הפורום הכלכלי החרדי הראשון

@שששששש
זה מאוד תלוי מה אתם רוצים לקנות: האם זו עגלה באלף שקל או בששת אלפים? האם אתם לוקחים עריסה מהאח או משכן, או שמא אתם קונים חדשה?

כדי שאוכל להכווין אתכם בצורה הטובה ביותר, תכוונו אותנו לגבי הסגנון שלכם – האם אתם מכוונים לקו בסיסי ופרקטי, או לקו יוקרתי ומלא?

כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

האם המותג הזה שווה יומיים של עבודה קשה?

האם השיפוץ הזה שווה 3 שנים של עול הלוואות ולחץ?

@חיימוש כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

שאנשים קצת הגזימו כי לחיות ברמה נורמלית עם הצרכים הנורמליים והבסיסיים

@חיימוש כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

כל פעם שאני אוכל איזה חטיף

נראה שלא לזה התכוונתי.

הבדיקה העצמאית: כפי שציינת בצדק: "אפשר לבדוק לבד, לא צריך להאמין לשום דבר". זו חובתנו. מי שרציני, שיפנה מיד לשמאי מקרקעין פרטי ונייטרלי כדי לקבל אימות אובייקטיבי לגבי שווי הנכס כיום והתחזית הסולידית לשנים הקרובות, לפני כל חתימה או התחייבות.

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לחנות רהיטים יוקרתית או לחנות בגדים מכובדת לפני החג. אתם ניגשים למוצר שמוצא חן בעיניכם, משהו שהשכנים בדיוק קנו, והופכים את התווית כדי לראות את המחיר. מה כתוב שם? ברוב המקרים כתוב מספר 15,000 ש"ח. אבל האמת היא, שזו אשליה. המספר הזה הוא שקר. הכסף הוא רק אמצעי, הוא לא התשלום האמיתי.

חכמים כבר לימדו אותנו להסתכל על העולם הזה בעין פקוחה. אבל יש משפט חכם שאומר בצורה פשוטה: "המחיר של כל חפץ, הוא כמות ה'חיים' שאתה צריך להקריב בשבילו."

החשבון האמיתי של הנפש
בואו נעשה רגע "חשבון נפש" כלכלי. נניח שאברך שעובד לפרנסתו מרוויח 50 שקלים לשעה נטו. כשרואים איזה שדרוג חדש לבית, ריהוט יוקרתי או עגלה ממותגת שעולה 4,000 שקלים, המחשבה הראשונה היא: "זה יקר, אבל ברוך ה' יש אפשרות, נסתדר עם התשלומים".

אבל התרגום האמיתי הוא אחר לגמרי: החפץ הזה עולה 80 שעות של עמל ויגיעה. זה אומר שבועיים שלמים של עבודה. שבועיים של קימה מוקדמת, של נסיעות, של טרדות הפרנסה, של ביטול תורה או זמן איכות עם המשפחה – רק כדי שהחפץ הזה יעמוד בסלון.

השאלה היא כבר לא "האם יש לי 4,000 שקל?". השאלה האמיתית והנוקבת היא: "האם הרהיט הזה שווה שבועיים מהחיים שלי שלעולם לא יחזרו?"

מלכודת ה"מה יגידו" והרחבת הדעת
הפרדוקס הגדול ביותר בדור שלנו הוא שאנחנו עמלים קשה כדי להשיג "הרחבת הדעת" ונוחות, אבל בפועל אנחנו משלמים עליהם במנוחת הנפש שלנו.

אנחנו משפצים את הבית ומרחיבים אותו כדי שלילדים יהיה מרווח ונעים. אבל כדי לשלם את המשכנתא העצומה ואת ההלוואות מהגמ"חים, ההורים צריכים לעבוד שעות נוספות, האברך לחוץ מהחובות, והאמא עייפה. בסופו של דבר, אנחנו עובדים קשה יותר כדי לממן את הבית, אבל כשאנחנו חוזרים אליו – אנחנו מותשים מכדי ליהנות ממנו. הבית הפך למוזיאון יפהפה, אבל הלב של הבית – ההורים והשמחה – שקועים בעול החובות.

