הפורום הכלכלי החרדי הראשון

@רואה-את-הנולד כתב:

זה סרטון מעניין וחשוב

במסגרת עבודתי ופגישותיי עם אברכים יקרים, יצא לי לשבת לא מעט על דפי חשבון הבנק. עברנו שורה אחר שורה, סעיף אחר סעיף. המטרה הייתה פשוטה: להבין לאן הכסף הולך, ואיך אפשר לחסוך.

התובנה שעולה שוב ושוב מהמפגשים הללו היא כואבת אך פשוטה: אנשים פשוט לא שמים לב כמה הוצאות מיותרות מצטברות בשנה על דברים של מה בכך.
"שקל לשקל מצטרף לחשבון גדול", וההוצאות הקטנות הללו מפעפעות ומרוקנות את החשבון בלי שנרגיש.
כדי לעשות סדר בבלגן ולמנוע את זליגת הכספים הזו, יש כלל ברזל אחד שמנחה אותי בכל הוצאה משמעותית. זהו מבחן פשוט בן שלוש מילים שכל אחד חייב לשאול את עצמו לפני שהוא מוציא כרטיס אשראי (או המזומן...):

נטל או נכס?

העולם הכלכלי שלנו מתחלק בגדול לשני סוגי רכישות:
• נכס: משהו שאתה קונה, והוא מכניס לך כסף או מייצר לך ערך כלכלי עתידי (משיא תשואה).
• נטל: משהו שאתה קונה, ומאותו רגע הוא רק מוציא ממך כסף באופן קבוע.

ניקח דוגמה נפוצה מאוד: רכישת רכב.
מדובר בצורך לגיטימי לחלוטין. אבל לפני שרצים למגרש המכוניות, צריך לפרק את המניע. מאיפה נובע הרצון?
אם הרצון מגיע מתוך רצון לנוחות, פינוק או "כיף" – זו זכותו של אדם, בתנאי שיש לו מקור מימון ברור ויציב לזה. למה? כי רכב הוא נטל מובהק. מעבר להוצאה הראשונית והכבדה על הקנייה, הרכב לא מפסיק "לאכול": ביטוחים, טסט, דלק, טיפולים, ירידת ערך ותיקונים בלתי צפויים. הוא שואב כסף מהעו"ש בכל חודש מחדש.

אבל, אם אותו אדם בא ואומר: "אני חייב רכב כי אני מתפרנס איתו (עובד כסוכן, משלוחים, או שהרכב מאפשר לי להגיע למשרה שמכניסה לי משמעותית יותר)", כאן התמונה משתנה. הרכב הופך לנכס. הוא כלי שמביא איתו תשואה ומגדיל את ההכנסה.

הכלל הזה נכון להכל. החל ממוצרי חשמל, דרך שדרוג של הבית, ועד למנויים חודשיים קטנים. כמעט כל דבר שאנחנו רוכשים הוא או נטל או נכס.
בפעם הבאה שאתם עוברים על העו"ש, או עומדים בפני רכישה, תעצרו רגע. אל תסתכלו רק על המחיר שכתוב על התוויות. תשאלו את עצמכם: האם הדבר הזה הולך לעבוד בשבילי, או שאני הולך לעבוד בשבילו? החסכונות הגדולים באמת שלכם נמצאים בדיוק במקום שבו תגידו "לא" לנטל, ו"כן" לנכס.

