ח. ה"תשלומים הקטנים" האלו מצטברים להר געש של התחייבויות.

    למעשה, אנחנו משעבדים את ההכנסה העתידית שלנו. המשכורת של חודש הבא כבר לא שלנו – היא שייכת להחלטות שקיבלנו לפני חצי שנה. זהו הגורם מספר אחד לתחושת המחנק הכלכלי, גם בקרב משפחות שמרוויחות יפה מאוד.

    עשירים מול "חיים טוב"
    יש הבדל תהומי בין "להיראות עשיר" לבין "להיות בעל חוסן כלכלי".

    להיראות עשיר: זה לקנות את מה שאין לנו כסף עבורו כרגע, ולפרוס אותו לתשלומים כדי שנוכל להרשות לעצמנו את "רמת החיים" הזו.

    חוסן כלכלי: זה היכולת לישון בשקט בלילה בידיעה שאם מחר תהיה הוצאה בלתי צפויה – יש מאיפה לשלם אותה.

    תרבות הצריכה הרגילה אותנו שהיכולת לקנות נמדדת ב"מסגרת האשראי" ולא ב"כסף בחשבון". זו טעות אופטית מסוכנת. מסגרת האשראי היא לא הכסף שלנו; היא חוב פוטנציאלי שממתין לקרות.

    כוחה של החלטה אחת
    השינוי האמיתי לא מתחיל בלהרוויח יותר (אם כי זה תמיד נחמד), אלא בשינוי התפיסה לגבי המילה "תשלומים".

    דמיינו מה היה קורה אם הייתם מחליטים שמעכשיו, כל קנייה בסופר, כל בגד, וכל מוצר צריכה שוטף – משולם בתשלום אחד בלבד. אם אין כסף בחשבון – לא קונים. נשמע קיצוני? אולי. אבל זו הדרך היחידה להחזיר את השליטה לידיים ולחיות בהווה, במקום לשלם על העבר.

    חירות כלכלית היא לא הזכות לקנות הכל, אלא החופש לא להיות חייב שום דבר לאף אחד.

    כלכלת המשפחה מלכודת תשלומים חוסן כלכלי תרבות צריכה חירות כלכלית הכנסה עתידית

  • עבדים או בני חורין? 3 צעדים פשוטים ליציאה מעבדות המותגים לחירות כלכלית
    ד דוד גולדברג

    בכל פעם שעולה לדיון המושג "חופש כלכלי", אני רואה אנשים עוצמים עיניים ומדמיינים את "הדירה ברובע", רכב 7 מקומות עם ריח של ניילון, או חופשת קיץ באלפים (עם קייטרינג גלאט, כמובן). הם בטוחים שחופש הוא מספר. "אם יהיה לי סכום X בחשבון", הם אומרים, "אז סוף סוף אהיה רגוע".

    אבל האמת המרה היא שחופש כלכלי הוא לא יעד שמגיעים אליו עם מזוודה של מזומנים. חופש כלכלי הוא קודם כל מצב תודעתי של אי-תלות.

    1. מלכודת ה"מה יגידו"
    בציבור שלנו, המלכודת הגדולה ביותר היא לא הבזבוזים האישיים, אלא ה"סטנדרט". אנחנו לא באמת מחפשים חופש, אנחנו מחפשים "שיפור בתנאי הכליאה". כשההכנסה עולה קצת, אנחנו מיד מעלים את רמת החיים: המטבח הישן נראה פתאום כמו מוצג ארכיאולוגי, העגלה של התינוק חייבת להיות מדגם שמתאים לנחיתה על הירח, והשמחות? השמחות הפכו להפקות שגורמות לכל אירוע יוקרה ב'ולדורף' להיראות כמו בר מצווה בצניעות."

    התוצאה? אנשים מרוויחים משכורות יפות, אבל חיים בחרדה של גמ"ח מהלך. הם חייבים להמשיך לרוץ על הגלגל רק כדי לשלם על "תפאורה" חיצונית. זה לא חופש, זה שעבוד למבטים של השכנים בבית הכנסת. הם עבדים של המותגים שלהם.

    2. "שליחים" של כסף במקום "חובות" של כבוד
    חופש כלכלי אמיתי מתחיל ברגע אחד פשוט: הרגע שבו ההוצאות שלכם קטנות מההכנסה שהכסף שלכם מייצר עבורכם בשקט.

    תחשבו על כל שקל שחסכתם והשקעתם כעל "שליח" שעובד עבורכם. השליח הזה הוא העובד האידיאלי: הוא לא צריך לישון, הוא לא מבקש "סיבוב" בכולל באמצע היום, והוא לא מתקשר בערב חג לבקש העלאה כי "המחירים עלו". כשיש לכם מספיק שליחים כאלו (בנדל"ן, בשוק ההון או בעסק), אתם כבר לא עובדים בשביל הכסף – הכסף עובד בשבילכם. היכולת להגיע למצב שבו ה"שליחים" מכסים את החשמל והארנונה, היא ההגדרה האמיתית של 'בן חורין'.

