שוב הדגש שהעבודה של האשה חשובה מהמחירים והקהילה.
וכשבודקים לאיזו עיר בפריפריה ללכת
קודם צריך לבדוק איזו ועיר יותר מתאימה וזמינה לעבודה של האשה, ולא ללכת לדוגמא בעלמא לעפולה כי סגנון הקהילה שם מתאים למשפחה שלי ולחברים מהישיבה, וכשנגיע לשם נראה מה האשה תעבוד, הקב"ה יעזור. ההשתדלות המינימלית הנדרשת היא לבדוק את זה קודם.
ואשה שלמדה תכנות אם יש לה נגישות והיא יכולה למצוא עבודה ביוקנעם אז בודקים מה הערים הקרובות כמה זמן נסיעה ופקקים וזמינות תחבורה, באוטובוס/רכבת/או רכב למי שנוהגת.
ואם רוצים ללכת לדרום ויש משרות הייטק בבאר שבע שמתאימות לאשה, עדיף ללכת לעיר למשל כמו נתיבות כשאפשר לקנות דירה במרחק נסיעה קצר מתחנת הרכבת שהנסיעה נוחה למרכז באר שבע או למרכז ת"א, ולא לקנות דירה זולה יותר במקום שהנסיעה בו למרכז באר שבע לוקחת יותר זמן, ולא באמת מאפשר לאשה עם ילדים להתפרנס בכבוד.
אלא אם כן יש לה רכב...
זה נכון בעיקר למקצועות כמו תכנות ועוד מקצועות חופשיים.
אבל אשה שעובדת כסייעת והמשכורת שלה תלויה במשרד החינוך ולא באיזו עמותה... וכן אשה שעובדת כקלינאית תקשורת או אחות או לוקחת דמים בקופת חולים או עו"ס מטעם המדינה.
ודאי שעדיף לה מבחינה כלכלית מגורים בפריפריה הכמה שיותר רחוקה וזולה.
המשכורת היא אותה המשכורת והוצאות הדיור פחותות בהרבה, וגם רמת החיים שהחברה דורשת בדרך כלל צנועה הרבה יותר מהמרכז, אין דרישות חברתיות לביגוד יקר ומותגים וכו'.
נכון שבחלק מהמקצועות אפשר להשתדרג לעבודה פרטית ויוקרתית יותר באזור המרכז, כמו קלינאית תקשורת שתקבל באופן פרטי, אבל אם זה דורש לקחת משכנתא מעבר למידות האישיות זה לא מצדיק את המאמץ.
לא כתבתי חלילה נגד המגורים בפריפריה , ומי שיכול לא להשתעבד למשכנתאות ההזויות שנלקחות באיזור המרכז, ודאי שמבחינה כלכלית זה עדיף,
כתבתי בעיקר להדגיש שלפני שבודקים את הרכב הקהילה וההרגשה הנוחה עם החברה המתאימה ואת המחירים של הדירות.
בודקים קודם כל את אפשרויות התעסוקה לאשה, כי כיום זה המרכז הכלכלי של בית אברכי.
