@ועדת-הדיור-בצפון כתב במגורים בפריפריה פרק א' - הקדמה:
הנה כמה נקודות שצריך לזכור:
א. קשה לעזוב מקום מוכר, זה הסביבה, החברה, בית הכנסת, הרגלי קניות, ועוד ועוד, לעבור מהמרכז לפריפריה זה שינוי עצום!
ב. קשה לעזוב את המשפחה, הרי מי שכבר יש לו בן משפחה בפריפריה לא מתלבט, (נתון שעלה באופן מוחלט מסקר שערכנו).
ג. הפריפריה לא מקום נוצץ, ישן, רחוק, לא הומוגני, כמה שמאשימים אותנו שאנחנו מנסים ליפות את הפריפריה, אין טעם כי זה לא עובד.
ד. במקרים רבים הסביבה לא מעודדת את המהלך, ההורים רוצים (בצדק) שהילדים ישארו בסביבה, הרבנים מעלים שאלות בנושאי רוחניות, וכן הלאה.
ה. יש לזכור כי היועצים של הזוגות הצעירים שמתלבטים אם לעבור או לא, לא עשו צעד כזה בעצמם אף פעם.
בקיצור, צריך להצדיע לכל זוג שעוזב את ה'מקום הבטוח' שלו ויוצא אל הלא נודע, כמעט בלי עידוד מהסביבה, שיש לו את כל הסיבות לא לעשות כלום, ולהתגלגל כמו כולם, עד שמגיע שלב שבאמת הפתרון של הפריפריה כבר לא מתאים, כי להעביר ילדים מוסדות ולחפש מקום עבודה חדש כשכל חודש מצטברות הוצאות של משפחה גדולה, זה כבר שיקול אחר.
בעיית הדיור לזוגות צעירים זו בעיקר הבעיה של הזוגות הצעירים, ושל עוד כמה 'משוגעים לדבר'.
ואחרי כל זאת יש להזכיר את אלפי הזוגות הצעירים, רק בעשור האחרון, ואת הוריהם, ומורי דרכם, שלמרות כל הנאמר לעיל בחרו בצעד הזה, ובזכותם הפריפריה פורחת
גילוי נאות
אני לא גר בפריפריה
אבל צריך לזכור שגם אשדוד הייתה פעם פריפריה
כל הקשיים שפורטו כאן הם קשיים רגשיים
שכמובן א"א להתווכח עם הרגש
אבל בסוף נדרש מאיתנו להיות "מח שליט על הלב" ולעשות את הנכון והחכם ההגיוני והריאלי
מבחינה כלכלית של הזוג וגם... של ההורים...
וכמובן לא מפחית מ"ההצדעה" לכל זוג שאכן עושה את זה