החוכמה האמיתית אינה רק להימנע מנטלים, אלא לדעת כיצד לנתב את המשאבים שלנו כך שהכסף יתחיל לעבוד עבורנו.
אנו מכירים היטב את המושג "הקרן קיימת לו לעולם הבא והפירות בעולם הזה". להבדיל, גם בכלכלה – המטרה שלנו היא ליצור "קרן" (נכס) שתניב לנו "פירות" (הכנסה או חיסכון).
כשמשפחה מחליטה לוותר על הוצאה שהיא נטל – נניח, ביטול מנוי מיותר, צמצום קניות ספונטניות, או דחיית רכישה של מכשיר יקר שלא באמת נחוץ – היא לא רק "חוסכת". היא מייצרת הון פנוי.
אם לוקחים את אותם מאות שקלים שנחסכו בכל חודש ומפנים אותם לטובת חיסכון מניב, השקעה נכונה, או אפילו סגירת חובות מעיקים (שכן חוב הוא הנטל הכבד מכולם, באם יש שם ריבית) – הפכתם במו ידיכם זרם של "נטל" פוטנציאלי ל"נכס" ממשי.

סיכום למעשה:
אז איך מתרגמים את המאמר הזה לחיים עצמם? הנה שלוש פעולות פשוטות שאתם יכולים לעשות כבר בתחילת השבוע הקרוב:

1. מבחן המרקר (שורה-שורה): הדפיסו את תדפיס העו"ש וחיוב האשראי של החודש האחרון. קחו שני טושים בצבעים שונים. צבע אחד לנכסים (הוצאות שמביאות ערך, בריאות, או פרנסה) וצבע שני לנטלים (הוצאות קבועות או משתנות שרק שואבות כסף ללא תועלת אמיתית). התוצאה מול העיניים תפתיע אתכם.

2. חוק 24 השעות: לפני כל רכישה גדולה שאינה קיומית, קחו נשימה של 24 שעות. בזמן הזה, תשאלו את עצמכם את שאלת המפתח: האם המוצר הזה הולך לשרת אותי, או שאני הולך להשתעבד לתחזוקה ולתשלומים שלו?

3. הגדרת "תקציב נוחות" מראש: מותר ליהנות ומותר שיהיו נטלים בחיים (כמו רכב לנוחות) – אבל רק אחרי שהגדרתם להם תקציב מוגדר מראש שלא פוגע בנכסים או בחיסכון שלכם.
   העו"ש שלנו הוא שיקוף של הבחירות שלנו. ברגע שנפסיק לקנות "נטלים" במסווה של "נכסים", נגלה שהדרך לרווחה כלכלית ולשקט נפשי קרובה הרבה יותר משחשבנו.

אבל...
רגע לפני שאתם רצים למחוק כל שורה בעו"ש, חשוב להבהיר נקודה קריטית: לא כל דבר בחיים נמדד רק במשקפיים של נכס או נטל כלכלי.
לחם, חלב, גבינה, תרופות או בגד בסיסי לילד לחורף – אלו אינם נטלים. אלו צרכי חיים קיומיים. התורה מצווה עלינו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ומשפחה צריכה לחיות, לאכול ולהיות בריאה בנפש ובגוף.
נכס או נטל נמדדים במרחב של הבחירה – במקום שבו אנחנו קונים מעבר לצורך האמיתי, במקום של המותרות, הפינוק או ה"מה יגידו".
אל תצמצמו בלחם ובחלב של הילדים שלכם. תצמצמו בנטלים האמיתיים – אלו שיושבים בעו"ש, לא נותנים לכם שום ערך קיומי או רוחני, ורק לוקחים מכם את השקט הנפשי.

️ השורה התחתונה
הכסף שלנו הוא משאב יקר שניתן לנו מאת השם כדי שנוכל לחיות ברווחה, ללמוד תורה ולגדל משפחה בנחת. כשאתם מנהלים אותו נכון, ומבחינים בין צורך אמיתי לבין נטל מיותר – אתם לא רק חוסכים כסף. אתם קונים לעצמכם את הנכס הכי גדול שיש: יישוב הדעת.

אני יודע?
הרבה זמן לא הייתי כאן,
חשבתי אולי דברים השתנו...

@צופה-ומביט said:

והיצירת קשר מופנת לרוחניות..

ברצינות?

@מחוץ-לקופסא said:

לא ראיתי שטופורוביץ טוען את זה

מישהו פה דיבר ספציפית על טופורוביץ'?
המאמר בכלל לא נסוב עליו,
אלא על טענות של אלניסטים שונים.