    3. הכוח לומר "לא" (הנכס הכי יקר בשוק)
    המדד האמיתי לעושר הוא לא כמה אתם יכולים לקנות, אלא לכמה דברים אתם יכולים לומר "לא".

    לומר "לא" לשדרוג הסלון רק כי הגיס קיבל ירושה והחליף רהיטים.

    לומר "לא" להלוואה מעיקה בשביל בר-מצווה שכוללת כניסה במסוק.

    לומר "לא" למירוץ החומרי ולהתמקד במה שחשוב באמת.

    העושר האמיתי הוא היכולת לקום בבוקר ולהיות הבעלים של השעות שלכם. אם אדם חייב לעבוד בלחץ ובמתח רק כדי לממן את רמת החיים הראוותנית שלו – הוא עבד של המציאות שיצר, גם אם יש לו שעון יוקרה על היד (שמראה לו בדיוק כמה זמן הוא מבזבז כדי לשלם עליו).

    השורה התחתונה
    חופש כלכלי לא דורש זכייה בלוטו, הוא דורש שני דברים: משמעת עצמית וקצת פחות דמיון חברתי. אל תקנו דברים שאתם לא צריכים, בכסף שאין לכם, כדי להרשים אנשים שגם ככה עסוקים מדי בלנסות להרשים אתכם.

    תשקיעו ב"שליחים" שלכם, תנו להם לגדול בלי רעש, ויום אחד תגלו שהנכס הכי גדול שלכם הוא השקט הנפשי – הידיעה שאתם לא חייבים שום דבר לאף אחד, חוץ מלעצמכם ולמשפחתכם. ובנימה אישית: עדיף לחיות כמו עני ולהיות עשיר, מאשר לחיות כמו עשיר ולהיות... ובכן, אתם יודעים.

    כלכלת המשפחה חופש כלכלי עבדים כסף בצד חיסכון ארוך טווח

  • התמכרות להשקעות בשוק ההון - מאמר מאריה ליבוביץ
    ד דוד גולדברג

    סיפור הצלחה: כשהכסף הפך לעבד נאמן – גבולות שהצילו את הבית

    כמה אני אוהב הפתעות שכאלו.

    התקשרתי לברר את מצב חשבון הבנק שלנו, והנה הפתעה, לא יאומן. החשבון ביתרת זכות. זה היה הסכום שקיבלנו רטרואקטיבית מביטוח לאומי, לאחר שאובחן אחד מילדינו – סך של 100,000 ש"ח. היה זה כסף מן השמים.

    כמו כל אב למשפחה ברוכת בנות, הטרידה אותנו המחשבה כיצד נוכל להתחייב סכומים גבוהים כפי המקובל בקהילתנו. ידעתי שבהשקעה באפיקים סולידיים, הרווחים לא יצמחו לישועה. בחישוב ריבית דריבית, 3-4 אחוזי רווח שנתיים לא יספיקו לכיסוי הוצאות דמי השדכנות של הבת הראשונה.

    גמרנו אומר, ניקח סיכון מחושב. אך מיד הוספנו תנאי קריטי: רק סיכון שנוכל לעמוד בו.

    ההחלטה הראשונה: הגדרת הגבול הבלתי ניתן לחצייה
    מאחר וכסף זה בא לנו בנקל, דווקא משום כך, החלטנו על חוקים נוקשים ביותר:

    חלוקה: 50,000 ש"ח (חצי מהסכום) יושקעו בהשקעה בעלת סיכון מחושב. 50,000 ש"ח הנותרים יופקדו בגמ"ח הלוואות השכונתי .

    יעד סגירה: הגדרנו מטרת רווח מוחלטת: להכפיל את הסכום המושקע פי ארבע. כלומר, כשההשקעה תגיע ל-200,000 ש"ח (רווח של 150,000 ש"ח), כל הרווח יימשך וינויד ליעד בטוח (רכישת קרקע לבנייה עתידית).

    בניגוד למהלך הפזיז של השקעה במטבעות חדשים , לאחר בירור, למידה והעמקה , השקענו את 50,000 השקלים במטבעות הדיגיטליים היותר מוכרים ויציבים, כגון הביטקוין והאיתריום.

    המבחן: הכוח הממכר של המינוף
    ההשקעה עבדה היטב. לאחר שנתיים בלבד, ההון כבר עמד על כ-180,000 ש"ח. היינו קרובים ליעד.

    ואז הגיעה הנפילה הראשונה: נחשפתי לאופציית המינופים. על המסך הופיעה גלגלת מספרים, ומחשבה מפתה התגלגלה בראשי: אם אפילו מינוף 2 יביא תשואה כפולה על כל עלייה, למה לא ללחוץ? הראש הלמדני אמר: "כמה חבל, אילו הייתי בוחר מינוף 10 הייתי מרוויח פי כמה".

    זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שזהו אותו פיתוי ממכר שאינו קשור להשקעה חכמה, אלא להימור ומשחק מותח.

    הרגע שבו אדם מפתח "פחד מלהפסיד" ושוקל להסתכן בהפקדת כספי הבית , הוא הרגע שבו הוא מאבד שליטה. בדיוק כפי שהכותב המקורי מתאר, זהו מדרון שקשה לרדת ממנו. ההבדל שלי היה שהכרתי בכך ש"אני לא כזה מטומטם" – אבל אני כן אנושי, והפיתוי חזק מדי.