מי הוא העשיר האמיתי?
אם במאמרים קודמים דיברנו על כך שעושר חיצוני הוא לא תמיד מה שהוא נראה, כאן המסקנה היא שעושר אמיתי נמדד במושגים של חז"ל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אבל בעומק הדברים – העשיר הוא זה שיש לו זמן ויישוב הדעת.

עני הוא לא בהכרח מי שאין לו יתרה גדולה בבנק. "עני" הוא מי שחייב למכור את כל הזמן שלו, את הלימוד שלו ואת רוגע הבית שלו, רק כדי לתחזק רמת חיים חיצונית ש"כולם עושים". לעומתו, אדם שמסתפק במועט, שההוצאות שלו שפויות והוא שולט בזמן שלו – הוא העשיר האמיתי. הוא קנה לעצמו את החירות לעבוד את ה' ברוגע.

אז מה עושים? מחליפים את המטבע
בפעם הבאה שאתם עומדים לפני רכישה גדולה, תעשו המרה מהירה בראש. אל תסתכלו על השקלים. תמחקו את הסימן ₪ ותחליפו אותו במילה "שעות עבודה" או "ימים של טרדה".

האם המותג הזה שווה יומיים של עבודה קשה?

האם השיפוץ הזה שווה 3 שנים של עול הלוואות ולחץ?

ברגע שמתחילים לשלם ב"חיים" במקום ב"כסף", ההחלטות משתנות. פתאום, הוויתור על המותרות הוא לא קמצנות. הוא בסך הכל בחירה בחיים עצמם, ברוגע ובמשפחה.

סיפור הצלחה: כשהכסף הפך לעבד נאמן – גבולות שהצילו את הבית

כמה אני אוהב הפתעות שכאלו.

התקשרתי לברר את מצב חשבון הבנק שלנו, והנה הפתעה, לא יאומן. החשבון ביתרת זכות. זה היה הסכום שקיבלנו רטרואקטיבית מביטוח לאומי, לאחר שאובחן אחד מילדינו – סך של 100,000 ש"ח. היה זה כסף מן השמים.

כמו כל אב למשפחה ברוכת בנות, הטרידה אותנו המחשבה כיצד נוכל להתחייב סכומים גבוהים כפי המקובל בקהילתנו. ידעתי שבהשקעה באפיקים סולידיים, הרווחים לא יצמחו לישועה. בחישוב ריבית דריבית, 3-4 אחוזי רווח שנתיים לא יספיקו לכיסוי הוצאות דמי השדכנות של הבת הראשונה.

גמרנו אומר, ניקח סיכון מחושב. אך מיד הוספנו תנאי קריטי: רק סיכון שנוכל לעמוד בו.

ההחלטה הראשונה: הגדרת הגבול הבלתי ניתן לחצייה
מאחר וכסף זה בא לנו בנקל, דווקא משום כך, החלטנו על חוקים נוקשים ביותר:

חלוקה: 50,000 ש"ח (חצי מהסכום) יושקעו בהשקעה בעלת סיכון מחושב. 50,000 ש"ח הנותרים יופקדו בגמ"ח הלוואות השכונתי .

יעד סגירה: הגדרנו מטרת רווח מוחלטת: להכפיל את הסכום המושקע פי ארבע. כלומר, כשההשקעה תגיע ל-200,000 ש"ח (רווח של 150,000 ש"ח), כל הרווח יימשך וינויד ליעד בטוח (רכישת קרקע לבנייה עתידית).

בניגוד למהלך הפזיז של השקעה במטבעות חדשים , לאחר בירור, למידה והעמקה , השקענו את 50,000 השקלים במטבעות הדיגיטליים היותר מוכרים ויציבים, כגון הביטקוין והאיתריום.