תארו לעצמכם שאתם עומדים בפני הבחירה הבאה, ויש לכם בדיוק 10 שניות להחליט:

• אפשרות א': לקבל במתנה, ישר לחשבון הבנק, 250,000 ש"ח במזומן. בלי תנאים, בלי אותיות קטנות. מתנה גמורה.
• אפשרות ב': לקבל הלוואה של 1,000,000 ש"ח למשך 20 שנה. ללא ריבית, ללא הצמדה למדד, וללא תשלומים חודשיים. אתם פשוט מחזירים שקל בשקל, את כל המיליון, בבת אחת בעוד 20 שנה בדיוק.

מה הייתם בוחרים?
אם בחרתם במתנה של רבע מיליון ש"ח, ברכותיי – הרגע הפסדתם מרצון קרוב ל-140,000 ש"ח!!...

איך זה הגיוני שהלוואה עדיפה על מתנה? התשובה טמונה בסוד הכלכלי הגדול ביותר שהבנקים לא רוצים שתבינו, והוא נקרא: שחיקת ערך הכסף.

איך המתמטיקה הזו עובדת? (בלי להסתבך עם נוסחאות)
בואו נתרגם את ה"מיליון שקל" האלה למוצר מוחשי – למשל, דירה קטנה או רכב יוקרה.

תחשבו על זה ככה:
• היום: אתם לוקחים את המיליון שקלים מההלוואה וקונים איתם דירה שלמה. אתם נהנים מהנכס, גרים בו או משכירים אותו במשך 20 שנה.
• בעוד 20 שנה: הגיע הזמן להחזיר את המיליון שקלים. אבל בגלל שהמחירים במשק עלו לאורך השנים (בגלל האינפלציה), המיליון שקל האלה כבר לא קונים דירה. הם קונים אולי... חצי דירה (כוח הקנייה שלהם שווה רק כ-610 אלף ש"ח של היום).

כאן קורה הקסם: אתם מחזירים לבנק סכום כסף ששווה ערך רק לחצי דירה, אבל אצלכם ביד נשארת דירה שלמה!
הפער הזה – בין הדירה השלמה שקיבלתם לחצי הדירה שהחזרתם – הוא רווח נקי שלכם בשווי של כ-390,000 ש"ח.
עכשיו תעשו את החשבון בעצמכם: מה עדיף? לקבל 250,000 ש"ח במתנה, או לתת לאינפלציה למחוק לכם חוב ולהרוויח 390,000 ש"ח?

אז הבנתם נכון: הלוואה של מיליון ש"ח (בתנאים הנ"ל) עדיפה בהרבה ממתנה של רבע מיליון!
בגלל ששני הכוחות הכי חזקים בכלכלה עובדים כאן יחד בשבילכם: שחיקת החוב מצד אחד, ופוטנציאל המינוף מצד שני.

בזמן שהמתנה של ה-250,000 ש"ח הולכת ונשחקת בכל שנה בגלל עליות המחירים (האינפלציה), המיליון שקלים שקיבלתם מאפשרים לכם לקנות כבר היום נכס מניב, להשקיע אותו, וליהנות מהצמיחה שלו במשך 20 שנה – כשבסוף הדרך אתם מחזירים לבנק כסף "זול" וחלש בהרבה.

---

איך אתם מיישמים את זה בחיים האמיתיים שלכם?
במציאות, אף בנק לא ייתן לכם מיליון ש"ח בלי ריבית. אבל ברגע שהבנתם את חוקי המשחק, אתם יכולים להפסיק להיות אלו שהאינפלציה "עוקצת" אותם, ולהפוך לאלו שמרוויחים ממנה.
הנה 3 פעולות מעשיות שאתם חייבים לעשות כבר השבוע:

1. המשכנתא: תקבעו את החוב שלכם!