    ההצלחה היא בגבולות
    שבתי אל רעייתי והצגתי בפניה את כל הנתונים, כולל פיתוי המינופים (שלא נגעתי בהם). יחד החלטנו:

    משיכה מלאה: במקום לחכות ל-200,000 ש"ח, משכנו מיד את 180,000 ש"ח. היעד הושג – עתיד הבת הראשונה נשמר. הרווחים הומרו באופן מיידי לדירה קטנה שהושכרה (נכס מניב ומוגן).

    נשארים מחוץ למים הסוערים: את ה-20,000 ש"ח הנותרים של ההשקעה המקורית, החלטנו להוציא מהמסחר הדיגיטלי המהיר, והפקדנו אותם בקרן השקעה סולידית, ללא יכולת מעקב יומית.

    כיום, שלוש שנים לאחר מכן, הדירה הקטנה כבר שווה הרבה יותר. החלומות שלנו לרכוש בית גדול ומרווח אומנם טרם הושגו במלואם, אבל הפעם אנחנו יודעים שהם יגיעו בדרך יציבה, שקטה ובטוחה.

    הבנתי שהחוכמה האמיתית היא לא כמה אנחנו יכולים להרוויח, אלא כמה אנחנו מסוגלים לוותר על רווחים פוטנציאליים למען שקט נפשי. אדם חכם, שומע לעצה, ובעיקר – קובע לעצמו גבולות.

    המסכים והגרפים הפכו לכלי עבודה, לא לאליל שמנהל את חיי. ביום שישי אני מתפלל מנחה בצהריים, ואת הטלפון אני סוגר הרבה לפני כניסת שבת. אין לי צורך להתעדכן על השניה שיצאה שבת. יש לי שקט.

    השיעור שקיבלתי בחיים: עושר אמיתי הוא היכולת לומר "די" – ולישון בשקט בלילה.

    מסחר עצמאי התמכרות שוק ההון מסחר עצמאי קריפטו התמכרות להשקעות מאמרים פיננסיים אריה ליבוביץ

  • הדירה שקניתם לילד בפריפריה? מזל טוב, הרגע קניתם לו משקולת.
    ד דוד גולדברג

    יש בציבור שלנו מנהג קדוש: ברגע שיש קצת כסף פנוי, רצים לקנות "דירה להשקעה" בעפולה, טבריה או חריש. כי "נדל"ן זה בטוח" ו"לפחות יש קירות".

    אבל בואו נעצור רגע ונסתכל על המספרים בלי הרגש של הטאבו:

    1. השוכר שמתקשר בערב שבת
    קניתם דירה במיליון שקל. מזל טוב. עכשיו אתם "בעלי בתים". אבל מה זה אומר בפועל? זה אומר שוכר שלא משלם בזמן, דוד שמתפוצץ בערב שבת, ושיפוץ שעולה כמו חצי שנה של שכירות. בבורסה (S&P 500), המנכ"לים של אפל וגוגל עובדים בשבילכם. הם לא מתקשרים להגיד שיש נזילה מהגג, והם מחלקים לכם רווחים בזמן שאתם ישנים.

    2. האשליה של ה"דירה לילד"
    הורים אומרים לי: "קניתי דירה בפריפריה כדי שיהיה לילד איפה לגור". רבותיי, הילד שלכם בן 5. בעוד 20 שנה הוא ירצה לגור ליד הישיבה שלו, ליד ההורים, או במרכז חרדי חי וקיים. הסיכוי שהוא ירצה לגור בדיוק בדירה הישנה שקניתם לו בבאר שבע שואף לאפס.
    אז מה תעשו? תמכרו. ואז תשלמו מס שבח, היטל השבחה, תיווך ועורך דין. חצי מהרווח הלך למדינה.

    3. הניידות של הכסף
    דירה אי אפשר למכור ביום אחד כשצריך כסף לחתונה. זה לוקח חודשים, זה כאב ראש, וזה תלוי בשוק. קופת גמל או קרן השתלמות? לוחצים על כפתור, ותוך כמה ימים הכסף בחשבון. בלי טובות של מתווכים ובלי להתחנן לקונים.

    נדל"ן ומשכנתאות נדלן נדלן חרדי אס אנד פי 500

  • רעיונות להגדלת הכנסות לאברכים
    ד דוד גולדברג

    כל פעם שאני מברר איך אנשים סביבי סוגרים את החודש
    אני מופתע לגלות שיש לאנשים רעיונות מקוריים במיוחד להכנסות
    חשבתי אולי נשתף כאן ברעיונות לתועלת הכלל
    ואולי נזכה שעוד משפחות יזכו לסגור את החודש מתוך הרווחה כלכלית

    תעסוקה, עסקים ויזמות הכנסות לאברכים סגירת חודש רווחה כלכלית

  • מס ההצטיינות: האם יש "תקרה" שמעליה לא כדאי לחסוך?
    ד דוד גולדברג

    בכל המאמרים הקודמים דיברנו על הכוח המופלא של הריבית דריבית ועל החשיבות של דחיית סיפוקים. אבל כשאנחנו מתכננים את העתיד הרחוק, עלינו לשאול שאלה אחת חתרנית:
    האם ייתכן שנגיע לקו סיום שבו המדינה מחכה לנו עם מספריים גדולים מדי?

