דילוג לתוכן

חשבתי שריך להמציא את זה מתברר שזה כבר קיים

פנסיה, גמל וקרנות השתלמות
2 2 235
  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי רואה את הנולד
    #1

    ראיתי היום שיש אפשרות למשוך אנונה חודשית
    כלומר יש אפשרות להכניס סכום כסף לקופת גמל או קרן השתלמות ולתת הוראת גביה לסכום קבוע כל חודש

    https://www.harel-group.co.il/long-term-savings/Pages/anona.aspx

    כלומר שאפשר לקחת הלוואה גדולה ולהכניס לקופת גמל ולשלם את ההלוואה ממשיכה קבוע מהקופה

  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי אין סוף
    #2

    כמובן שזה עדיין מינוף בשוק ההון, עם כל המשמעויות של זה...

נושאים מוצעים


  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    64 צפיות
    רחל עומסיר
    לפעמים הקושי להשלים עם הפסד, גורם לנו להוציא עוד כסף  ״כבר הוצאנו על זה כל כך הרבה כסף. עכשיו נתחיל מחדש?״ יש החלטות כלכליות שקשה לקבל דווקא אחרי שכבר שילמנו. בחרנו, בדקנו והשקענו. ואז מתברר שהתוצאה אינה מתאימה למה שאנחנו צריכים. אנחנו שוקלים לשנות כיוון, אבל מיד עולה המחשבה ומה עם כל הכסף שכבר הוצאנו? גם לי זה קרה השקעתי סכום של חמש ספרות בפתרון טכנולוגי לעסק. ליוותה אותי אשת מקצוע מסורה ומקצועית, ובכל זאת, ככל שהתקדמנו ועבדתי עם הפתרון, הבנתי שהוא אינו נותן לי את המענה שאני צריכה. התלבטתי. אולי עוד התאמה? אולי עוד תיקון? אולי אם אשקיע עוד קצת, אגיע סוף־סוף לתוצאה שרציתי? הרי כבר שילמתי סכום משמעותי. להתחיל מחדש פירושו להשקיע שוב כסף, זמן ומחשבה. אחרי תקופה של בדיקה הבנתי שהקושי נובע ממגבלות הפלטפורמה שעליה נבנה הפתרון ביחס לצרכים שלי. לצד ההערכה שלי לאשת המקצוע, התבהר לי הצורך לבחור תשתית אחרת. בסופו של דבר בחרתי לשנות כיוון ולהשקיע בפתרון חדש, שהיום אני מרוצה ממנו והוא מתאים לצרכים שלי. הפתרון החדש לא החזיר לי את הכסף שכבר הוצאתי. אבל הוא נתן לי מענה מתאים ואפשר לי להתקדם. למה כל כך קשה לשנות כיוון? כשאנחנו משקיעים כסף במשהו, אנחנו משקיעים בו גם ציפייה. אנחנו רוצים שהוא יצליח. רוצים להרגיש שבחרנו נכון. רוצים לדעת שהזמן, הבדיקות והכסף שהקדשנו היו מוצדקים. לכן, כשהתוצאה מאכזבת, האינסטינקט הראשוני הוא לעיתים לנסות עוד קצת. עוד תשלום. עוד ניסיון. עוד תיקון אחד. לפעמים זה בדיוק מה שנדרש. אבל לפעמים אנחנו ממשיכים בעיקר מפני שעצירה תכריח אותנו להכיר בכך שחלק מההשקעה לא השיג את מטרתו. וזה כואב. זה עלול לעורר תחושת הפסד, אכזבה ואפילו כישלון. כך אנחנו עלולים לשלם עוד כסף כדי להרגיע את התחושה שהכסף הקודם התבזבז. אלא שהתשלום הנוסף אינו מחזיר את ההוצאה הקודמת. ואם אין לו הצדקה בפני עצמו, הוא עלול להגדיל את ההפסד. מה התשלום הבא באמת ייתן לנו? נניח שקנינו מכשיר יקר. הוא התקלקל, שילמנו על תיקון, וכעת שוב נדרש תיקון משמעותי. ״אבל