לפני שמקבלים החלטה על דבר כזה משמעותי, פניתי להתייעצות עם אקטואר (כלכלן שמתעסק במודלים ארוכי טווח), וביקשתי ממנו שינתח בצורה נקייה את שני המודלים – בלי רגש ובלי פרסומות.
זו התשובה שקיבלתי, ואני משתף אותה כאן כי נראה לי שזה מידע קריטי:
יש הבדל מהותי בין המודלים, לא רק במחיר – אלא בהתכנות הכלכלית שלהם לאורך זמן.
במודל של יד שמשון:
הכניסה החודשית נמוכה מאוד
אבל ההתחייבות העתידית (סכומי ההלוואות) גבוהה מאוד
המשמעות היא שהמודל תלוי בצורה חזקה מאוד בגידול מתמיד במספר המצטרפים.
אם קצב ההצטרפות יאט – אפילו קצת – עלול להיווצר מצב שאין מספיק כסף כדי לעמוד בכל ההלוואות.
לעומת זאת, במודל של הגמ"ח המרכזי:
התשלום החודשי גבוה יותר
ולכן נכנס יותר כסף למערכת לאורך השנים
והיחס בין הכנסות להתחייבויות מאוזן יותר
לכן הוא פחות תלוי בגידול אגרסיבי של מצטרפים, ויש לו יציבות תזרימית גבוהה יותר.
בשורה התחתונה (לדברי האקטואר):
ללא מקורות מימון חיצוניים משמעותיים, מודל כמו של יד שמשון חייב גידול מתמשך וחזק כדי להחזיק לאורך עשרות שנים.
אם זה לא קורה – קיים סיכון אמיתי לקושי לעמוד בהתחייבויות.
לעומת זאת, הגמ"ח המרכזי בנוי בצורה שמגדילה את הסיכוי ליציבות גם בתרחישים פחות אופטימיים.
אני לא אומר לא להצטרף ולא קובע מה נכון לכל אחד – אבל כן חשוב להבין שיש כאן לא רק הבדל “כמה משלמים”, אלא הבדל ברמת הסיכון של המודל עצמו.