כשאתם לוקחים משכנתא במסלולים צמודים למדד, החוב שלכם גדל בכל פעם שהמחירים במשק עולים. המדד מנצח אתכם.

• הצעד המעשי: כשאתם ממחזרים או לוקחים משכנתא, העדיפו [באם מתאפשר] מסלולים קבועים לא צמודים (קל"צ).
ברגע שקיבעתם את ההחזר, ככל שהאינפלציה תעלה – השווי האמיתי של החוב שלכם לבנק יתכווץ, בדיוק כמו בחידה שלנו.

2. העובר ושב: תפסיקו לתת לכסף לבנק שלכם.

להשאיר כסף בחשבון העובר ושב, או בחיסכון בנקאי שמניב 0.5%, זו הדרך הבטוחה להפסיד כסף. האינפלציה אוכלת לכם את הכוח של השקל בכל יום מחדש.

• הצעד המעשי: כסף שאינו מיועד לחירום (3-6 חודשי מחיה) חייב לצאת מהבנק. העבירו אותו לאפיקים שמנצחים את מדד המחירים לצרכן: קרן כספית, קרנות השתלמות, קופות גמל להשקעה, או מדדי מניות עולמיים (כמו S&P 500). [הכל בכפוף לשיקול דעת, טווח, וכדו'. לא הולך להרחיב ע"ז כאן].

3. חובות "רעים": לחסל מיד.

החוק של שחיקת החוב עובד לטובתכם רק כשהריבית נמוכה מאוד או אפסית. הלוואות לכל מטרה, מינוסים בבנק או פריסת תשלומים בכרטיסי אשראי מגיעים עם ריביות גבוהות ממש שגבוהות בהרבה מהאינפלציה.

• הצעד המעשי: אל תחכו שהאינפלציה תשחק את החובות האלו. תרכזו מאמץ ותסגרו את המינוס וההלוואות הקטנות כמה שיותר מהר. הם ה"חורים בדלי" שלכם.

---

תוכנית פעולה: מאיפה מתחילים היום?
כדי שלא תצאו מהמאמר הזה רק עם "חומר למחשבה", הנה המשימה שלכם ל-24 השעות הקרובות:

1. שלב א': כנסו לדו"ח של החשבון שלכם בבנק. בדקו כמה כסף שוכב לכם בעובר ושב או בפיקדונות "נעולים" ללא תשואה.

2. שלב ב': בדקו את תיק המשכנתא או ההלוואות שלכם – האם הן צמודות למדד? (אם כן, שבו עם יועץ לבדוק כדאיות מיחזור).

3. שלב ג': פתחו הוראת קבע קטנה, אפילו של 200 ש"ח בחודש, להשקעה מניבה. ההרגל חשוב יותר מהסכום הראשוני.

האינפלציה היא לא גזירת גורל – היא פשוט חוק טבע כלכלי. מי שלא מכיר אותו משלם עליו, ומי שמבין אותו גורם לו לעבוד בשבילו.
הבחירה בידיים שלכם.

בשורה התחתונה: אל תתנו לכסף שלכם להיעלם!

המרחק בין האנשים שמפסידים כסף בכל חודש לאלו שרק הולכים ומתעשרים, לא קשור למזל. תאמינו או לא, הוא לא קשור בכלל לסכום המשכורת החודשית! הוא קשור להבנת חוקי המשחק של הכסף. עכשיו, כשאתם מבינים איך האינפלציה עובדת, הבחירה היא שלכם: להמשיך לתת לבנקים וליוקר המחיה לשחוק לכם את העובר ושב, או להתחיל להשתמש בחוקים האלו לטובתכם.