כבר הוצאנו עליו כל כך הרבה״, אנחנו אומרים לעצמנו. זה מסביר מדוע קשה לנו להחליט. אבל כדי לבחור נכון עכשיו, צריך לבדוק: כמה יעלה התיקון הבא? מה הסיכוי שהוא יפתור את הבעיה? לכמה זמן המכשיר צפוי לשמש אותנו? ומה תעלה חלופה מתאימה? יכול להיות שכדאי לתקן. ויכול להיות שהגיע הזמן להחליף. עצם העובדה שכבר שילמנו הרבה אינה הופכת את ההוצאה הבאה לכדאית. לא כל קושי הוא סיבה לעצור חשוב לומר, לפעמים כדאי להתמיד. יש תהליכים שדורשים זמן, יש תקלות שאפשר לפתור, ויש התאמות קטנות שיכולות להפוך פתרון קיים למתאים מאוד. לכן, לפני שמחליטים להמשיך או לשנות כיוון, כדאי לברר: מה בדיוק הבעיה? מה אפשר לשפר? כמה עוד נצטרך להשקיע? ומה התוצאה שאפשר לצפות לה באופן סביר? ואז לשאול בכנות: האם אני משקיעה עוד מפני שיש סיבה טובה להאמין שזה יקדם אותי או מפני שקשה לי להשלים עם מה שכבר הוצאתי? מותר לקבל החלטה חדשה בעקבות מידע חדש לפעמים רק במהלך הדרך אנחנו מבינים טוב יותר מה אנחנו צריכים ומהן המגבלות של הפתרון שבחרנו. אפשר ללמוד מהבחירה הקודמת: אילו שאלות כדאי לשאול בפעם הבאה? מה צריך לבדוק מראש? האם אפשר להתחיל בניסיון מצומצם לפני שמתחייבים לסכום גדול? הלמידה הזאת יכולה לשרת אותנו במשך שנים. המשך הוצאה רק כדי להצדיק את הבחירה הקודמת עלול להכביד עלינו עוד יותר. שינוי כיוון יכול להעיד דווקא על היכולת לעצור, לבחון את המציאות ולקבל החלטה שקולה. אז מה כדאי לזכור? בפעם הבאה שעולה המחשבה ״כבר שילמנו כל כך הרבה״, כדאי לתת מקום לאכזבה ואז לבדוק את הצעד הבא בפני עצמו. מה הוא יעלה? מה הוא צפוי לתת לנו? והאם זו הבחירה המתאימה ביותר מבין האפשרויות שיש לנו היום? את הכסף שכבר הוצאנו לא תמיד אפשר להחזיר. על הכסף שעוד נוציא אנחנו עדיין יכולים להחליט. רחל עומסי יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה אובייקטיבית וללא זיקה לחברות הביטוח
  • 7 הצבעות
    1 פוסטים
    105 צפיות
    רחל עומסיר
    האוצר שוקל להפחית את ההפקדות לפנסיה. האם זה באמת משתלם לכם? בשבוע האחרון פורסם כי במשרד האוצר בוחנים אפשרות לצמצם את שיעור ההפקדות לפנסיה ברכיב העובד. לכאורה, יש בכך יתרון ברור לעובדים: אם יופקד פחות כסף לפנסיה, יישאר מעט יותר כסף בנטו בכל חודש. אבל חשוב להבין גם את הצד השני של המטבע. נכון, הנטו יגדל מעט, אך אצל רוב העובדים התוספת תיטמע בהוצאות השוטפות ולא תשפיע באופן מהותי על ההתנהלות היומיומית. לעומת זאת, אותו סכום שלא יופקד היום לא יחסך ויצבור תשואה לאורך השנים, ולכן עלול להשפיע באופן משמעותי על גובה החיסכון ועל ההכנסה החודשית לאחר הפרישה. במילים אחרות, תוספת קטנה היום עלולה להפוך לקצבה קטנה יותר בעתיד. ואם כבר מדברים על שיעור ההפקדות... כיום רוב העובדים מפרישים 6% מהשכר לחלק העובד. במקרים רבים ניתן להגדיל את ההפקדה ל־7%. האם כדאי? אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. עוד 