עוד מיעקב רייניץ מהצ'אט של @ניסן-עציוני
אבל יש גם דוגמאות כואבות בהרבה, כאלה שממחישות באופן הכי ברור את הסכנות שבדחיינות. המלחמה האחרונה, לצערנו הרב, סיפקה לנו שיעור כואב בעניין. אני מכיר מקרים של אנשים שהתעקשו לא לחתום על הסכם פינוי-בינוי מסיבות שונות – בין אם קיוו לקבל מהיזם "יותר דברים", ובין אם פשוט דחו את הקץ. הם משכו ומרחו את הזמן, ובסוף גילו ששילמו על כך מחיר בלתי נתפס.
טיל איראני שפגע בבניין מגוריהם והרס אותו כליל, גבה מהם לא רק את הנכס הפיזי, אלא גם את הזכויות על הפינוי-בינוי. מדוע? כי החוק בנושא ברור: זכויות על פינוי-בינוי מוענקות רק כאשר קיים בניין עומד על תילו. ברגע שהבניין קרס, או אף הוכרז כמבנה מסוכן – הזכויות פשוט הלכו לאיבוד, במידה והתב"ע החדשה טרם אושרה. אנשים שקיוו להרוויח עוד קצת, או שפשוט לא פעלו מספיק מהר, איבדו הכל.
זוהי דוגמה קיצונית ומצערת, אומנם, אך היא מדגישה באופן חד משמעי את הנקודה: בנדל"ן, לדחיינות יש מחיר. בין אם מדובר בהפסד הזדמנות כלכלית משתלמת, ובין אם מדובר באיבוד זכויות יקרות מפז.