דילוג לתוכן

אשליית המלאי והשפע

כלכלת המשפחה
3 3 97 3
  • כשיש – משתמשים.
    גם אם זה לא באמת נחוץ .

    מלאי מגדיר שימוש !!
    הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
    שניים במחיר אחד.
    האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
    אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
    טוב שיהיה בבית.
    למחרת, כשפתחתי את הארון –
    הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
    אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
    אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
    אבל אז זה התחיל.
    פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
    אם יש אז למה לא להשתמש.
    הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
    החטיף הקודם.
    בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
    וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
    שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
    סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
    ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
    לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
    שיש קובע בשבילי.

    וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
    כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
    יותר.
    לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
    ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
    ופתאום סוף החודש מתקרב,
    והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
    עכשיו?
    מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
    רגעית,
    אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
    בנוחות מדומה
    בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
    פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
    אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
    ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
    אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
    אלא דווקא במקום המאוזן.
    במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
    זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
    כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
    וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
    ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
    אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
    מסגרת,
    כדאי לשאול:
    האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
    האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
    ממלא חלל פתוח?

  • כשיש – משתמשים.
    גם אם זה לא באמת נחוץ .

    מלאי מגדיר שימוש !!
    הכול התחיל עם המבצע ההוא במכולת.
    שניים במחיר אחד.
    האמת? זה באמת נשמע משתלם וחכם.
    אז לקחתי שניים. אולי שלושה. הרי תמיד
    טוב שיהיה בבית.
    למחרת, כשפתחתי את הארון –
    הוא ממש התחיל לחייך ולדבר אליי .
    אני עומד כאן מלא, מסודר, צבעוני, אתה בן
    אדם אחראי, ”מוכן לחורף.“
    אבל אז זה התחיל.
    פתאום למחרת בצהריים אכלנו יותר כי
    אם יש אז למה לא להשתמש.
    הילדים פתחו עוד חטיף לפני שסיימו את
    החטיף הקודם.
    בערב הכנו עוגה כדי שלא יתקלקל הקמח.
    וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי
    שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית
    סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.
    ואז הבנתי – המלאי מנהל את השימוש.
    לא אני קובע מתי להשתמש – אלא מה
    שיש קובע בשבילי.

    וזה לא רק בארון.זה גם בבנק.
    כשמסגרת האשראי רחבה – היד קלה
    יותר.
    לא כי יש יותר כסף, אלא כי נדמה שיש.
    ואז עוד קנייה קטנה כאן, ועוד שם,
    ופתאום סוף החודש מתקרב,
    והשאלה מגיעה – מאיפה אביא את זה
    עכשיו?
    מסגרת רחבה נותנת תחושת רווחה
    רגעית,
    אבל בפועל היא רק פיתוי מהודר, עטוף
    בנוחות מדומה
    בדיוק כמו מדף עמוס מדי – גם אשראי
    פתוח מדי גורם להוציא מעבר למידה.
    אנחנו חיים בתקופה שמקדשת מותרות
    ושפע: מבצעים, הנחות, שיהיה בבית.
    אבל לפעמים הברכה לא נמצאת במלא –
    אלא דווקא במקום המאוזן.
    במקום הפנוי, השקט, הלא עמוס,
    זה שמאפשר סדר, נשימה וצלילות דעת.
    כי כשיש מה שנכון וצריך – יש שליטה.
    וכשיש לך שליטה – יש לך רוגע.
    ושקט, זו לא רק מנוחה – זו ברכה.
    אז לפני שמוסיפים עוד קנייה או מרחיבים
    מסגרת,
    כדאי לשאול:
    האם זה באמת נחוץ ויש לי צורך בכך ?
    האם זה בעל תועלת אמיתית – או שאני רק
    ממלא חלל פתוח?

    @יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

  • @יצחק-שקל-דעת הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

    @שששששש כתב באשליית המלאי והשפע:

    הכל נכון במוצרים שמתכלים,
    אבל יש מוצרים שאין בעיה שיהיה עוד הרבה
    למשל אבקת כביסה, אין מה לעשות עם 40 ק"ג ואם יש מבצע שבעתיד יחסוך עשרות שקלים למה לא, או שמן למאור ועוד ועוד
    אבל העיקרון מובן ונכון

    נכון אבל השאלה גם כמה מקום יש בבית, (השטח של הדירה עולה הרבה...)
    וגם בזה צריך שלא יבוא למצב של וכשבאתי לסדר מחדש, גיליתי שלושה סוגי שמפו, שתי קופסאות קקאו סגורות, ושקית סוכר ששכחתי שקניתי בכלל.

    נ.ב. אני חושב שעיקר המסר הוא לגבי האשראי והמסגרת בבנק.

נושאים מוצעים


  • 2 הצבעות
    1 פוסטים
    57 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 8 הצבעות
    6 פוסטים
    439 צפיות
    ש
    @איציק-התותח כתב בכמעט עשרת אלפים שקלים נעלמו לי - עד שפתחתי את דוח האשראי: בעבר הלא רחוק, פירוט האשראי היה מגיע בדואר, וכולם היו בודקים אותו. אצלי זה עדיין מגיע בדואר. (אחרי הרבה זמן אבל בסוף מגיע). (אולי אם תבקש מהבנק/חברת אשראי יחזירו לך אני לא מבין בזה).
  • 7 הצבעות
    25 פוסטים
    625 צפיות
    שמיל שמילש
    @שמח-לעזור כמעט כל אדם באימון יכול להגדיר לעצמו את המטרות בצורה מדויקת יותר, לקבל כלים נכונים איך לפעול, להסיר חסמים שמונעים ממנו [צריך לזכור שהמציאות הפיננסית של ימינו מורכבת מאוד בעיקר מבחינה התנהלותית] להגיע ליעדים גבוהים יותר משחשב. בסופו של דבר השכל לא גדל על העצים יש אנשים עם הבנה פיננסית רחבה יותר מאדם רגיל [גם אם זה תחום שמענין אותו] ולכן לדעתי הקטנה יש מה לשפר. האם אתה המיינסטרים של הקורס? ככל הנראה התשובה היא לא, אך האם יש לך מה לשפר, גם אני שלא הלכתי לשם [עדיין] מאמין שיש מה לשפר ולקדם.
  • 12 הצבעות
    3 פוסטים
    262 צפיות
    צ
    @הקוד-הפיננסי כהשלמה לדבריך מצ"ב מדריך איך להקים הו"ק לקרן כספית, הדרכה לקניית קרן כספית בבנק הפועלים.pdf
  • 2 הצבעות
    7 פוסטים
    225 צפיות
    פרנסה משמיםפ
    @דוד-גולדברג אני אחרי ששמעתי את המושג הזה זה שינה לי בהרבה את המאזן. (אמנם לא לכזה סיפור התכוונת אבל בטוח שזה גם מוסיף)