1% מהשכר לעיתים כמעט שלא מורגש בנטו החודשי, אבל יכול להיות מורגש מאוד בהכנסה החודשית בפרישה. מצד שני, גם להיבטי המס בפרישה יש השפעה, ולכן ההחלטה הנכונה אינה אחידה לכולם, אלא צריכה להתקבל לאחר בחינת כלל הנתונים. לעיתים הגדלת ההפקדה היא צעד נכון מאוד, ולעיתים קיימים שיקולים אחרים שעדיפים באותו שלב. לכן חשוב לבחון את התמונה המלאה ולא לקבל החלטה רק על סמך השינוי בנטו. הערה חשובה: אם המעסיק שלכם מפקיד לפנסיה מעבר לשיעורי החובה, למשל במסגרת הסכם שכר מסוים, הסכם אישי או הסכם קיבוצי (כפי שקיים אצל חלק מעובדי ההוראה), בדרך כלל אין כדאיות לוותר על הפקדה מוגדלת הממומנת על ידי המעסיק, שכן מדובר בהטבה כספית משמעותית. בסופו של דבר, ההבדל בין פרישה שמחייבת להצטמצם בכל הוצאה לבין פרישה שמאפשרת לחיות בכבוד, בביטחון ובשקט כלכלי, נבנה מהחלטות שמתקבלות לאורך כל שנות העבודה. לכן, גם אם בעתיד יתאפשר להקטין את שיעור ההפקדות, אין פירוש הדבר שזהו בהכרח הצעד הנכון עבורכם. דווקא החלטות שנראות קטנות היום, עשויות להיות מהמשמעותיות ביותר בעוד עשרים או שלושים שנה. מעבר לכך, חשוב לזכור שתוחלת החיים עלתה. תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, המשמעות היא שאצל רבים תקופת הפרישה עשויה להימשך עשרות שנים, ולכן החשיבות של חיסכון פנסיוני מספק גדולה היום יותר מאי פעם. דווקא משום כך, החלטה שמגדילה מעט את הנטו היום, אך מקטינה את החיסכון לעתיד, עלולה להשפיע על איכות החיים במשך שנים רבות לאחר הפרישה. החלטה על הגדלת או הקטנת ההפקדות לפנסיה אינה צריכה להתקבל רק לפי גובה הנטו בתלוש. כדאי לבחון את ההשפעה על החיסכון העתידי, על הקצבה הצפויה, על הטבות המס כיום ועל המיסוי הצפוי בפרישה. הכותבת הינה יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה
  • 0 הצבעות
    5 פוסטים
    294 צפיות
    ס
    @חיסכון-לחתונה לא הבנתי. מה זה סותר לכסף שנשאר?
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    247 צפיות
    חופש כלכליח
    @חיסכון-לחתונה לגבי א, זה כן מסוכן בטווח הקצר, אבל כשיש עוד עשרות שנים עד הפרישה יש זמן לצאת מירידות, ולכן לאורך זמן מסלול מנייתי בדרך כלל נתן יותר. ולגבי ג, הכי פשוט לנייד את הגמל הקטן של אשתך לקופה הפעילה שלה, ככה לא נשאר חשבון קטן ונשכח.
  • 0 הצבעות
    5 פוסטים
    369 צפיות
    בוטח בה'ב
    @צמיחה @צמיחה כתב בהאם לגדר את הפנסיה והגמל במט"ח?: אפשר לראות השוואה בגרף שכך זה המציאות, מתי שהסנופי עולה הדולר יורד, ומתי שהסנופי יורד הדולר עולה. כך זה על פי רוב במשך השנים, לפני בערך שנתיים שלוש גם הסנופי עלה וגם הדולר עלה, וזה היה שונה. ראיתי שככה זה בגרף (למה באמת זה תלוי אחד בשני?) השאלה שלי למה זה מנפק"מ לי כמה המדד הרי אני משאיר את הכסף בסנופי בסך הכל אני רוצה לקבע את שער הדולר שהרווחתי