    הפחד ממס הוא לא רק פסיכולוגי – הוא מתמטי. במדינת ישראל, כמו ברוב העולם המערבי, שיטת המיסוי היא פרוגרסיבית. ככל שאתם מרוויחים יותר, האחוז שהמדינה לוקחת מכל שקל נוסף הולך ועולה.

    1. השותף השקט בתיק הפנסיה שלכם
    כשאתם חוסכים לפנסיה, אתם לא חוסכים לבד. המדינה היא "שותפה שקטה". היא נותנת לכם פטור ממס עכשיו, אבל היא מצפה לקבל את חלקה כשתצאו לפרישה.

    הבעיה מתחילה כשהחיסכון שלכם הופך מ"מכובד" ל"עצום". בעוד שעל קצבה בסיסית של 8,000 או 10,000 ש"ח כמעט ולא תשלמו מס (בזכות נקודות זיכוי ופטורים), על השקלים שמעבר לכך המס מתחיל לטפס במהירות.

    2. חישוב של קצבה גבוהה: איפה עובר הגבול?
    בואו נשווה בין שני חוסכים דמיוניים:

    חוסך א' (המאוזן): הגיע לקצבה של 12,000 ש"ח. לאחר פטורים ונקודות זיכוי, הוא ישלם מס זניח של כמה מאות שקלים. הנטו שלו יהיה קרוב מאוד לברוטו.

    חוסך ב' (השאפתן): חסך באגרסיביות והגיע לקצבה של 32,000 ש"ח.

    כאן התמונה משתנה. בואו נראה מה קורה ל"שקל האחרון" של חוסך ב': על הקצבה שמעבר לתקרה (אחרי ניצול כל הפטורים), חוסך ב' עלול למצוא את עצמו במדרגות מס של 31%, 35% ואפילו 47% (אם הוא מגיע לרמות שכר גבוהות מאוד).

    המשמעות במספרים: אם חוסך ב' התאמץ מאוד כדי להגדיל את הקצבה שלו מ-30,000 ש"ח ל-31,000 ש"ח, ייתכן שמתוך ה-1,000 ש"ח הנוספים הללו, הוא יראה בכיס רק 530 ש"ח. שאר ה-470 ש"ח ילכו ישירות למדינה.

    3. שאלת ה"עלות מול תועלת"
    כאן עולה השאלה שכל חוסך צריך לשאול את עצמו: אם בשביל להשיג את ה-1,000 ש"ח הנוספים האלו (שבנטו הם רק 530 ש"ח) הייתם צריכים לעבוד קשה יותר בגיל 30, לוותר על חופשות, או להצטמצם ברמת החיים של המשפחה שלכם – האם זה היה שווה את זה?

    בכלכלה קוראים לזה "תועלת שולית פוחתת". השקל הראשון שחוסכים הוא קריטי להישרדות. השקל ה-30,000 הוא כבר מותרות, והמדינה יודעת זאת ולוקחת ממנו נתח גדול בהרבה.

    4. הדילמה: חופש עכשיו או עושר (ממוסה) אחר כך?
    האם כדאי לשאוף לקצבה של 40,000 ש"ח אם חצי ממנה ילך למס הכנסה?

    מצד אחד: עדיף לקבל 20,000 ש"ח נטו (מתוך 40,000 ברוטו) מאשר לקבל 10,000 ש"ח נטו. יותר כסף זה תמיד יותר כסף.

    מצד שני: אולי הדרך הנכונה היא לא "לדחוף" את כל הכסף לפנסיה הממוסה, אלא להשתמש בחלקו היום לבניית נכסים אחרים, או פשוט לשיפור איכות החיים הנוכחית?

    פנסיה, גמל וקרנות השתלמות מס הכנסה חיסכון פנסיוני תכנון פיננסי ריבית דריבית תקרה למס

  • מדוע המוח האנושי לא תוכנת להתמודד עם אשראי
    ד דוד גולדברג

    מלכודת הדופמין: מדוע המוח האנושי לא תוכנת להתמודד עם אשראי
    בעולם הכלכלה הקלאסי, "חוב" הוא פשוט כלי: אנחנו לוקחים כסף מהעתיד כדי להשתמש בו בהווה, מתוך הנחה שהתועלת כרגע עולה על המחיר שנשלם אחר כך. אך המציאות מראה שרוב האנשים לא משתמשים בחוב ככלי אסטרטגי, אלא נופלים אליו כמעט בעל כורחם. הסיבה לכך אינה חוסר בידע מתמטי, אלא "קצר" מובנה במערכת ההפעלה של המוח שלנו.

    1. אלחוש ה"כאב" של התשלום
    מחקרים בתחום הנוירו-כלכלה מראים שברגע שאנו משלמים במזומן, מופעל באזור המוח שנקרא "אינסולה" (Insula) מרכז שמקושר לכאב פיזי. אנחנו ממש "מרגישים" את הכסף עוזב אותנו.