נחזור לרגע לחידה מהפתיחה. אתם בטח חושבים לעצמכם: "נו באמת, אף אחד לא באמת יציע לי הלוואה של מיליון שקלים בלי ריבית והצמדה". לא קרה כלום שטעיתי בבחירה השגויה.
אז הנה האמת המטלטלת: אתם כבר קיבלתם את ההחלטה הזו בדיוק.
בכל פעם שהשארתם כסף משמעותי בעובר ושב, בכל פעם שפתחתם תוכנית חיסכון בנקאית "בטוחה" בריבית אפסית, ובכל פעם שפחדתם להשקיע – אתם בחרתם מרצונכם החופשי באופציה של המתנה הקטנה שנשחקת. למעשה, עשיתם משהו גרוע יותר: נתתם לבנק את המיליון שקל שלכם במתנה, כדי שהוא ישחק אותם על הגב שלכם.
הבנק לוקח את הכסף שאתם מפחדים לגעת בו, נותן אותו כהלוואות קבועות ומרוויח בדיוק מהשחיקה שאתם מפסידים. המשחק הזה קורה עכשיו, בכל שנייה, בחשבון שלכם. השאלה היחידה היא מתי תפסיקו לממן את הבנק, ותתחילו להרוויח מהחוקים שלו בעצמכם?

---

️ השעון מתקתק (והוא עולה לכם כסף)!

בזמן שלקח לכם לקרוא את המאמר הזה – בערך 4 דקות – הכסף ששוכב לכם בחשבון הבנק איבד עוד חלקיק מכוח הקנייה שלו. האינפלציה לא לוקחת הפסקות. היא לא מחכה שתהיו "מוכנים" או שיהיה לכם "זמן לעבור על החשבונות". היא מנוע שקט שעובד 24/7 ומכווץ לכם את השווי של השקל.
אם תסגרו את המאמר הזה ותגידו "נטפל בהשקעות ובמשכנתא בשבוע הבא", אתם פשוט בוחרים להמשיך לדמם כסף. מי שלא נעזר באינפלציה כדי לצמוח, נרמס תחתיה.
אל תחכו שהכסף שלכם יהיה שווה חצי. קחו שליטה עכשיו.

כי בעולם הפיננסי אין "וואקום". מי שלא נמצא בצד המרוויח, נמצא בהכרח בצד המפסיד. האינפלציה היא המס הסמוי הכי גדול בהיסטוריה האנושית: היא לא דורשת אישור מהכנסת, היא לא שולחת מכתבים הביתה, אבל היא לוקחת מכם נתח מכל משכורת, מכל חיסכון ומכל שקל.
החידה שראינו בהתחלה מוכיחה שהכללים שנראים לנו "בטוחים" (כמו לשנוא חובות ולאהוב מזומן בבנק) הם בדיוק הכללים שמשאירים אותנו מאחור. ברגע שהבנתם את חוקי המשחק, אתם כבר לא יכולים להמשיך לשחק כאילו אתם לא יודעים. הבחירה אם להיות הקורבן של המערכת או המנהל שלה – היא לגמרי שלכם.

בשנים האחרונות התבססה בציבור שלנו 'דת' פיננסית חדשה. השם שלה הוא "סנופי" – הלא הוא מדד ה-S&P 500, המייצג את 500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב. פודקאסטים, קבוצות וואטסאפ, מומחים מטעם עצמם וסוכני ביטוח חזרו על המנטרה הזו כל כך הרבה פעמים, עד שהיא הפכה לאקסיומה: "שים את הכסף בסנופי לטווח ארוך, תעצום עיניים, ותהיה מיליונר. זה בטוח, זה פסיבי, וההיסטוריה מוכיחה שזה תמיד עולה".

המגמה הזו קיבלה דחיפה אדירה גם מצד המדינה, שקבעה כי ברירות המחדל של חסכונות הצעירים בקרנות הפנסיה, בקרנות ההשתלמות ובתוכנית "חיסכון לכל ילד" יהיו במסלולים מנייתיים ברמת סיכון גבוהה, שלרוב מנותבים ישירות למדד האמריקאי. לכך הצטרפה ה"מהפכה ההלכתית": גופי הכשרות גילו כי קל בהרבה להעניק השגחה הלכתית לקרנות מחקות מדד מאשר לקרנות אקטיביות שקונות מניות ישירות. התוצאה? מאות מיליארדי שקלים של הציבור החרדי זרמו בבת אחת לסל אחד ויחיד.