המבחן: הכוח הממכר של המינוף
ההשקעה עבדה היטב. לאחר שנתיים בלבד, ההון כבר עמד על כ-180,000 ש"ח. היינו קרובים ליעד.

ואז הגיעה הנפילה הראשונה: נחשפתי לאופציית המינופים. על המסך הופיעה גלגלת מספרים, ומחשבה מפתה התגלגלה בראשי: אם אפילו מינוף 2 יביא תשואה כפולה על כל עלייה, למה לא ללחוץ? הראש הלמדני אמר: "כמה חבל, אילו הייתי בוחר מינוף 10 הייתי מרוויח פי כמה".

זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שזהו אותו פיתוי ממכר שאינו קשור להשקעה חכמה, אלא להימור ומשחק מותח.

הרגע שבו אדם מפתח "פחד מלהפסיד" ושוקל להסתכן בהפקדת כספי הבית , הוא הרגע שבו הוא מאבד שליטה. בדיוק כפי שהכותב המקורי מתאר, זהו מדרון שקשה לרדת ממנו. ההבדל שלי היה שהכרתי בכך ש"אני לא כזה מטומטם" – אבל אני כן אנושי, והפיתוי חזק מדי.

ההצלחה היא בגבולות
שבתי אל רעייתי והצגתי בפניה את כל הנתונים, כולל פיתוי המינופים (שלא נגעתי בהם). יחד החלטנו:

משיכה מלאה: במקום לחכות ל-200,000 ש"ח, משכנו מיד את 180,000 ש"ח. היעד הושג – עתיד הבת הראשונה נשמר. הרווחים הומרו באופן מיידי לדירה קטנה שהושכרה (נכס מניב ומוגן).

נשארים מחוץ למים הסוערים: את ה-20,000 ש"ח הנותרים של ההשקעה המקורית, החלטנו להוציא מהמסחר הדיגיטלי המהיר, והפקדנו אותם בקרן השקעה סולידית, ללא יכולת מעקב יומית.

כיום, שלוש שנים לאחר מכן, הדירה הקטנה כבר שווה הרבה יותר. החלומות שלנו לרכוש בית גדול ומרווח אומנם טרם הושגו במלואם, אבל הפעם אנחנו יודעים שהם יגיעו בדרך יציבה, שקטה ובטוחה.

הבנתי שהחוכמה האמיתית היא לא כמה אנחנו יכולים להרוויח, אלא כמה אנחנו מסוגלים לוותר על רווחים פוטנציאליים למען שקט נפשי. אדם חכם, שומע לעצה, ובעיקר – קובע לעצמו גבולות.

המסכים והגרפים הפכו לכלי עבודה, לא לאליל שמנהל את חיי. ביום שישי אני מתפלל מנחה בצהריים, ואת הטלפון אני סוגר הרבה לפני כניסת שבת. אין לי צורך להתעדכן על השניה שיצאה שבת. יש לי שקט.

השיעור שקיבלתי בחיים: עושר אמיתי הוא היכולת לומר "די" – ולישון בשקט בלילה.

אם היינו חוזרים בזמן אלפי שנים אחורה ומסתובבים בכפר עתיק, היה קל מאוד לדעת מי הוא האדם העשיר ביותר באזור. לא הייתם צריכים לנחש. הוא היה האיש עם העדר הכי גדול. אלף כבשים, מאה גמלים, שדות חיטה עצומים.

העושר של פעם היה ויזואלי ומוחשי, אבל היה לו עוד מאפיין אחד קריטי: הוא היה יצרני. הכבשים לא היו סמל סטטוס; הן היו "מכונת הכסף". הן ייצרו חלב, צמר, ועוד כבשים. העושר של אותו אדם היה גלוי לעין, אבל הוא גם הצדיק את עצמו כלכלית. לא היה צורך "לבזבז" כסף כדי להוכיח שיש לך כסף – הכסף (או הרכוש) עמד בחצר ופעה.