    האשראי המודרני – ובמיוחד התשלום הדיגיטלי וה"קליק" האחד – פועל כאלחוש למרכז הכאב הזה. כשאנחנו מעבירים כרטיס או משלמים בטלפון, המוח לא מזהה "אובדן של משאב", אלא רק את ה"זכייה" במוצר. בכך, הטכנולוגיה עוקפת את מנגנון ההגנה הטבעי שלנו מפני בזבוז יתר.

    2. ה"אני העתידי" הוא זר מוחלט
    אחת התגליות המדהימות בפסיכולוגיה היא הדרך שבה המוח שלנו תופס את הזמן. סריקות MRI הראו שכשאדם חושב על עצמו בעוד עשר שנים, המוח מפעיל את אותם אזורים שהוא מפעיל כשהוא חושב על אדם זר לחלוטין.

    מבחינה נוירולוגית, לקחת חוב זה להעמיס נטל על מישהו שאתם לא מכירים. ה"אני של ההווה" נהנה מהקנייה, בעוד ה"אני של העתיד" (הזר) הוא זה שיצטרך לעבוד שעות נוספות כדי להחזיר את הכסף. הקושי לחסוך או להימנע מחוב נובע מהקושי האבולוציוני שלנו לחוש אמפתיה כלפי הגרסה העתידית של עצמנו.

    3. אשליית הבעלות המוקדמת
    חוב מאפשר לנו "לדלג" על שלב המאמץ. בטבע, השגת משאב דרשה פעולה והמתנה. החוב יוצר אשליה פסיכולוגית של הצלחה ללא תשתית. כשאדם קונה מוצר יוקרה באשראי, הוא מקבל את ה"דופמין" של ההישג, אך ללא הסיפוק שנלווה לצבירה הדרגתית של הון. זהו סוג של "קיצור דרך" רגשי שמשאיר את האדם במצב של ריקנות, מה שמוביל לרוב לחוב נוסף כדי לשחזר את תחושת הריגושי.

    4. החוב כ"מס" על חופש המחשבה
    מעבר למחיר הכלכלי (הריבית), לחוב יש מחיר קוגניטיבי כבד. מחקרים על "רוחב פס מנטלי" (Mental Bandwidth) מראים שדאגות כלכליות וחובות תופסים חלק נכבד מהמשאבים של המוח. אדם ששקוע בחובות מתפקד עם "איי-קיו אפקטיבי" נמוך יותר, פשוט כי חלק מהמעבד שלו תפוס בחישובי הישרדות. מצב זה מקשה עליו לקבל החלטות ארוכות טווח, ויוצר מעגל קסמים של עוני.

    לסיכום: איך "מתכנתים" מחדש את המוח?
    כדי לנצח את מלכודת החוב, עלינו להחזיר את ה"חיכוך" לתהליך הקנייה:

    המחשה: לחזור להשתמש במזומן במידת האפשר כדי להפעיל את מרכז ה"כאב".

    גישור על הזמן: לנסות לדמיין את ה"אני העתידי" באופן מוחשי ככל האפשר – מה הוא ירגיש כשיצטרך לשלם את החשבון?

    כלל ה-48 שעות: להמתין יומיים לפני כל קנייה גדולה כדי לתת לרמת הדופמין לרדת ולאפשר למוח הרציונלי (הקליפה הקדמית) לקחת פיקוד.

    עושר אמיתי אינו נמדד ביכולת "לקנות עכשיו", אלא ביכולת של ה"אני מהעבר" לדאוג לרווחתו של ה"אני בהווה".

    כלכלת המשפחה אשראי כלכלה מודרנית כרטיס אשראי

  • טראמפ באולטימטום של 48 שעות לאיראן: "פתחו את המיצרים או שנחשיך אתכם"
    ד דוד גולדברג

    80148faf-50bc-43b9-bae1-95c903647f99-image.jpeg

    שוק ההון והשקעות טראמפ מחיר הנפט אסטרטגיה איראן תזמון השוק

  • המכירה הסינית של הבורסה: למה לחכות לדצמבר אם אפשר להרוויח כבר עכשיו?
    ד דוד גולדברג

    כולנו מכירים את ה"ריצה" של סוף שנה.
    דצמבר מגיע, סוכני הביטוח נזכרים בטלפון שלנו, וכולם לחוצים להפקיד לקופת גמל או לקרן השתלמות כדי "לתפוס את הטבות המס".

    אבל בואו נדבר רגע כשני אנשים שמבינים עניין: עשירים לא מחכים לדצמבר. הם מחפשים הזדמנויות. והמציאות הנוכחית – עם המדדים שקצת ירדו והשקל שרועד – יצרה לנו "מכירה סינית" שחבל לפספס דווקא עכשיו, באמצע השנה.