אלא שלאחרונה החלו להישמע קולות מזהירים. שמציגים עמדה ביקורתית חריפה נגד הקונצנזוס. אחד מהם, הלא הוא טופורוביץ', המגובה באנליסטים הבכירים ביותר בוול-סטריט, הוא טוען כי החוקים השתנו, וכי מי שמשקיע כיום בסנופי בצורה עיוורת – מניח את כספו על פצצת זמן.

אז מי צודק? האם באמת יש ממה לחשוש, או שמדובר בהפחדות שווא? בואו נפרק את המנגנון הכלכלי ללא משוא פנים וללא חנפנות.

---

️ ממה באמת יש לחשוש?

מבקרי המדד מצביעים על שלוש בעיות חריפות בתמחור הנוכחי של השוק:

1. אשליית הפיזור ובועת הריכוזיות: המשקיע הקטן בטוח שהוא קונה פיזור רחב של 500 חברות ("אם חברה אחת תיפול, יש עוד 499"). המציאות היא שזה כבר פשוט לא נכון. בשל שיטת השווי-שוק, מדד ה-S&P 500 הפך לריכוזי בצורה היסטורית: נכון לשנת 2026, כ-41% מהמדד מרוכזים ב-10 חברות ענק בלבד, רובן המוחלט מתחום הטכנולוגיה והבינה המלאכותית (כמו אפל, מיקרוסופט, אנבידיה וגוגל). בפועל, הסנופי הפך לקרן הייטק בתחפושת. אם מגזר ה-AI יחווה האטה, המדד כולו ישקע איתו.

2. עיוות המחירים הפסיבי: בכל חודש, ללא קשר למצב הכלכלה, זורם נהר אדיר של מיליארדי שקלים "עיוורים" מחסכונות הציבור לקרנות המחקות. הקרנות הללו אינן מפעילות שיקול דעת; הן מחויבות על פי חוק לקנות עוד ועוד ממניות החברות הגדולות ביותר פשוט כי הן גדולות. הדבר מייצר "כדור שלג טכני" שמנפח את מחירי המניות ומנתק אותם מהערך הכלכלי האמיתי שלהן.

3. מלכודת הנזילות והיעדר היסטוריה: תומכי המדד אומרים "השוק שרד עשרות שנים". זו טעות עובדתית. שוק המניות אכן קיים זמן רב, אך התופעה שבה הציבור הרחב משקיע כברירת מחדל אוטומטית במסלול פסיבי אחד היא ניסוי כלכלי חדש לחלוטין בן פחות מעשור. הזרמת הכספים האוטומטית הזו מעולם לא עמדה למבחן של מיתון עמוק וממושך. החשש הגדול הוא שכאשר הציבור ייבהל ויתחיל למשוך כספים, יתרחש אפקט הפוך של מכירות אוטומטיות, שיגרור את השוק ל"עשור אבוד" – בדומה למדד הניקיי היפני של שנת 1989, שלקח לו 34 שנים רק כדי לחזור לנקודת האפס.

---

מדוע הקונצנזוס הכלכלי עדיין רגוע?

מנגד, רוב הכלכלנים וגופי הענק (כמו BlackRock ו-Vanguard) מסבירים מדוע הגישה הפסימית מפספסת את התמונה הגדולה, ומצביעים על הטעויות הלוגיות של המזהירים:

1. מניה היא נכס מניב, לא תרומה לחברה: הטענה ש"לחברות אין מה לעשות עם כל הכסף שהציבור מזרים אליהן" מבוססת על טעות בהבנת הבורסה. כשאנחנו קונים מניה של אפל, הכסף לא נכנס לחשבון הבנק של אפל, אלא הולך למשקיע הקודם שמכר לנו אותה. מניה היא שטר בעלות על נכס מניב. החברות המובילות את הסנופי כיום אינן חברות קש (כמו בבועת שנת 2000); הן המונופולים החזקים בהיסטוריה האנושית, המייצרות מאות מיליארדי דולרים של רווח נקי ומזומן בעולם האמיתי מלקוחות קשיחים בכל רגע נתון.