המהפכה השקטה של הארנק
במאה ה-21, כללי המשחק השתנו לחלוטין. העושר הפך לבלתי נראה. הכסף הגדול היום לא נמצא ברפת או באסם, הוא נמצא בשורות קוד במחשבי הבנקים, בתיקי השקעות דיגיטליים, ובנדל"ן רחוק.

אם תעברו ברחוב ליד האדם העשיר ביותר בעיר שלכם, ייתכן מאוד שלא תזהו אותו. אין לו קרניים על הראש וגם לא עדר כבשים מאחוריו. העושר האמיתי הפך להיות שקט ומוצנע .

וכאן בדיוק נוצר הפרדוקס הפסיכולוגי שמוביל רבים לעוני.

המלכודת: כשאי אפשר לראות את העושר, צריך "להמציא" אותו
אנחנו יצורים חברתיים. מאז ומתמיד השתמשנו במעמד כלכלי כדי לסמן את המקום שלנו בהיררכיה החברתית. אבל כשהעושר הפך לבלתי נראה, נוצר בור. איך הסביבה תדע שאני מצליח אם הכסף שלי שוכב בשקט בקרן השתלמות?

הפתרון המודרני הוא החצנה מלאכותית. כדי לאותת לעולם "יש לי כסף", אנחנו קונים סמלי סטטוס: רכב יוקרה חדש, מותגי על, גאדג'טים יקרים וחופשות ראוותניות.

אבל כאן טמון ההבדל הטרגי בין העבר להווה:

בעבר, הכבשים היו הנכס שיצר את העושר.

היום, סמלי הסטטוס הם ההתחייבויות שמשמידות את העושר.

המשוואה ההפוכה
כשאתם רואים מישהו נוהג ברכב שעולה חצי מיליון שקל, אתם יודעים עליו בוודאות רק דבר אחד: יש לו עכשיו חצי מיליון שקל פחות (או חוב של חצי מיליון שקל).

הרצון להחצין עושר הוא הגורם מספר אחד שמונע מאנשים לצבור עושר אמיתי. הכסף שאמור היה לעבוד עבורם (כמו הכבשים של פעם) ולייצר ריבית, מושקע בברזלים ובבדים שמאבדים מערכם ברגע שהם יוצאים מהחנות.

החברה המודרנית יצרה מצב אבסורדי: כדי להיראות עשירים, אנשים מבצעים פעולות שהופכות אותם לעניים יותר. הם מחליפים ביטחון כלכלי (שאינו נראה לעין) בתדמית נוצצת (שכולם רואים).

עושר אמיתי, בסופו של דבר, הוא מה שאתה לא רואה. הוא המכונית שלא קנית, השעון שלא ענדת והשדרוג שוויתרת עליו, כדי שהכסף יוכל לשבת בשקט ולצמוח, בדיוק כמו העדרים של פעם – רק בלי הריח.

יש נתון אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל בית בישראל, והוא לא קשור לגובה המשכורת או ליוקר המחיה. זהו נתון פסיכולוגי, והוא נקרא "מלכודת ה-12 תשלומים".

בואו נדמיין את הסיטואציה המוכרת: אנחנו עומדים בחנות מוצרי חשמל. המקרר החדש עולה 6,000 ש"ח. סכום כבד להוצאה חד פעמית. המוכר, באדיבות אין קץ, מציע: "למה שלא תחלקו ל-12 תשלומים? זה יוצא רק 500 שקל בחודש".

ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

הבעיה המתמטית שאף אחד לא מדבר עליה
הבעיה היא שהחודש הבא יגיע. וגם זה שאחריו. ובעוד חודשיים נקנה ספה ב-10 תשלומים, ובעוד שלושה חודשים נחליף משקפיים ב-5 תשלומים.

בלי לשים לב, אנחנו מגיעים למצב שבו ב-1 לחודש, עוד לפני שקנינו חלב או שילמנו חשמל, כרטיס האשראי כבר פותח בחיוב של 4,000 או 5,000 ש"ח. ה"תשלומים הקטנים" האלו מצטברים להר געש של התחייבויות.