    1. השוק ב"סייל" – אל תחכו שהמחיר יעלה
    תארו לעצמכם שאתם נכנסים ל'אושר עד' ורואים שמן זית ב-10% הנחה. תגידו לקופאית "תשמרי לי, אני אבוא בדצמבר כשיהיה יקר"? ברור שלא.
    בגלל המצב, השוק (והדולר) נמצאים בנקודה נוחה מאוד. מי שמפקיד היום את המקסימום המוטב (נניח 20,566 ש"ח לעצמאי), קונה את המניות הללו ב-10% פחות מאשר אולי בסוף השנה, כשהרוחות יירגעו והכל יזנק חזרה.

    2. איך 2,000 ש"ח הופכים ל-14,000 ש"ח?
    בואו נעשה חשבון:
    נניח שהפקדתם היום את ה-20,566 ש"ח בזמן שהשוק נמוך ב-10%. ה-10% האלו הם בעצם 2,000 ש"ח שקיבלתם כ"בונוס" על ההתחלה רק כי קניתם בזול.

    בעוד 20 שנה, בזכות הריבית דריבית (לפי ממוצע של 7%):

    אותם 2,000 ש"ח ש"חסכתם" היום – יהיו שווים בערך 14,000 ש"ח נוספים נטו בכיס שלכם!

    זה מעבר לקרן עצמה שתצמח לאזור ה-80,000 ש"ח פטורים ממס.

    כשאתם מפקידים עכשיו, אתם מרוויחים פעמיים: פעם אחת קניתם בזול, ופעם שנייה אתם לא נלחצים בדצמבר כנראה שהשוק יהיה גבוה והדולר יתחזק. השקעה נכונה היא לא לנחש את העתיד, אלא לנצל את ההווה.

    פנסיה, גמל וקרנות השתלמות קרן השתלמות הפקדה בסוף שנה ריבית דריבית

  • שאלות ותשובות על ממשק הפורום
    ד דוד גולדברג

    הלא נקרא חזר
    @מונטיפיורי תודה רבה

    על הפורום ממשק הפורום ניהול הפורום הסבר

  • בורסה בלי דפיקות לב: למה לא אכפת לי שהשוק יורד?
    ד דוד גולדברג

    דמיין שאתה הולך לקנות רכב.
    המוכר אומר לך: "היום המחיר 100,000 ש"ח, אבל אין לי מושג מה יהיה המחיר מחר. אולי 80,000 ואולי 120,000". מה תעשה? אם תשים את כל הכסף עכשיו, אתה עלול לצאת פראייר של החיים בעוד יומיים.

    שיטת המיצוע אומרת: אל תנסה לנצח את המוכר. פשוט תקנה "חתיכות" מהרכב כל חודש.

    1. לנצח את ה"פחד מהפספוס"
    הבעיה הכי גדולה שלנו היא שאנחנו תמיד מרגישים שפספסנו את הרכבת. אם השוק עולה – אנחנו מפחדים לקנות כי "יקר עכשיו". אם השוק יורד – אנחנו מפחדים לקנות כי "זה ימשיך לרדת".
    המיצוע הוא פקודת עבודה. אתה לא שואל שאלות. הגיע ה-1 בחודש? קונים. זה מוריד ממך את המשא הכבד של לקבל החלטה כל פעם מחדש.

    2. הקסם שקורה כשהשוק "מדמם"
    זה נשמע מוזר, אבל בשיטת המיצוע, הירידות הן הרווח הכי גדול שלך.
    כשהבורסה צוללת, כולם בורחים. אתה, לעומת זאת, ממשיך להפקיד את אותו סכום. מכיוון שהמחיר נמוך, אתה אוסף "סחורה" בכמויות גדולות יותר.
    כשהשוק יתקן ויעלה חזרה (והוא תמיד עושה את זה בסוף), ה"מכה" שנתת כשהיה זול היא זו שתקפיץ לך את התיק לשמיים.

    3. מבחן הכרית: איך לישון בלילה?
    תחשוב על משקיע ששם מיליון ש"ח ביום אחד. למחרת השוק ירד ב-5%. הוא הפסיד "על הנייר" 50,000 ש"ח ביום. הוא לא יירדם בלילה.
    עכשיו תחשוב על מישהו שמשקיע 10,000 ש"ח כל חודש. השוק ירד ב-5%? הוא "הפסיד" 500 ש"ח. זה לא מזיז לו. הוא יודע שבחודש הבא הוא פשוט יקנה יותר בזול.
    המיצוע קונה לך שקט נפשי, וזה הנכס הכי יקר בבורסה.

    4. השורה התחתונה: פשטות מנצחת תחכום
    יש אנשים שיושבים עם 4 מסכים, מנתחים גרפים ומנסים למצוא את ה"תחתית". רובם מפסידים כסף או פשוט מבזבזים המון זמן.
    המשקיע הממצע הוא זה שמתעסק בחיים שלו, בעבודה שלו ובמשפחה שלו, בזמן שהתיק שלו נבנה מעצמו בשיטת "שגר ושכח".

    מיצוע זה לא לחפש "מציאות", זה פשוט להיות עקבי. זה להבין שאתה לא יודע מה יקרה מחר, אבל אתה בטוח שבעוד 10 שנים השוק יהיה גבוה יותר מהיום.