2. ה"נעילה" של החסכונות היא חבל ההצלה: המבקרים מתלוננים שהכסף של הציבור נעול ללא יכולת יציאה, אך מבחינה כלכלית זהו בדיוק המנגנון שמונע קריסה. בהיסטוריה, משברים הפכו לאסון בגלל פאניקה של הציבור שרץ למכור. העובדה שהפנסיות ותוכניות הילדים נעולות, מונעת מהציבור לעשות שטויות רגשיות. יתרה מכך, ההפקדות החודשיות שממשיכות לזרום על פי חוק בזמן משבר, מאלצות את התיק לקנות מניות במחירי רצפה – וזהו בדיוק הטורבו שמזניק את השוק חזרה למעלה ברגע שהמשבר מסתיים.

3. מנגנון הניקוי העצמי: מדד ה-S&P 500 אינו חברה בודדת אלא אורגניזם חי. לאורך 30 שנה, חברות כושלות נפלטות ממנו באופן אוטומטי וחברות צומחות תופסות את מקומן. כדי שהמדד יימחק לחלוטין, כל 500 החברות הגדולות בארה"ב צריכות לפשוט רגל יחד – תרחיש שמשמעותו קריסה טוטאלית של הציביליזציה המודרנית, מצב שבו גם כסף מזומן מתחת למזרן לא יעזור לאיש.

---

השורה התחתונה: איך פועלים בחוכמה?

לטווח ארוך של 20–30 שנה, הנתונים ההיסטוריים חד-משמעיים: הוצאת הכסף משוק ההון היא הדרך הבטוחה להפסיד, שכן האינפלציה תשחק את ערכו לחלוטין. הציפייה הריאלית המקובלת בשוק היא לתשואה ממוצעת של 5% עד 7% בשנה (לאחר ניכוי אינפלציה). [מקווה בזמן הקרוב לעשות ע"ז מאמר ייחודי בע"ה].

הפתרון הנכון ביותר אינו בריחה מבוהלת, אלא ניהול סיכונים מתוחכם שמבוסס על "חוק ברזל" פשוט:

• בכסף שכבר מושקע – לא נוגעים: השארתו בסנופי שומרת על אפקט הריבית דריבית שכבר החל לעבוד וממלאת את תפקידה במנוע הצמיחה האמריקאי.

• את ההפקדות הבאות – מגוונים: כדי לנטרל את סיכון הריכוזיות של 7 ענקיות הטכנולוגיה בארה"ב, מומלץ להפנות את זרם הכספים החדש (ההפקדות החודשיות הבאות) למדד מניות עולמי וכדו'.

שוק ההון הוא מנוע עוצמתי, אך השקעה חכמה דורשת מאיתנו לא ללכת שבי אחרי טרנדים עיוורים, אלא לדעת לפזר את הסיכונים בצורה מקצועית ומחושבת.

תכל'ס, לא חידשתי כלום. גם הפאסיבים מודים שסנופי לבד לא מהווה פיזור. כן ניסיתי להביא קו מחשבה , שלא ללכת על הסנופי בעיניים עוורות ולהניח שם המון אחוזים מתיק ההשקעה.
כמובן, הכל הם נקודות ואבן ציון למחשבה, ולא מהווה, לא מנסה להוות, שום ייעוץ ושום הדרכה מכל סוג שהוא.
נקודה למחשבה גרידא.

@העץ-הרענן said:

בסנופי ישירות אני לא משקיע

מותר לשאול למה?

||אגב, מחכים מאוד ממאמריך בפרוג!!||

@הקול-השפוי אתה נמצא שם? אולי תן דיווחים...