למעשה, אנחנו משעבדים את ההכנסה העתידית שלנו. המשכורת של חודש הבא כבר לא שלנו – היא שייכת להחלטות שקיבלנו לפני חצי שנה. זהו הגורם מספר אחד לתחושת המחנק הכלכלי, גם בקרב משפחות שמרוויחות יפה מאוד.

עשירים מול "חיים טוב"
יש הבדל תהומי בין "להיראות עשיר" לבין "להיות בעל חוסן כלכלי".

להיראות עשיר: זה לקנות את מה שאין לנו כסף עבורו כרגע, ולפרוס אותו לתשלומים כדי שנוכל להרשות לעצמנו את "רמת החיים" הזו.

חוסן כלכלי: זה היכולת לישון בשקט בלילה בידיעה שאם מחר תהיה הוצאה בלתי צפויה – יש מאיפה לשלם אותה.

תרבות הצריכה הרגילה אותנו שהיכולת לקנות נמדדת ב"מסגרת האשראי" ולא ב"כסף בחשבון". זו טעות אופטית מסוכנת. מסגרת האשראי היא לא הכסף שלנו; היא חוב פוטנציאלי שממתין לקרות.

כוחה של החלטה אחת
השינוי האמיתי לא מתחיל בלהרוויח יותר (אם כי זה תמיד נחמד), אלא בשינוי התפיסה לגבי המילה "תשלומים".

דמיינו מה היה קורה אם הייתם מחליטים שמעכשיו, כל קנייה בסופר, כל בגד, וכל מוצר צריכה שוטף – משולם בתשלום אחד בלבד. אם אין כסף בחשבון – לא קונים. נשמע קיצוני? אולי. אבל זו הדרך היחידה להחזיר את השליטה לידיים ולחיות בהווה, במקום לשלם על העבר.

חירות כלכלית היא לא הזכות לקנות הכל, אלא החופש לא להיות חייב שום דבר לאף אחד.

אבא עשיר אבא עני בפי די אף
https://drive.google.com/file/d/1ePmkC4lg27UlMEj7kP3l6Ih5ppjCyEaf/view

נכנס לי סכום כסף
ויש לי אפשרות לפתוח קרן השתלמות
מה עדיף להשקיע בקרן השתלמות
או להכניס למשכנתא.
תודה רבה

אין שם חסידות שעברה לשם?

@avihu188 כתב בפתיחת עסק רשמי - כן או לא?:

@גיימר למה?

אנשים עושים מלא טעיות בפתיחה לבד אולי @אסתר-קונינסקי
תדע לדייק יותר

@הגיוני כתב בבעלי משכנתא? יכולים לחסוך בהוצאות!!:

אני אשמח לראות את ההודעה בסגנון הזה גם מ @דוד-גולדברג ,
היא תהיה נראה לי עוד יותר יפה.

הם שלחו לי היום מלא הודעות קוליות אוטמטיות לטלפון
לא הבנתי מה הם רצו
אני אנסה מחר להביא בשורות טובות
תודה על הדאגה...

@משהמשה כתב בהשקעה בטוחה רווח של עד מיליון ש"ח עם משכנתא או הון עצמי נמוך !:

אפשר גם להתייעץ עם חכמי הפורום, מי שיתקדם עם העיסקה ויהיו לו שאלות תמיד יהיו כאן מגוון חכמים לענות לו.

לא בטוח שקבוצת חכמים אנונימיים ללא אחריות מספיקים ליעוץ שקובע גורלות

@אבי-ר. כתב בבעלי משכנתא? יכולים לחסוך בהוצאות!!:

(כנראה אתה עסוק יותר מידי בלאמן אחרים... )

לא הביישן למד....

@משכנתא-בקצב-שלך כתב בבעלי משכנתא? יכולים לחסוך בהוצאות!!:

@דוד-גולדברג כתב בבעלי משכנתא? יכולים לחסוך בהוצאות!!:

יש מה לשפר כאן?