    שוק ההון והשקעות מיצוע הוראות קבע השקעה אקטיבית השקעה חודשית

  • מתי לא כדאי להתמקח?
    ד דוד גולדברג

    @ביזנייעס דברתי עם מישהו וניסיתי לשכנע אותו להשקיע בשוק ההון ומה שכאב לו זה שיש עשרים וחמישה אחוז מס ריווחי הון
    גליתי לו שבכל קניה שהוא קונה בחנות הוא משלם שבע עשרה אחוז מע"מ
    לא כולל מיסים נסתרים ועדיין הוא קונה וכאן זה לפחות מגיע מרווחים ולא מהלחם והחלב

    פנסיה, גמל וקרנות השתלמות דמי ניהול

  • השקעה בטוחה רווח של עד מיליון ש"ח עם משכנתא או הון עצמי נמוך !
    ד דוד גולדברג

    הבדיקה העצמאית: כפי שציינת בצדק: "אפשר לבדוק לבד, לא צריך להאמין לשום דבר". זו חובתנו. מי שרציני, שיפנה מיד לשמאי מקרקעין פרטי ונייטרלי כדי לקבל אימות אובייקטיבי לגבי שווי הנכס כיום והתחזית הסולידית לשנים הקרובות, לפני כל חתימה או התחייבות.

    נדל"ן ומשכנתאות תושבי חול ירושלים

  • "קום ועשה"
    ד דוד גולדברג

    @ביזנייעס ישבתי עם מנהל גמ"ח גדול ודיברתי אתו על בנקל
    והוא אמר לי אם רק היה לי מאה אלף שקל לחתונה של הבת שלי
    הכול היה נראה אחרת זה אומנם לא היה מספיק אבל היה לי מאיפה להתחיל...
    קם דור חדש

    כלכלת המשפחה מאמרים

  • אמנות התמרון הפיננסי: פתרונות "עוקפי מס" לחוסך הנבון
    ד דוד גולדברג

    1. קרן השתלמות
    זהו מכשיר החיסכון הטוב ביותר שקיים כיום בישראל. מדוע? כי הוא המקום היחיד שבו המדינה מוותרת לחלוטין על חלקה ברווחים (עד תקרת ההפקדה המוטבת).היתרון: בניגוד לפנסיה, שבה אתם משלמים מס הכנסה על הקצבה, הכסף בקרן השתלמות פטור ממס רווחי הון ($25%$) ופטור ממס הכנסה במשיכה.האסטרטגיה: לעולם אל תמשכו את קרן השתלמות לצרכי צריכה שוטפת. תנו לה לעבוד כחיסכון ארוך טווח לצד הפנסיה. זה יהיה הכסף "הנקי" ביותר שיהיה לכם בפרישה.
    2. "תיקון 190": המסלול המהיר לעשירון העליון
    עבור מי שהגיע לקצבת מינימום מסוימת (כ-5,000 ש"ח נכון להיום) ויש לו הון פנוי, "תיקון 190" הוא פלא פיננסי.איך זה עובד? אתם מפקידים כסף לקופת גמל. ביום הפרישה (מעל גיל 60), יש לכם שתי אפשרויות מדהימות:למשוך את הכסף כקצבה חודשית שפטורה לגמרי ממס הכנסה.למשוך את הכל כסכום חד-פעמי
    .השורה התחתונה: זהו הכלי האולטימטיבי למניעת "כפל מס" על כסף שכבר שילמתם עליו מס הכנסה במהלך החיים.
    3. קופת גמל להשקעה:
    הגמישות שמשתלמת הכלי הזה נולד כדי לעודד אנשים לחסוך. הוא מאפשר לכם להפקיד עד כ-81,000 ש"ח בשנה (לכל בן משפחה) וליהנות מנזילות מלאה.הסוד הגדול: אם תחזיקו את הכסף עד גיל 60 ותמשכו אותו כקצבה חודשית, הקצבה הזו תהיה פטורה ממס הכנסה ופטורה ממס רווחי הון. זהו מעקף מושלם למי שחושש ממדרגות המס הגבוהות של הפנסיה הרגילה.
    4. פיזור בין "סוגי מס": נדל"ן מול שוק ההון
    חלק מהפתרון לבעיית המס הוא לא לשים את כל הביצים בסל שבו המיסוי הוא "פרוגרסיבי" (כמו פנסיה).בנדל"ן, למשל, המיסוי על הכנסה משכירות הוא במסלולים קבועים (כמו פטור עד תקרה ), ללא קשר לגובה הפנסיה שלכם.האסטרטגיה: בניית תיק שמשלב קצבת פנסיה (עד תקרת הפטור), קרן השתלמות (פטורה לגמרי) והכנסה מנדל"ן (מיסוי נמוך/פטור), מייצרת נטו גבוה משמעותית מאשר פנסיה אחת ענקית.