@העץ-הרענן said:

יפה שאתה זוכר, לאחרונה הוספתי שווקים מתעוררים.

אתה לא משקיע בכלל בסנופי?
עריכה: @לייזרזון הקדמני בשאלה. כמעט מילה במילה...

@מבין-עניין באתי לכתוב פחות או יותר את מה שכתב @556788 ,
אתה צריך לשמוע את כל הסיפור מכלי ראשון להבין את כל הדברים שהוא עושה.
זה נראה לך כמו עוד איזה משהו על מישהו תמים.
תאמין לי, זה יכול להיות כל אחד.
זה בכלל לא רק תמים (אגב, האברך הזה אחרון שתוכל לומר עליו תמים).
אבל זה לא הוויכוח אם זה מתוחכם או לא.
העניין פה בעיקר הוא המודעות.

@חד-תרי-תלת said:

דווקא אני רואה המון פרויקטים המון מהם למגזר שלנו.

באיזה שכונות?

@שששששש said:

אופקים יש קהילה יותר ותיקה וגדולה של ליטאים

זה ממש תלוי. הבנתי שבפרויקטים החדשים זה קהילה שונה ממש מהוותיקה, ויש שם המון ספרדים בני תורה.

50 אחוז בשנה?
כידוע המאמר,
מעל עשרה אחוז תשואה בשנה?
זו לא השקעה, זו עקיצה בטוחה.

@משה-חיים said:

איך ניתן להגיע לרווח שנתי ממוצע של מעל 50% מנדל"ן בארץ (בהשקעה פסיבית לגמרי).

שאלה נוספת, זה גם מדובר על רכישת דירה שנייה?
נשמח לקצת יותר פרטים שנבין על המדובר.
תודה!!

@שששששש said:

השאלה שלי על הסיפור של פותח האשכול למה הוא עקץ רק 2000 ש"ח? הרי באמון הזה הוא יכל לעקוץ גם 5000

או אה כמה שהוא מתוחכם...
הנוכל הזה לצורך ה'תרומה' שאל המון שאלות...
בין היתר שאל כמה עולה לו שכירות חודשית... כמה יש לו וכמה הוא יזדקק...
את השאלה כמה יש לו היה מספיק כדי לדעת כמה להוציא...

@ברוקנר said:

אבל בכספית זה 25 אחוז מס!

נכון. כבר כתבתי אתמול ואצטט:
בעוד שבפק"מ משלמים 15 אחוז מס מהשקל הראשון של הרווח, בכספית אמנם משלמים 25 אחוז מס, אבל זה לא מהשקל הראשון של הרווח, אלא החל מהשקל של אחרי הורדת האינפלציה (זוכרים את האינפלציה ושאר ירקות? הרחבתי ע"ז במאמרים רבים המפוזרים כאן).
שורה תחתונה מי נשאר ביד עם יותר ש"ח?
כמובן, מי שלא תרם למס כסף מיותר - מי ששם בכספית.

אמליץ לכם לעבור על האשכולות הללו בפורום, כך תבינו הכל.
https://forum.benakel.org/topic/1548/קרן-כספית-עד-מתי

@דסוסו said:

כמה תשואה ממוצעת של קרן כספית?

3.5 כיום אחוז לשנה.

@דסוסו said:

והאם זה יותר מבבנק?

בוודאי.

@דסוסו said:

והאם שתיהן חיבות במס רוחי הון?

כן. בכספית פחות מס בשורה תחתונה.

כן, אבל גם - ובעיקר מה שקובע בכספית (אחרי הכשרות)
הוא כמה עמלות גובה הקרן.

@דסוסו
ל - 8 שנים יהיה לך יותר טוב לכאורה אג"ח.

@משה-צבי said:

אבל זה באמת לא משמעותי.

@כלכלה-נבונה said:

ואני לקראת הפקדה סכום משמעותי,

ככל שיש שם יותר כסף זה משמעותי.