א
תגובה 1
תגובה אחרונה לפני 7 שעות
0

אם הכל תקין יש מה לשפר
אגב, איזה מסלול זה השני?
כדאי שתעלה דוח יתרות כדי לקבל תשובה ברורה

זה הדוח יתרות לסילוק?

@אנונימי2 כתב באיך קונים ביטקוין?:

@תנועת-שליחות

בעצם אתה קונה חלקי ביטקוינים נכון ?
מה התשואות שזה עשה ?

אתה צריך לשאול כמה זמן הוא מחזיק
המידע כמה הוא עשה לא ממש רלונטי

שמעתי מאנשים שמבינים בזה שהאיש שהמציא את הביטקון
החזיק בו עד היום ועכשיו מתכוון למכור אותו

יש מה לשפר כאן?

יש לך נתונים של מאה שנה מה עשה סנופי משקל שווה?

אני מכין הרצאה חשובה עבור אברכים צעירים בנושא התנהלות כלכלית, חיסכון והשקעות.

המטרה שלי היא לא רק להעביר ידע תיאורטי, אלא ממש לעורר בהם סקרנות, מוטיבציה ותחושת יכולת להתחיל ולפעול בתחום. אני לא חושב שמספיק להגיד "תרוויחו אלפי שקלים", כי זה עלול להישמע לא מציאותי.

אני אשמח מאוד לשמוע מכם:

מהם הדברים או הנושאים הספציפיים שהכי עשויים לגרות את הסקרנות של אברכים צעירים בתחילת הרצאה כזו? (איך "לתפוס" אותם בדקות הראשונות?)

אילו דוגמאות קונקרטיות, סיפורים אישיים (מציאותיים), או נתונים פשוטים וממחישים יכולים לגרום להם להבין את הכדאיות והחשיבות של השקעה, בלי להישמע כמו "חלומות באספמיה"?

אני מחפש משהו שידבר אליהם בגובה העיניים, שימחיש איך סכומים קטנים יחסית, לאורך זמן, יכולים לצמוח משמעותית.

אולי דוגמאות שממחישות את "הפסד" אי-ההשקעה, או את עלות ה"בטלנות" הכלכלית.

האם יש כלים ספציפיים שהם פשוטים להבנה ונגישים?

האם יש לכם המלצות לחומרים טובים, גרפים פשוטים להצגה, או רעיונות כלליים שיכולים להפוך את ההרצאה למעניינת, מועילה ומעוררת השראה, תוך התחשבות באופי הקהל?

כל עצה תתקבל בברכה.

תודה רבה!

שלום לכולם,

אני מלווה משפחות ששוקלות לפתוח עוסק פטור לצורך פתיחת קרן השתלמות לעצמאים, כדי ליהנות מהטבות המס.

עם זאת, נתקלתי בדיווחים על מקרים בהם אנשים הסתבכו כתוצאה מכך, ואני רוצה לוודא שאני מעניק להם את המידע המלא והמדויק ביותר.

האם אתם מכירים מקרים של אנשים שהסתבכו עקב פתיחת עוסק פטור למטרה זו?

ומהם, לדעתכם, הדברים הספציפיים שיכולים לגרום להסתבכות או לנזק במציאות, ושיש להזהיר מפניהם את מי ששוקל זאת?
אני מתכוון/ה לדברים כמו:

דרישות דיווח מורכבות או שאינן ברורות.

השלכות מס לא צפויות (מעבר להטבות על ההפקדה) - לדוגמה, חבות במע"מ במקרים מסוימים, או השלכות על נקודות זיכוי/ניכויים אחרים.

בעיות מול רשויות המס (מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי) בשל אי-הבנה או טעויות.

השפעה על מעמד של שכירים (אם במקביל עובדים כשכירים).

כל סיכון אחר (כספי, בירוקרטי, משפטי) שעלול לצוץ.

אשמח מאוד לשמוע מניסיונכם, מקרים שאתם מכירים, ואזהרות חשובות שיכולות למנוע טעויות ממשפחות שפועלות בתום לב.

תודה רבה מראש!