    פנסיה, גמל וקרנות השתלמות קרן השתלמות תיקון 190 קופת גמל חיסכון פנסיוני פתרונות מס

  • ההבדל בין נוכלות לבין כשלון - עו"ד נתן רוזנבלט
    ד דוד גולדברג

    כששמים 400 אלף שקל על דירה של 4 מיליון, אתם לא "משקיעי נדל"ן", אתם מהמרים במינוף פי 10. אם המחיר עולה ב-10% – הכפלתם את הכסף. אם הוא יורד ב-10% (מלחמה, ריבית, צרפתים שברחו מנתניה) – מחקתם את כל הקרן. האברך שקונה פנטהאוז בהרצליה עם כסף של יחידה בביתר, אל ילין על המשווק. הוא שיחק רולטה והכדור נעצר על הצבע הלא נכון. נכון שזה כואב, אבל לא כל הפסד בשוק הוא "עוקץ". לפעמים זה פשוט סיכון שהתממש והשוק שלא עלה כמצופה.

    הלקח פשוט: אל תקנו "סיפורים" על הנייר אם אין לכם גב כלכלי להשלים את העסקה כשהנבואות של המתווך מתבדות. מי שבונה על הנס – שלא יתפלא כשהוא נשאר בלי הפנטהאוז ובלי היחידה.

    השקעה בנדל"ן היא עדיין הדרך הכי טובה לחתן ילדים, אבל רק כשהרגליים על הקרקע ולא בתוך פרוספקט נוצץ.

    נדל"ן ומשכנתאות נוכלות כשלון השקעות נדלן חרדי נתן רוזנבלט איצה דזאלובסקי

  • מאמר 2: בין מינימליזם לרחבות הדעת – האם השפע הוא באמת נטל?
    ד דוד גולדברג

    במאמר הקודם עסקנו בשחרור מחפצים כדרך לחירות. אך כפי שצוין בתגובות, "חירות" היא מושג סובייקטיבי. עבור אחד, חדר ריק הוא שלווה; עבור אחר, הוא משדר קור ובדידות. אם המאמר הראשון דיבר על "ניקוי רעלים" מחפצים, הפעם נדבר על השקעה נבונה בנכסים רגשיים.

    1. השפע כמקור להשראה (רחבות הדעת)
    ישנו מושג שנקרא "מקסימליזם מחושב". ישנם אנשים שהספרייה העמוסה, אוסף הכלים או אפילו ערימת הבדים והיצירה בחדר, הם אלו שנותנים להם כוח. עבורם, חפצים הם לא "מניות גרועות", אלא זיכרונות חיים, פוטנציאל ליצירה ותחושת בעלות שמרחיבה את הלב.
    התובנה: הנכס הוא לא החפץ עצמו, אלא התחושה שהוא מעניק לך. אם חפץ גורם לך להרגיש "עשיר" ונינוח – הוא ממלא את תפקידו נאמנה.

    2. ההבדל בין "אגירה" ל"איסוף"
    המרחק בין רחבות דעת לבין עומס מעיק נמצא במילה אחת: שליטה.

    אגירה: חפצים ששולטים בנו, נערמים ללא סדר ויוצרים תחושת מחנק.

    איסוף/שפע: חפצים שנמצאים שם כי בחרנו בהם, כי הם יפים בעינינו וכי יש להם מקום (גם אם המקום הזה צפוף).
    כשאדם מרגיש שהחפצים שלו הם "נכסים", הוא דואג להם. הוא יודע מה יש לו. זהו לא נטל, אלא ביטוי של אישיות.

    3. הבית כראי של הנפש
    הפסיכולוגיה מלמדת שסביבה "סטרילית" מדי עלולה לעכב יצירתיות אצל סוגים מסוימים של אנשים. יש מי שזקוק לגירויים ויזואליים כדי לחשוב. עבורם, הניסיון לכפות מינימליזם הוא כמו לנסות לחיות בתוך קופסה ריקה.
    החופש האמיתי הוא לאו דווקא לזרוק הכל, אלא להחליט מה נשאר.

    4. המבחן: האם החפץ משרת אותי או שאני משרת אותו?
    כדי לדעת אם השפע בביתכם הוא "רחבות דעת" או "עומס", שאלו את עצמכם:

    האם אני נהנה להסתכל על המדף הזה, או שאני מרגיש אשמה כשאני עובר לידו?

    האם אני מוצא את מה שאני מחפש בתוך השפע, או שהשפע מסתיר ממני את הדברים החשובים?

    הסוד הוא לא בכמות הבלטות החשופות, אלא בתחושת הביתיות. מי שהשפע עושה לו טוב, שייהנה ממנו – זוהי זכותו על נכסיו. המטרה של התארגנות וסדר היא לא להפוך את הבית למוזיאון ריק, אלא לוודא שכל מה שנמצא בבית, נמצא שם כי הוא מוסיף לנו אור, שמחה ותחושת עושר אמיתית.

    השנה, במקום רק "לבער", בואו נלמד "להעריך" את מה שבאמת ראוי להישאר איתנו.

    כלכלת המשפחה מינימליזם מקסימליזם נכסים רגשיים איסוף חפצים השפעת שפע
  • התחברות

  • אין לך חשבון עדיין? הרשמה

  • התחברו או הירשמו כדי לחפש.
  • פוסט ראשון
    פוסט אחרון
0
  • דף הבית
  • לא נקרא 0
  • פוסטים אחרונים
  • תגיות
  • פופולרי
  • נושאים נבחרים
  • כל המאמרים
  • משתמשים
  • חיפוש גוגל בפורום